אוויר, ים ויבשה: המשפחה הכי קרבית בארץ

משפחה עם מורשת קרב מלפני קום המדינה(צילום: דובר צה"ל)

בבית ביישוב קטן בערבה מתגוררת משפחה שיכולה להתמודד בקלות על תואר המשפחה הכי קרבית בישראל. חמישה מבני המשפחה הם לוחמים ביחידות עילית של צה"ל, בסדיר ובמילואים, ובנוסף להם יש את טובי, כלב רועה בלגי שהמשפחה אימצה. הוא נחשב כבר ל"פנסיונר" של הצבא ולא משרת אמנם, אבל יכול להתגאות בשירות מבצעי ביחידת עוקץ, כולל צל"ש.

 
חמשת בני המשפחה הם רס"ן י', סגן מפקד טייסת מסוקי אפאצ'י; אר', לוחם סיירת מטכ"ל שנמצא כעת בקורס קצינים; אמ', לוחם יחידת הכלבנים (מיל') באוגדת איו"ש, וט', לוחם (מיל') בשייטת 13. לאחים נוסף אנ', בן הדוד של הארבעה שעלה מארצות הברית, אומץ על ידי המשפחה כחייל בודד ושירת בחטיבת הצנחנים.

במפגש פסגה של האחים עם האם הגאה הם מספרים כי בניגוד למיתוס של האח הבכור והלוחם שאחיו הקטנים ממשיכים במורשתו ומשרתים באותה יחידה, בני המשפחה החליטו לגוון והתגייסו ליחידות שונות – באוויר, בים וביבשה. במבצע צוק איתן שלושה מהם "נפגשו" בפעילויות מבצעיות בשטח הרצועה, ובעבר אף השתתפו יחד במבצעים עלומים מחוץ לגבולות ישראל.

טובי, הרועה הבלגי. הצטרף למשפחה(צילום: דובר צה"ל)

המשפחה הלוחמת(צילום: דובר צה"ל)

י', טייס מסוק קרב שהספיק בעבר לחפות מלמעלה על אחיו וחבריהם במהלך מבצעים, מספר על השוני בין האחים ומבקש להעביר מסר: "כל אחד בחר בדרך אחרת כבר מילדות. אחד אהב כדורגל, השני כדורסל והשלישי היה טוב באתלטיקה. אין משמעות לשאלה היכן כל אחד מהם משרת, העיקר שתיתן מעצמך בצורה הכי טובה. אפשר לשרת גם כעוזר שליש ולתרום".

ט' מדגיש כי המוטיבציה של בני המשפחה לשירות צבאי משמעותי הגיעה מכמה דורות לאחור: אמו של נ', ר', התחתנה בשנות ה-40 עם משה, שאביו חיים נהרג ב-1938 ממוקש בצפון הארץ, כאשר היה בדרכו לאיתור מקום ליישוב חדש. למשה ולר' נולדו שני ילדים: חיים - על-שם הסב - ותמר. במלחמת השחרור נהרג משה בקרב בגלבוע, ר' נישאה בשנית עם זאב ונולדו להם כמה ילדים, בהם נ'. חיים הפך למעשה לאחיה למחצה של נ', והוא נהרג ב-1969 בפעולה של השייטת באי גרין. בנוסף בשנת 1970 נהרג גם אמיר, אחיינה של הסבתא ר', כאשר טנק שבו נסע ליד תעלת סואץ עלה על מוקש. ט', לוחם שייטת 13, מספר כי מה שדחף את אחיו לשירות משמעותי הוא סיפורו של הדוד שנפל באי גרין: "המוטיבציה שלנו הגיעה מהשורשים, גדלנו על הסיפור של דודנו".

נ', האם הגאה, התרגלה להתמודד עם הדאגה הכרוכה בשירות הצבאי המסוכן של ילדיה. "היו לי כמה שנים לא פשוטות, אבל כאשר קיבלתי מהם עדכונים בחרתי שלא להיכנס לפרטים. זו הדרך להתמודד עם הדאגות, וגם להיות עסוקים בעבודה. חיל הים תמיד היה קרוב ללבי (בגלל שירותה הצבאי, י"ז), אבל צריך לספק תוצרת גם באוויר וביבשה".

חלק מבניה של נ' כבר עברו להתגורר מחוץ לביתה, והיא ובעלה מגדלים את הכלב טובי בן ה-13, שבעת שירותו הצבאי נחשב מומחה לאיתור חומרי נפץ וזכה בעיטור על איתור מטען בעזה. בתחילה סירבה האם לאמצו, למרות דרישת הבן שלחם עמו בשירות הסדיר שלו. האם נ': "היום טובי הוא בן משפחה פה לגמרי, השכנים אומרים שהיו שמחים להיות כמוהו בגלגול הבא שלהם, בגלל הפינוקים שהוא מקבל. הבאנו לו מזרן מיוחד מארצות הברית והוא אוכל גלידות בן אנד ג'ריס". אמ', שלחם עם טובי ביחידת עוקץ: "יש לו נשמה רכה, לא כל כלבי היחידה שמסיימים שתי קדנציות של פעילות ומשוחררים מורשים לעבור לאימוץ, כי חלקם מסוכנים".