ילדי "שכונת חיים" נזכרים באריה אליאס

כשצולמה תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית "הילדים של שכונת חיים", עודד ציון - או ג'נגו בשבילכם - היה רק בן 15. אריה אליאס היה כבר בן 53 כך שניתן להסיק שהקשר ביניהם לא היה מאוד קרוב ועמוק, אבל כנראה שהעדות החזקה ביותר לאישיותו של אליאס היא הפגישה בין השניים לפני כחצי שנה, בערך 40 שנה אחרי ששודרה הסדרה: "הוא היה האבא שלנו על הסט - איש מדהים", נזכר ציון. "היינו יושבים לו על הברכיים והוא היה מחבק אותנו. הכוח שלו היה בפשטות שלו".

"אי אפשר לשכוח את אריה אליאס", נזכרת ענת דניאל שגילמה את הילדה רותי. "עברו מאז 40 שנה ולעולם אי אפשר לשכוח אותו. הייתי כמו הבת שלו, הוא היה קורא לי 'בינתי' (בתי בערבית, ר.ב)". "הילדים משכונת חיים" נחשבת לאחת מסדרות הטלוויזיה המיתולוגיות בישראל. היו לה 21 פרקים שעלילתם הסבירה לילדים הצופים מושגים בלשון העברית, אבל היא השיגה מטרה אחרת, חשובה לא פחות - להטמיע דמויות טלוויזיה מעדות המזרחי כדי שיהיו לעולים החדשים דאז מושא להזדהות. "אליאס שיחק בצורה ממש טבעית", נזכרת דניאל שהיתה אז רק בת 11, "ראיתי שהוא ממש דבק בתרבות ממנה הוא בא. אני זוכרת שבהתחלה היה קשה לצוות לקבל את זה שהוא לוקח את הטקסט למקום שלו עם השפה שלו, אבל מהר מאוד הם הבינו שזה מה שמיוחד בדבר הזה".

"בימים ההם אריה אליאס היה בשורה הראשונה של שחקני הקולנוע וממש בשיא תהילתו", אומר ציון. "הכרתי אותו כילד שראה אותו והוא אדם מאוד חם. כל הזמן הוא וז'ק כהן היו מדברים בינם לבין עצמם ואף פעם לא ידעת אם הם באמת מדברים, או שזה מתוך טקסט של סרטים. כלומר הם שמרו על הזהות שלהם גם בטלוויזיה וזאת היתה חוויה - בתור ילד זה היה מדהים".

עודד ציון במפגש עם אריה אליאס, שנים רבות לאחר הסדרה(אלבום משפחתי)

"ב'ילדים של שכונת חיים' הוא היה האבא הגדול של כולנו", מספר ששון גבאי ששיחק גם הוא בסדרה. "היו לו את כל התכונות המדהימות והטובות שאנחנו רוצים שיהיו בנו אבל לא מצליחים ליישם - הוא הצליח. היחס שלו למקצוע ולאנשים היה מדהים. אליאס הצליח לפלס את דרכו להיות אחד השחקנים המובילים בארץ ללא מרמור, למרות שעבר דרכים לא קלות בכלל".  הצעדים הראשונים שלי בטלוויזיה היו ב'ילדים משכונת חיים', שם הוא עזר לי מאוד. זו אבידה גדולה בשבילי. הוא היה השחקן העירקי הראשון שניסה והצליח להגיע לממסד - בדרכים לא קלות אבל הצליח".

"בהפסקות בין הצילומים" מוסיפה דניאל, "הייתי יושבת לידו שעות וסופגת כל מילה שהיה אומר. הוא סיפר לי סיפורים איך עוד מעיראק בתור ילד אהב את המשחק. סיפר לי שהיה לוקח את מפת השולחן הלבנה והיקרה של אמא שלו והיה עושה מזה מסך כמו בתיאטרון, אחר כך היה מרכז את כל הילדים בשכונה ועושה להם הצגות".  

בתקופה האחרונה שלפני מותו, אליאס היה מורדם בבית החולים תל השומר - אולם כחצי שנה לפני כן היה צלול לחלוטין. "נפגשתי איתו", מספר  ציון, "העלינו זכרונות מהילדים של שכונת החיים ופשוט הופתעתי מהצלילות שלו. העלינו זכרונות והיה כיף אדיר. צר לי שהוא הלך". גם גבאי מספר שהקפיד לשמור על קשר עם אליאס. "אני שמח שבכל שנה התקשרתי לאחל לו שנה טובה, רק שבשנה האחרונה לדעתי זה לא קרה וחבל".