ג'ימי כוכב עליון: בלוג פלייאוף ה-NBA

גם זה קורה ב-NBA: לילה נטול משחקים עבר על כוחותינו. זמן מצוין לעשות סיכומי ביניים, לאמוד מחדש את יחסי הכוחות ולהתכונן למשחקי מספר שלוש בכל החזיתות. בינתיים תיהנו מהסטטוס קוו בארבע הסדרות, ותתכוננו להפרתו בעוד 3... 2.. 1...

הזרקור

המעצבן: ממפיס – גולדן סטייט, משחק מספר 3, בין שבת לראשון, 03:00 (1:1 בסדרה)

יש סיבה לכך שגולדן סטייט כמעט ולא הפסידה השנה בבית (ההפסד לממפיס היה הראשון שלה אחרי 21 משחקים). פשוט לא הפריעו לה, או לפחות לא ניסו מספיק. את כמות הקבוצות שבאות להוציא לווריורס את החשק, כמו גם את השחקנים שעושים מהטראש מקצוע ובאים כדי למנוע מהיריבה שלהם להוציא לפועל תכניות משחק, אפשר לספור על יד אחת. לאחת כזאת קוראים ממפיס. לאחד כזה קוראים טוני אלן. והם אפילו לא ידעו שהם עונים לתיאור.

האש שגולדן סטייט אוהבת לשנוא. טוני אלן(צילום: AP)

במשחק הראשון מול גולדן סטייט כיכב אלן בתקציר בלי לקלוע סל משוגע או להטביע דאנק אימתני. הוא פשוט נכנס למגרש תוך כדי שהילדים של גולדן סטייט מפזזים על הפרקט במהלך פסק הזמן. כשהם סיימו, הוא לחץ יד לאחד מהם. כאילו הוא מנהל הבמה. ולאיזה שחקן הרי לא יצא להידחף בין שורות מעודדות תוך כדי שהן רוקדות בפסק זמן?

הקהל באוקלנד התעצבן ושרק לו בוז. דריימונד גרין התבדח אחר-כך ("זה היה האחד הדברים הכי מצחיקים שראיתי"), אבל האמת היא שאלן לא ניסה לבדח אף אחד. הוא פשוט היה הוא.

במשחק האחרון התרומה שלו לממפיס אמנם הסתכמה ב-9 נקודות, אבל היא עולה בהרבה על 9 נקודות. הוא שיתק בהגנה את קליי תומפסון, גרם לו להחטיא כמות נדירה של זריקות (ועצר אותו על 5 מ-15 מהשדה, כולל 1 מ-6 בלבד מהשלוש), הוסיף ארבע חטיפות ובאחד מרגעי ה'זון' שלו קינח בצעקה לכיוון היציעים: " 1st-Team All-Defense". הוא לא סופרסטאר מובהק, אבל את 37 הדקות על הפרקט הוא סיים כבעל מדד הפלוס-מינוס הגבוה בקבוצה. ולא אמרנו כלום על הילד המאושר,שקיבל ממנו 'כיף', ורץ הביתה להורים כדי לספר להם שמהיום הוא אוהד של טוני אלן.

החזרה של מייק קונלי עזרה לממפיס(צילום: AP)

אלן הוא ממפיס, ממפיס היא אלן. החזרה של מייק קונלי תעשה לגולדן סטייט אפילו יותר בעיות בהמשך הסדרה, ו-72 השעות שמפרידות בין משחק מספר 2 למשחק מספר 3 בביתם של הדובים גם יקדמו אותו עוד כמה מטרים בדרך להסרת המסכה המציקה שחונקת לו את הפנים.

והכי כיף? שאם מאמצים ממש את העיניים ומישירים מבט אל האופק, אפשר להתחיל לזהות את האורות של המשחק השביעי. גולדן סטייט רק רוצה לראות אחריו גם את גמר המערב. אחרי הכל, יש לה MVP בידיים שלא יהיה מוכן לקפל את הבאסטה שלו כל כך מהר.

מחלקת הפרומו

ההחמצה: ל.א קליפרס – יוסטון, משחק מספר 3, בין שישי לשבת, 05:30 (1:1 בסדרה)

לפני הניצחון האחרון של יוסטון, התבקש דוק ריברס להעריך את סיכויי ההשתתפות של כריס פול במשחק מספר 2. "50:50", הוא ענה. מאוחר יותר הוא הודה כי "הוא עדיין לא במצב של לשחק כדורסל".

נו, מתי אתה חוזר? גריפין ופול(צילום: AP)

קשה לקבוע אם ריברס ויתר עבור פול על הקרב השני בסדרה בשביל להרוויח אותו להמשך המלחמה, הרבה יותר קל להניח כי אם פול אכן היה משחק שלשום הקליפרס היו חוזרים הביתה עם 0:2. הם לא היו רחוקים ומבחינתם אלה בשורות נהדרות וגרועות במקביל. כי מצד אחד, לא בכל יום היריב שלך ילך לקו 64 פעמים. אבל גם לא יקלע רק 42 זריקות מתוכן (13 החטאות על שמו של דווייט הווארד).

ובכלל, 22 שנה קבוצה לא זרקה כל-כך הרבה מהעונשין (האחרונה שהביאה את עצמה לשם בכמות הזאת היא סיאטל של 1993), אז לא חראם? לא לנצל את זה? חוץ מזה שאם כבר קלעת על הראש של יוסטון 41 נקודות ברבע, אתה צריך להיות פראייר מושלם כדי לתפוס את הראש בסוף הלילה. אז מה אם משחק מולך ג'יימס הארדן, שצריך לפרוק את מטעני המרמור שהצטברו אצלו אחרי שלא נבחר ל-MVP?

בינתיים אותו הארדן ממצב את עצמו את עצמו כאחד מקלעי העונשין הגדולים בהיסטוריה של הפלייאוף. מצד שני תסתכלו על מה שנתן לקליפרס במשחק הזה בלייק גריפין – והיתר. גריפין ממציא את עצמו מחדש עם כל משחק שעובר. הפעם הוא אמנם ירד מראש מרעיון הטריפל-דאבל השלישי רצוף וזנח את עמודת האסיסטים, אבל לא שכח את עניין אספקת הנקודות (הפעם היו לו 34 כאלה עם 15 ריבאונדים ו-4 בישולים). מה קרה עם היתר? לא הרבה. מאט בארנס וג'י ג'י רדיק הם דוגמאות מתבקשות – השניים, שרגילים להחזיר את הצבע לפנים של גריפין כשהוא מחוויר או מלבין פה ושם, תרמו הפעם ביחד 18 נקודות ב-2 מ-11 מהשלוש. כריס פול כבר מחפש את הכדור.

אל תעצבנו את ה-MVP. הארדן(צילום: רויטרס)

מה שקורה באוהיו

המשתפר: שיקגו – קליבלנד, משחק מספר 3, בין שישי לשבת, 03:30 (1:1 בסדרה)

אם הייתם אומרים לדייויד בלאט שבסדרת חצי הגמר תחכה לו שיקגו, הפדנט המלומד בוודאי היה רץ למאגר הסטטיסטיקה הקרוב לביתו כדי לחפש פתרונות ליכולות האישיות של דריק רוז. אחר-כך היה מבקש לבדוק את האחוזים של פאו גאסול בזריקות מחצי מרחק, ורק אז, אולי, היה שובר את הראש מה לעשות עם ג'ימי באטלר. לא בטוח עד כמה שונה המצב היום – גאסול ורוז עדיין מהווים פקטורים קריטיים להצלחה של שיקגו - אבל אין ספק שתרומתו של באטלר למערך הפכה מבונוס רצוי למרכיב שבלעדיו הפאזל של טום ת'יבודו לא יכול להיות מושלם באמת.

ג'ימי באטלר - ההבדל(צילום: EPA)

עיון מעמיק במספרים מלמד כי באטלר פחות אפקטיבי משליך על מצב הצבירה של שיקגו כולה. במשחק מספר 1 (ראו בתמונה) הוא עצר את לברון על 19 נקודות והכביד עליו מאוד. במשחק ה-2 נתן לו יותר מרחב מחייה, בין היתר גם כי קצת זייף בשמירה עליו, והקבוצה שלו נענשה אוטומטית עם 33 נקודות מידי המלך ו-29 זריקות מהשדה. הנגזרת המידית והדי מדהימה היא במדד הפלוס מינוס שלו: במשחק מספר 1 שיקגו הובילה ב-10 כשבאטלר שיחק (וזה קרה לאורך כל הערב כמעט), 48 שעות לאחר מכן פיגרה ב-26 בדקות שקיבל.

שלשום, בתזמון קלאסי, נבחר מספר 21 לשחקן המשתפר של העונה. באטלר בוודאי לא היה צריך את זה כדי לשאוב מוטיבציה לקראת צמד המשחקים הבאים בסדרה, פשוט כי לעיתים נראה שהוא פשוט רוצה יותר מכולם בלי אף תמריץ חיצוני. עקומת הלמידה והצמיחה שלו היא מדגם מייצג לשיפור ההדרגתי שעבר על שיקגו במהלך העונה ולתהליך מלא ההשראה שעבר על באטלר עצמו.

בהשוואה לעונה שעברה הוא קלע בממוצע במהלך העונה הזאת 7 נקודות יותר, ומ-20.0 בממוצע בעונה הנוכחית כבר עלה ל-23.4 בפלייאוף. כדי להביא את שיקגו ל-1:3 תוך יומיים, כל שיצטרך הוא ללחוץ עוד קצת על הגז – משני צידי המגרש. שהרי הוכח כבר כי אם באטלר שמח, החיוך של השוורים על הפנים תמיד יהיה גדול יותר.

יעצור את בלאט? באטלר(צילום: AP)

וקליבלנד? גם כשהיא מנצחת, היא לא יכולה באמת לחייך. מקסימום לקחת מנה מדודה של אוויר לריאות ולשבת מבואסת בחושך. בתור התחלה, למשל, היא צריכה לבדוק מה שלומו של אימן שאמפרט, שקולע עבורה 18.5 נקודות למשחק בסדרה עד כה ועלול להפוך בקרוב לכאב הראש השלישי של בלאט תוך פחות משבוע.

בהנחה שהכל בסדר איתו היא יכולה להיות מעודדת מהתרומה המשודרגת של הספסל (ג'יימס ג'ונס ומתיו דלבדובה קלעו במשחק האחרון 28 נקודות יחד; דלבדובה האפרורי אפילו היה חתום על שיא מועדון באסיסטים לשחקן מחליף בפלייאוף), אבל בעיקר מהכבוד שג'יימס הפסיק לתת לסובבים אותו. מאוחר יותר הוא הודה שהעזת היתר שלו הייתה תוצר נלווה של לחץ פיזי מתון שהפעיל עליו קיירי ארווינג, אבל זה לא ממש משנה. כן מגן זיעה, לא מגן זיעה, כל עוד המלך יפסיק להתחפש לרכז שהוא לא ויתמקד בלעשות לביתו, גם ג'ימי באטלר לא יוכל למנוע מדייויד בלאט גמר אזורי היסטורי.

המספר הנוסף

הטרגדיה? וושינגטון – אטלנטה, משחק מספר 3, בין שבת לראשון, 00:00 (1:1 בסדרה)

5 ניצחונות מ-5 משחקים יש לוושינגטון עם ג'ון וול בפלייאוף. לאחר שנפצע במשחק הראשון בסדרה מול אטלנטה, הוא נח בשני כדי לנסות להתאושש. ספוילר: הוא לא התאושש.

איך וושינגטון יטפסו מעל החומה הזו? ג'ון וול(צילום: AFP)

אמש, בשקט בשקט, קיבל רנדי וויטמן בשורת איוב שיכולה לנפץ לו את המשך הסדרה לרסיסים, והיא הגיעה בצורת 5 (כן, דווקא 5) סדקים ביד שמאל של הרכז. כך, באבחת נפילה אחת רעה, יכולה העונה המרעננת של הוויזארדס לרדת לטימיון. שלא לדבר על זו של ג'ון וול. ברדאלי ביל, אחד משותפיה, היטיב לנסח את הסיטואציה ל-ESPN: "אני מתפלל לטוב ביותר, אך מוכן לגרוע מכל".

הציטוט

"הפסדנו משחק בית. זו רעידת אדמה, העולם קרס" (דריימונד גרין נשאר ציני ו'קול' אחרי ה-90:97 של ממפיס על גולדן סטייט).

קווין לאב סירב לסולחה שהוצעה לו עם מפרק הזרועות הלא רשמי של הליגה קלי אוליניק?