דוקאביב מוזיקלי: המלצות צפייה
מהסרט המדובר על חייו ומותו של קורט קוביין, דרך העלילה הלא פחות טרגית של המוזיקאי אליוט סמית' ועד לאגדות הג'אז קלארק טרי וג'סטין קופלין - כל מה שאתם צריכים לראות בזירה המוזיקלית של פסטיבל דוקאביב. ויש גם סרט על מכונת תופים
Kurt Cobain – Montage Of Heck – כולל שיחה עם במאי הסרט
ללא ספק גולת הכותרת של קטגוריית הסרטים המוזיקליים בדוקאביב השנה היא סרט זה - כנראה המעמיק, הרחב והפולשני מבין הסרטים שהופקו עד כה על חייו של קורט קוביין. שילוב נכון בין קטעי ראיונות של קרובי משפחה, חברים וקולגות, ובין קטעי קריינות של קוביין עצמו, שבהם נשזרת אנימציה המבוססת על אמנותו של המוזיקאי, הסרט יוצר את מה שלא ניתן לתאר כפורטרט מדויק ומקיף, של מי שהיה לסמל הרוק הבולט ביותר של שנות ה-90.
בסרט שלא עושה הנחות לדמות העומדת במוקדו, ובאמצעות כמות כמעט בלתי נתפסת של חומרים אותנטיים, שלא ברור כיצד נשמרו עד כה מבלי לראות אור יום, מתועד קוביין ממש מגיל ינקות ועד בגרות - כולל עצירות קריטיות בגילאי הילדות והנעורים המורכבים וההכרחיים להבנה מלאה של הדמות שלה הפך קוביין עם בגרותו. הסיפור של אחת מדמויות האנטי גיבור המוזיקליות החשובות של זמנן, של כוכב רוק שלא רצה בחיי התהילה, כבר סופר ומוצה - אך סרט זה עושה עבור קוביין הרבה יותר מלעיסה נוספת של קורות חייו ושל סופם הטרגי.
Montage Of Heck (שיוקרן ב-22 במאי ב-HOT) מספק הצצה אל החיים שמעבר למיתוס. אל רגעים קטנים שלא סופרו מעולם אודות חוויות מיניות ראשונות וסקיצות בוסריות, לצד הקלטות ביתיות נדירות המתעדות את החיים בין הזרקה להזרקה, בין זוגיות מטונפת לאהבה טהורה, ובין רצון להעניק לבת פרנסיס בין קוביין בית, עתיד ועולם נכון יותר - לבין צורך לצאת ממנו ולהותירה לבד בו. זהו ללא ספק אחד מסרט הדוקו-המוזיקליים החשובים והאינטיימיים ביותר, והוא מצליח ב-152 דקות, לבנות תמונה מקיפה וברורה יותר של הילד הדחוי שהיה לפצצת כישרון וזמן מתקתקת, ובעל כורחו - לסמל של דור, והוא בהחלט לא מיועד באופן בלעדי עבור מעריצי נירוונה.
"השמיים אוהבים אותך - אליוט סמית'"
כמו במקרה של קוביין, גם המוזיקאי אליוט סמית' קרס תחת הציפיות והדרישות שהביאו עמן ההצלחה והפרסום. ובדומה לסולן נירוונה המנוח, גם סמית' נשא עמו נשמת אמן שברירית, שידעה לתרגם טרגדיות יומיומיות קטנות אל תוך מרקם מוזיקלי עדין. יש עוד לא מעט קווי הקבלה בין השניים, אבל אם נשפוט לפי שני הסרטים הדוקומנטריים אודותיהם המוצגים בפסטיבל - בעוד הסרט על קוביין הוא מסמך מוזיקלי ואישי המפשיט את המוזיקאי מכל סוג של מגננה, ומציג את נפשו המורכבת, החבולה והמעורערת, במקרה של סמית' מדובר בסרט מסוג אחר.
Heaven Adores You: Elliott Smit לוקח את צופיו למסע בין תחנות מוזיקליות בחייו של סמית' המופנם, תוך התמקדות עניינית בקריירה שלו, על פני חייו האישיים. הוא מלווה כמובן בתמונות, עדויות ורגעים מחייו, אך בכל הנוגע לאיש מאחורי האייקון שהוא אליוט סמית, לא נראה שיוצרי הסרט רצו לחשוף ולחקור באמת את מושאו, שהפך לרציני ולקודר יותר, ככל שהתבגר. ממש כמו קוביין, גם סמית' שם קץ לחייו, ועשה זאת באמצעות שתי דקירות סכין ללבו. אלא שסמית' נותר אגדה למביני עניין וחובבי אינדי, אם נודה באמת, בעוד קוביין היה לסמל לדור עוד בחייו, ולנחלת הכלל עם מותו.
מתי כספי - "וידוי"
קשה להצביע על מוזיקאים ישראלים רבים שנותרו עם השנים שעברו, כתעלומה בלתי פתורה במובנים מסוימים. שילוב של פרובינציאליות ותעשיות מוזיקה, תקשורת ובידור קטנות, לא בדיוק מאפשר בניית מיתוס כמו אלו שיוצרים מרחביה הגדולים של ארצות הברית,ונראה שעל המוזיקאי הישראלי המצוי, ליהנות לרוב מחיים נטולי גלאם, מסתורין ולעתים רבות - יוקרה.
אודות נושא היוקרה נראה שהזמר מתי כספי דווקא יכול להעיד, וגם עושה זאת ב"וידוי" - הסרט אודותיו, כשהוא מדבר על כסף (והיעדרו) והנפילה בקריירה שחווה. אלא שבכל הנוגע למסתורין נראה שמעטים העיזו לחקור באמת את כספי, שפניו החתומות מעולם לא הקלו על קהלו או על מבקריו, בהבנה מלאה של נבכי נפשו.
סרטם של דליה מבורך ודני דותן מביא, אולי לראשונה, את סיפורו של אחד מגדולי המוזיקאים שידעה ישראל, כשכספי חושף את ילדותו כילד מחונן לוקה בפוליו, הגדל במשפחה לא רגשנית במיוחד בקיבוץ של שנות ה-50. בהמשך הוא הופך לכוכב בלהקה צבאית, כותב להיטי ענק, ורואה תשואה כספית עד להתרסקות הכמעט בלתי נמנעת, הכוללת בריחה מהארץ וחזרה לבמה.
Keep On Keepin’ On
אגדת הג'אז קלארק טרי בן ה-93 ובן טיפוחיו בן ה-23 ג'סטין קופלין, זוכים לתיעוד דוקומנטרי בן חמש שנים. טרי, שהלך לעולמו לפני מספר חודשים, מצא עצמו בשפל בריאותי בעת צילומי הסרט, שאיים לשים קץ לחייו של מי שהיה למורם של מוזיקאים אגדיים כמו מיילס דיוויס וקווינסי ג'ונס. באותה תקופה קופלין מצא את עצמו מתמודד בתחרות פסנתר נושאת השלכות קרייריסטיות קריטיות. הקשר היפה בין השניים מתועד באופן עדין ואוהב, כשהם מעניקים תמיכה אחד לשני, בעודם מתמודדים עם נושאים כמו מוזיקה, הצלחה ומוות.
B-Movie – סאונד ותאווה בברלין המערבית 1979-1989
בטרם היתה למוקד הגירה או עלייה לרגל עבור צעירים ישראלים, היתה ברלין המערבית של שנות ה-80 סמל לעוני וקומוניזם. אלא שבין הבניינים המכוערים, הסתתר קסם שכלל גם סצנת פוסט פאנק מחתרתית, מיניות ואווירת חופש כמעט בלתי הגיונית, המתוארת היטב ב"סאונד ותאווה". מוזיקה והיסטוריה, חופש יצירתי מול חומת אטימות, אהבה וזעם, כולם מוצגים בסרט היחיד שעושה חשק לגור בברלין של אז, יותר מזו של היום.
מר דינמיט – נסיקתו של ג'יימס בראון
שני סרטים יצאו לאקרנים בשנה האחרונה, אשר עסקו באופן ישיר בזמר ג'יימס בראון. הראשון "Get On Up" יצא בקיץ של השנה שעברה ותיאר את חייו של אגדת הסול באופן שבו תיארו סרטים כמו "הדלתות" על ג'ים מוריסון או "עלי" על המתאגרף מוחמד עלי - את גיבוריהם. יש משהו כמעט מיתי ומעט מגוחך באופן שבו דרמות ביוגרפיות מתארות את העומדים במרכזן, ובשל כך מגיע "מר דינמיט", הסרט השני אודות בראון, אשר מיטיב לתאר את חייו של האיש, דרך עדויותיהם של חברים, קרובים ומוזיקאים.
הסרט קושר בין תרומתו המוזיקלית של בראון, לבין התנועה לשיוויון זכויות לשחורים בארצות הברית, ומקשר בין סיפור חיים כמעט בלתי אפשרי של מוות בלידה, ילדות ענייה, כריזמה בלתי נתפסת ותפקיד היסטורי, המציב את בראון בראש מהפיכה חברתית חשובה. ברקע, כמובן, מתנגנת המוזיקה, ועל אף הסיכון ליפול למלכודות הקלישאתיות, נראה שיוצרי הסרט (במקרה זה אלכס גיבני, מי שהולך ובונה את מעמדו כאחד מיוצרי הדוקו החשובים של זמנו) ידעו להפריד בין בראון המיתוס לבראון האדם, ולהציג תמונה מחמאה וריאליסטית כאחד.
808
מה היו "גנסיס", ה"ביסטי בויז", ה"טוקינג האדס" או "פאבליק אנמי" ללא ה-808? לא הרבה, סביר להניח,
כפי שתיאר הסרט אודות מכונת התופים האלקטרונית שנתנה לשנות ה-80 את אופיין המוזיקלי ועזרה להגדיר תקופה, סגנון וסאונד. ה-"808" היה לאחד הכלים החשובים עבור יוצרי המוזיקה של האייטיז, והוא הביא - כמעט בטעות, צליל חדש ורענן, לשנים שהיו זקוקות לבשורה חדשה באופן נואש.
"808" מכיל ראיונות עם מתופפים ומוזיקאים שונים, החולקים כבד ומספרים על חוויותיהם מהמכונה, ביניהם פיל קולינס, פטבוי סלים, ניו אורדר, דיימון אלברן, דיוויד גואטה ודיפלו. "לקצב של ה-808 יש גרוב פנימי משלו", מספר מפיק העל האגדי ריק רובין, בסרט - שגם מסביר מדוע בשיא הפופולריות דעך השימוש בה.
גם היום כבודה של ה-808 במקומה, והראפר קניה ווסט אף הגדיל להזכיר אותה בשם אלבומו המצליח מ-2008 "808s & Heartbreak", כשהוא חולק כבוד לאחד הכלים שתרמו להצלחתו הגדולה של ההיפ הופ. בין כל הראיונות, הצלילים והקרדיטים ההיסטוריים כמעט קשה להאמין שמדובר בסרט שלם אודות מכונת תופים.
