אובססיה על הסכין: חמישה ספרים
מחברות אבודה שאי אפשר לוותר עליה, דרך סיפור אהבה מותח של מקיואן, ועד לגיבור יפה המראה של תומס מאן - ענת עינהר מתארחת במדור ספרים על הסכין ומדפדפת בתוך אובססיה של גיבורים
- צרויה שלו, יובל נוח-הררי ואשכול נבו עכשיו בגרסא הדיגיטלית
- שם עט: ספר החושף את החיים במגזר הדתי
- ספרים על הסכין עם אליענה אלמוג
מצבים כאלה מעוררים בי עניין, אולי מכיוון שקיימת בתוכי מין גששית-אדם כזאת, שבויתה ואולפה בחינוך טוב. אבל כמו כל השוחטים, המתאגרפים והרופאים המנתחים, גם לי יש את הסובלימציה שלי, ואולי בגלל זה אני טורחת לכתוב.
רוחמה, אחת מהגיבורות ב"תמונות עירום", הספר החדש שלי, נכבשת על ידי דמותה של הסופרת היפה והמצליחה מיכל שלֵו. רוחמה מעולם לא הצליחה לכתוב בלי שגיאות, והיא מאמינה שאם תעתיק את כל הספר של מיכל שלֵו כלשונו בכתב ידה, היא תיגמל מהנטייה שלה לשבש ולעקם כל דבר. אבל כשהיא נכשלת גם בזה, היא מתחילה לרדוף את מיכל שלֵו עצמה, וככל שרדיפתה של רוחמה נמשכת, הופכות כוונותיה כלפי מיכל פחות ופחות כשרות. עלו בדעתי כמה ספרים שטיפלו ברדיפה אובססיבית, בדבקות דתית בבן אנוש.
"המעבר בים סוף", מאת זופיה רומאנוביצ'ובה
הן התחברו במחנה ריכוז בפולין ובתום המלחמה, הקשר ביניהן נותק. אבל גיבורת הספר לא מסוגלת לוותר על לוצינה, החברה האבודה, ושולחת לה מכתבים חוזרים ונשנים במטרה להיפגש שוב ולהחיות את החברות האבודה. כשלוצינה נעתרת סוף סוף, היא חוזרת שונה בתכלית, קלילה ומרוחקת, ומנפצת את פנטזיית החברות האמיצה ההיא. אבל איך מתמודדים עם בת-ברית כזאת, שמועלת בחלום שלא מרפה? זה אחד הספרים המהממים והטרגיים שקראתי.
"אהבה עיקשת", מאת איאן מקיואן
הספר הזה מעניין מפני שהוא כותב ישירות על תסמונת דה קלרמבו, אפיון של בני אדם שמתאהבים קשות בזר, ומאמינים בכל ליבם שהרגש שהם חווים הוא הדדי. מעניין שמקיואן בחר לכתוב על הקורבן דווקא - ג'ון רוז, עיתונאי לונדוני מצליח ושבע לענייני מדע, ולא על הדמות היצרית יותר - ג'אד פרי, נוצרי אדוק ותמהוני, שמתאהב בג'ון. זה, מה שנקרא, אחלה ספר, שמתפתח לעלילת מתח די אמריקנית.
"הנחש", מאת לואיג'י מלרבה
המספר הוא אדם נשוי בעל חנות בולים, שפוגש יום אחד אישה ומחליט לקרוא לה "מרים". הוא נפגש איתה שוב ושוב ולפעמים מתקשה להאמין לעצם נוכחותה, ואף לממשותה. כשתוקפות אותו ספקות לא מרפים באשר לנאמנותה, הוא מכריח אותה לעבור צילום רנטגן, שאולי יחשוף בה את מה שהיא מסתירה ממנו, אבל לא מסתפק רק בזה. נדמה שלא יואילו כל מאמציו של הגבר לפענח עד תום את תעלומת האישה, ולנצח נגזר עליו לרדוף אותה ולהפגין כלפיה אלימות משתקת.
"מוות בוונציה", מאת תומס מאן
מפגשים אקראיים עם גברים ג'ינג'ים מעוררים בגוסטב אשנבך, סופר מכובד בן חמישים ומשהו,
צד יצרי וקודר, לא-מכובד. בנופש במלון בוונציה הוא מבחין בנער פולני יפהפה בחליפת מלחים, ומאותו רגע הוא אחוז בתשוקה אובססיבית לטדז'ו בן הארבע עשרה. נדמה שגם לתשוקה כזאת, של קשישים לצעירים, אין תקנה, ואשנבך - במעשים שבתרבות העכשווית הופכים נפוצים ואף מתבקשים, עד שגם ראש ממשלת ישראל נוקט בהם - נאבק בזקנתו בצביעת שיער ואיפור פנים, כדי להיות ראוי לתשוקה הפרועה שמהרסת בו.
"בית", מאת אפרת דנון
נובלה מרעישה מתוך הספר "עץ, בית, טקס", על דליה, אלמנה בודדה שילדיה עזבו את הארץ, וגם בליל הסדר היא נשארת לבד, אחרי שחברתה מודיעה לה שבעלה חולה והיא לא תוכל לאסוף אותה. החלל שהיא מושלכת אליו הוא תהומי, והיא עושה מעשה הרסני: מפתה את בן השכנים, ילד קטן, להיכנס אליה הביתה. מרגע שהוא שם, ברור שדליה טומנת שם מלכודת כפולה: לילד ולעצמה. יש לנובלה הזאת את אחת האיכויות שאני הכי אוהבת בסיפור: היא רודפת אותך באובססיה זמן רב אחרי קריאתה.
ספרה של ענת עינהר, "תמונות עירום", ראה אור לאחרונה בהוצאת עם עובד.
לפנייה לכתב/ת 
