זו לא השיטה, זה נתניהו
ממשלת אחדות עם הרצוג והחרדים הייתה זוכה לתמיכה של כ-80 ח"כים. עכשיו כל סחטן יהיה מלך. ונתניהו? הוא יאשים את כולם חוץ מאת עצמו
מעולם לא קרה שאחרי בחירות לא הצליח המועמד שקיבל על עצמו להרכיב ממשלה למלא את משימתו. זה לא קרה גם הפעם. בשעת לילה נמצאה הנוסחה שאפשרה, בדוחק יש לומר, לנתניהו להודיע לנשיא כי הצליח להרכיב ממשלה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
גם אתם גזענים / יובל אלבשן
פונדקאות במשפחה שלי / אסתר הרצוג ויריב לוסטיג
נפתלי בנט לא רצה להרוג פוליטית את נתניהו, מה גם שמעשה כזה היה עלול להתגלות כפיגוע התאבדות. לעומת זאת, הוא הוציא לו את הנשמה עד הרגע האחרון בלילה האחרון. אבל אם נתניהו חושב שכאן הסתיים הסיוט שלו, כדאי שיחשוב שוב. כדאי שידמיין איך הוא מתנהל עם קואליציה כזו של שישים ואחד ח"כים. כל ממזר מלך והכול על גבו שלו - של נתניהו. הייתי רוצה לראות את החיוך על פניו של נשיא המדינה כשהציע לנתניהו הלחוץ וקצר הנשימה, בנימה אבהית רחומה, להירגע ולראות את משחק הכדורגל בין ברצלונה לבאיירן מינכן. אכן, הנקמה היא מאכל שאוכלים אותו קר ואז היא מתוקה שבעתיים.
נתניהו היה יכול - והיה צריך - להתקשר להרצוג מיד עם היוודע תוצאות הבחירות ולהזמין אותו להקים ממשלה. ממשלה בראשות הליכוד עם המחנה הציוני ועם כולנו, הייתה נשענת על קואליציה של 67 חברי כנסת. כן, היה על נתניהו לבלוע כמה צפרדעים, כמו הסכמה לקבל את ציפי לבני כשרת המשפטים, אבל זה מחיר צנוע שעל מנהיג לשלם. שנאות ואהבות אישיות שלו אינן מעניינו של הציבור ואסור שהציבור ישלם את מחיריהן. ממשלה כזו היתה יכולה לגשת לעריכת רפורמות הכרחיות בכלכלה, בחברה, בממשל ולהתחיל לשקם את יחסי החוץ של ישראל.
לקואליציה שכזו ניתן היה לצרף בשלב שני את יש עתיד או את המפלגות החרדיות ובכך להרחיב את בסיס הקואליציה לכשמונים חברי כנסת. אין דבר יציב מזה. מי שהייתה יוצאת ניזוקה מקואליציה כזו היא מפלגת העבודה. קואליציה כזו הייתה דנה את העבודה לעוד שנים רבות מאד של אופוזיציה, אם בכלל. אני לא בטוח שזה מה שמנע מנתניהו לעשות את המהלך. סביר יותר שהוא פשוט פחד. מהאמסלמים, מהחזנים, השד יודע ממה.
זו החלטתו של נתניהו - להרכיב ממשלה ימנית-דתית קיצונית לשים עצמו בידיו של כל סחטן, למרות שהוא יודע שזה אינו האינטרס של מדינת ישראל. אבל נתניהו פוחד. הוא פוחד מכל מה שזז בסביבתו. "חבריו" בצמרת רשימת הליכוד רואים עצמם, כל אחת ואחד, כראש ממשלה בפוטנציה ובהתאם דורשים לעצמם תיקים מכובדים שלדעתם יקדמו אותם ליעד הנכסף. אבל לא רק הם מפחידים את נתניהו. גם חברי כנסת שטרם נשאו את נאום הבכורה שלהם ונכנסו לכנסת על גבו של נתניהו, מפחידים אותו פחד מוות, כנראה. שאחרת איך אפשר להבין את ההשתלחות של הח"כ הטרי, המאור הגדול, עוקר הרים וטוחנם זה בזה, מר דוד אמסלם, בראש הממשלה?
עד לפני כמה ימים איש לא שמע עליו ועכשיו הוא מאיים על ראש מפלגתו שלא יעז לעשות כך או אחרת. והוא כנראה יודע למה. עובדה היא שאין איש מוחה בידו, אין פוצה פה ומצפצף, אפילו לא נאמני נאמניו של ביבי. והוא אינו היחיד. מי ששומע את הקולות המתלהמים מהספסלים האחוריים עוד יותר של הליכוד, לא יכול שלא לחוש את הצינה בגבו.
אבל נתניהו החליט. ועכשיו, כמו תמיד, הוא יאשים את כל העולם מלבד את עצמו. ומה קל מלהאשים את השיטה? לא שאין מקום לעשות שינויים בשיטת הממשל שלנו אבל מהקואליציה הזו הרי שום רפורמה לא תצא. וגם אם הייתה יוצאת, כדי שתהיה אפקטיבית - כל שיטה צריכה מנהיגים ולא פוליטיקאים קטנים שמעמידים בראש את ענייניהם האישיים ולא את טובת הכלל.
ד"ר חיים וייצמן, מרצה למנהל ומדיניות ציבורית במרכז הבינתחומי בהרצליה ובאוניברסיטת תל אביב
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
