"ידעתי שאינו מאוהב בי ועדיין נכנסתי לזה"
נשים רבות בוחרות בעיניים פקוחות להיכנס לקשרים שמראש הן יודעות שיגמרו בבכי. אחרות מדחיקות עדויות בולטות למצבו הבעייתי של בן-זוגן, ומתעקשות שמולן ניצב גבר מכיל וחזק שיגן עליהן ויפתור את כל מצוקותיהן. למה הן עושות את זה לעצמן?
"ידעתי בדיוק למה אני נכנסת, ובכל זאת לא עצרתי", היא מספרת לי בדמעות. והיא אינה יוצאת דופן. נשים רבות בוחרות בעיניים פקוחות להיכנס לקשרים שמראש הן יודעות שיגמרו בבכי. אחרות מדחיקות עדויות בולטות למצבו הבעייתי של בן-זוגן, ומתעקשות שמולן ניצב גבר מכיל וחזק שיגן עליהן ויפתור את כל מצוקותיהן.
"הוא סבל מדיכאונות והיה נכנס לימי שתיקה"
"מראש הוא אמר לי שאינו מסוגל להתאהב"
"הוא במלחמת עולם עם גרושתו ומשקר לה על ימין ועל שמאל"
"יש לו היסטוריה של מערכות יחסים בעייתיות"
"מלכתחילה הוא דיבר אליי לא יפה"
אלה רק חלק מהסממנים שנשים טומנות את הראש בחול לאורם. הן מתאהבות בדימוי שבנו סביב גבר מסוים או נאחזות באיך שהוא התנהג בימים הראשונים, ומנסות בכוח לשחזר זאת ללא הצלחה. למה הן עושות את זה לעצמן? מדוע הן כורות לעצמן בור כה עמוק, שמלבד התסכול המיידי מותיר אותן עם כאב מתמשך, מקשה עליהן ליצור קשרים חדשים, ופוגע עמוקות בתחושת הערך העצמי שלהן?
אשה אבודה מחפשת גבר רגיש וחזק
לטעמי, בהכללה כמובן, אשה שעושה טעויות חוזרת ונשנות בבחירת בן-הזוג, אינה חסרת מודעות או חסרת הבנה לגבי בחירותיה. היא אשה אבודה שמחפשת בנרות גבר שיושיע אותה משום שהיא מתקשה לשאת עוד רגע עם עצמה; עם מרירותה, עם תחושת פחיתותה, עם הפחד והכאב על מצבה. ולכן היא מחפשת מפלט - לאו דווקא במקום שישנה את מסלול חייה אלא בסיפוקים מיידים שיבטיחו שכחה לרגע.
בעצם ניתן לכנותה גם מכורה. בדיוק כמו כל מכור שיודע שהעישון, השתייה, משחקי המחשב, האוכל או כל התמכרות אחרת יביאו לו בסופו של יום רק הרס, גם היא מבינה שהתמכרותה לגברים הלא נכונים תביא לתוצאה דומה. אך בדיוק כמו המכור היא אינה מסוגלת לעצור בעצמה מול רגע של הקלה.
ריגוש, משיכה, שכחה ורגעים דמויי אהבה - אלה התבלינים שמתבלים את בדידותה. היא שורפת שנים בעודה מתעלמת מכך שדווקא סיפוקים רגעיים אלה עומדים בדרכה, ומונעים ממנה אהבה אמיתית, מספקת ויציבה.
לעצור את הרכבת
אז איך עוצרים את הסחרחרת ומשנים כיוון לפני שיהיה מאוחר מדי? כדי לעצור את המחול המייאש של אומללות-ריגוש-אכזבה וחוזר חלילה, יהיה עליך לוותר על הסיפוק המתוק שמחכה מעבר לפינה ולהישאר עוד רגע עם עצמך, עם כאב בדידותך. הפסיקי לספר לעצמך שאינך יכולה בלי סקס, או שרק בינתיים את מפיגה את השגרה. קחי את עצמך בידיים, החלי לפסוע במשעול הישיר אל המטרה ואל תרשי לעצמך כל סטייה. היי נאמנה לצו לבך אך לא לגחמה של רגע. כמו כן, הפסיקי לבַכות על רוע מזלך והישארי שלווה אף בטרם השגת את שאת רוצה. למדי להקשיב לעצמך ולכבד את עצמך וכך תזכי ביחס דומה מהאדם שמולך.
נשמע פשוט והגיוני - אז למה ברגע האמת זה לא מצליח? כדי להבין מדוע ברגע האמת העצה ההגיונית שלעיל כה קשה ליישום, יש להבין שלכל אחד מאיתנו אג'נדה גדולה (אג'נדת המאקרו) ואג'נדה קטנה (אג'נדת המיקרו), וכל עוד שתי אלה מתנגשות, זוגיות בריאה ומאושרת אינה יכולה להתגשם.
האג'נדה הגדולה מכוונת ליצירת בית חם ומשפחה, אך מה שבפועל קובע מה קורה לך זו האג'נדה הקטנה. היא זו שמניעה את מחשבותייך, את רגשותייך ואת החלטותייך בכל רגע ורגע וכך קובעת את מסלול חייך. מטרתה של האג'נדה הקטנה היא בראש ובראשונה להשיג הקלה מכאב, וכך כשמגיע גבר חדש ומושך, גם אם כאב הלב שהוא מביא עמו ידוע מראש, תלחש באוזנייך האג'נדה הקטנה: "הנה הזדמנות לריגוש ולהקלה". והבחירה שתעשי רק תרחיק אותך מן המטרה.
למרות הרצון הכנה והאמיתי בהגשמת האג'נדה הגדולה, רבות נופלות בפח מכיוון שאף אחד אינו יכול להבטיח להן מתי וכיצד היא תתגשם. האג'נדה הקטנה לעומת זאת, נמצאת בהישג יד וניתן להגשימה באופן מיידי. כך חולפות השנים משברון לב אחד למשנהו, תחושת הפספוס גוברת, ואת עדיין ממשיכה לצעוד בכיוון הפוך למטרה, וככל שגדל התסכול כן גדל הצמא לעוד רגע מתוק של הקלה.
אבל יש חדשות טובות: למרות בחירות קודמות ולמרות עול השנים, בכל רגע ורגע ביכולתך לשנות את מהלך העניינים, לקום ולהצהיר: "עד כאן, עכשיו אני רוצה משהו חדש בחיי!", וכאשר רצון זה ינחה את הבחירות שתעשי ברמת המיקרו, לא ירחק היום שבו תושג המטרה.
בהצלחה!
שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי.
לפנייה לכתב/ת 
