למה לא תהיה לכם עבודה בעתיד
האם את טכנאית או אתה מהנדס? אולי מתכנתת או מרצה? אם כן, כנראה שבעקבות השינויים הטכנולוגיים, המקצוע שלכם בסכנה. ולא רק: החוקר רנדל קולינס תוהה בקשר לעתיד הקפיטליזם
במה את עובדת? כן, את שקוראת עכשיו. גם אתה. האם אתם חקלאים? יכול להיות. אבל הסבירות לכך נמוכה. מדוע? מפני שאחוז החקלאים בשוק העבודה המודרני קטן מאוד. מספר חקלאים זעום מצליח להחזיק אותנו בחיים.
לטורים הקודמים של אושי שהם-קראוס
וכמה מכם פועלי ייצור? חלק מהקוראים של הטור הם פועלי ייצור, אבל הרוב הגדול לא. הסיבה היא שרוב המשרות בשוק העבודה שלנו הן משרות של נותני שירותים. נותן שירותים יכול להיות רופאה, קוסמטיקאי, יועץ, מרצה כמוני, מהנדס, טכנאי ומתכנת.
אבל העתיד של המקצועות האלה, מקצועות המעמד הבינוני של הצווארון הלבן, בכלל לא בטוח. יש טוענים שמהפכת המחשוב תהפוך את רובנו הגדול ללא נחוצים. בטור הזה (ובטור הקודם וגם בטור הבא) אני מציג את תפישתו של חוקר בשם Randall Collins. קולינס בטוח שהמעמד של רובנו, עובדי הצווארון הלבן, עומד להיעלם מהעולם. ואם זה יקרה, לא בטוח שהמערכת הקפיטליסטית תשרוד. בואו נמשיך.
טכנולוגיה חדשה, עובדים הביתה?
המצב שבו אנחנו מצויים לא חדש. הפחד מפני אובדן מקצועות גם הוא לא חדש. בעבר, כשרובנו היינו חקלאים ופועלי ייצור נבהלנו מהמכשור החדש. היה לנו ברור: הכנסת יותר ויותר מכונות לאולמי הייצור, תביא לפיטורים שלנו. קרל מרקס ופרידריך אנגלס חשבו שזה יפיל את השיטה הקפיטליסטית.
ההגיון שלהם היה פשוט. בעל המפעל לא יעמוד בפיתוי. הוא יפטר עובדים בעלות יקרה, יביא ציוד מכני וירוויח יותר. אבל התוצאה, כך מרקס ואנגלס, תהיה מעמד עובדים מרושש לגמרי. ואנשים כאלה לא יכולים לקנות את מה שמייצרים בעלי המפעלים. ואז, הם האמינו, הכל יקרוס.
אבל מרקס ואנגלס טעו. הם לא לקחו בחשבון את ההתפתחות שיצרה את המקצועות של רובנו. הם לא לקחו בחשבון את היווצרות מעמד עובדי הצווארון הלבן. יש מכונות? יופי! צריך לתחזק אותן. צריך פקידים, וטכנאים. כדי להכשיר אותם צריך מורים. ועוד ועוד. המערכת הקפיטליסטית כמו הסתגלה והיא שורדת. אבל עכשיו?
מה קורה עכשיו? בימינו הסיפור חוזר. טכנולוגיה חדשה; טכנולוגיית המחשוב מאיימת על בעלי משרות רבות. מנהלי חשבון מוחלפים ויוחלפו על ידי תוכנות, פקידי בנק על ידי מתקנים ממוחשבים (כספומט הוא ממש לא דבר חדש), וזו רק ההתחלה. אנשי בינה מלאכותית מדברים על תוכנות שידעו לתכנת תוכנות אחרות. והנה, אפילו בעלי המקצועות הנחשקים של ימינו; מהנדסי תוכנה, ימצאו בסכנת אבטלה.
אז מה יקרה? כאן יש כמה גישות. יש אנשים אופטימיים. יש כאלה שיגידו משהו כזה: תראו מה קרה לפני מאה שנה. פחדנו, והנה, הכל הסתדר. גם העתיד שלנו יראה ככה. טכנולוגיה חדשה, הם יוסיפו, גורמת למשרות רבות להיעלם, אבל היא גם מולידה משרות רבות חדשות.
אבל לא כולם אופטימיים.החוקר שאותו אני מציג; RANDALL COLLINS, לא חושב שזה מה שיקרה.
למה להיות פסימי?
טענה אחת של קולינס היא טענה עקרונית; מופשטת. תראו, הוא אומר, התיאוריה הזו שטוענת שטכנולוגיה, תמיד ובכל מקרה, יוצרת דינמיקה של היעלמות מקצועות לטובת יצירת מקצועות, היא לא נכונה. התיאוריה הזו נסמכת על מה שקרה בעבר, בתקופה אחת, ומסיקה ממנה על העתיד.
אבל מר קולינס, אנחנו שואלים, הרי כך יוצרים לא מעט תיאוריות. בודקים מה קרה בעבר ומסיקים (אני מפשט) שכך יראה העתיד.נכון, יענה לנו קולינס, אבל אנחנו צריכים לוודא שהמצב שאיתרנו בעבר הוא מצב בעל אופי כללי. מצב שנוכל להכליל. מה? אנחנו שואלים.
אם אני עוזב את העט הוא נופל. זה קרה פעם, וזה יקרה כנראה תמיד. אבל אם ישנתי וקמתי בבוקר בעבר, זה לא אומר – לצערי – שאתעורר תמיד... מתישהו ארדם ולא אקום.
מה שאומר לנו קולינס, שהתיאוריה בדבר היווצרות משרות חדשות היא הכללה שדומה להכללה השנייה שהצגתי. בצורה מדוייקת יותר הוא אומר שיש כאן נסיון לייצר כלל מופשט (תמיד טכנולוגיה קוברת מקצועות ויוצרת חדשים), ממצב היסטורי נקודתי ספציפי (היעלמות המיכון לטובת מקצועות מסדר שני), אבל זה מקרה פרטי לגמרי, הוא יגיד. זה קרה בגלל האופי המיוחד של הטכנולוגיה התעשייתית ובגלל המאפיינים המסויימים של הקפיטליזם בזמנו. בעתיד, הוא אומר, לא יקרה שום דבר כזה.
אבל למה? אנחנו שואלים. אוכלוסיית החקלאים, הוא יגיד, צנחה מרוב האוכלוסיה לכדי אחוזים בודדים מהמועסקים. את הנתון הזה קולינס מביא לנו רק כדי לסבר את האוזן ולהראות את עצמת הייתור של עובדים כתוצאה מהתפתחות טכנולוגית. משרות חדשות נוצרות, הוא טוען, אבל לא בקצב שבו אובדות משרות. משרות רבות שפרנסו את בעליהן מכניסות פחות שכר; שכר שאינו מספיק כדי להתפרנס.
שוק העבודה ושוק האינטרסים של בעלי יכולות שונות משתנה. רבים מוכנים לעשות בחינם מה שאחרים עושים תמורת כסף. הנה, מאות אלפי בעלי בלוגים בעולם כותבים בחינם ומייתרים חלק גדול מהעיתונאים. קבוצות לימוד בפייסבוק - קבוצות רציניות של אנשים תאבי ידע - ייתרו אנשים כמוני - אנשים שמתפרנסים מהוראה.
מקצועות רבים, ימשיך קולינס, שהתפתחו רק עכשיו, כתוצאה מאבדן משרות, נעלמים גם הם. מישהו ביקר פעם בצינקוגרפיה? לא סביר. בצינקוגרפיה יצרו גלופות שמהן יצרו תמונות לעיתונים. המקצוע נעלם.
אבל, תגידו לקולינס, יש היום לא מעט גרפיקאים שעובדים על מחשב. יש בוני אתרים, וגרפיקאים של יצירת אתרים.
אבל רגע, קולינס אומר, הם עוד לא הספיקו להתבסס וכבר גם הם מתייתרים. חברות ענק מייצרות שבלונות של אתרים מוכנים מראש, והנה, חלק גדול מבוני האתרים הופכים לרלבנטיים פחות.
לפי ההערכה של קולינס, כשבעים אחוז מאנשי שוק העבודה בארצות הברית שייכים לתעשיית השירותים. רוב אלה (למעשה, רובנו) יהפכו למיותרים בעקבות טכנולוגיות המחשוב (זוכרים את רוב החקלאים שהפכו לאחזו בודד מכלל שוק העבודה?). האם את כולם, שואל אותנו קולינס, את כל שבעים אחוז העובדים נהפוך לבוני אתרים, מתכנתים, נותני שירותים אחרים? התשובה שלו היא "לא".
ואולי? אבל רגע אחד, קולינס מהסס, הרי יש עדיין שווקים רבים בעולם שלא התפתחו. אפריקה ואפילו אסיה הן פוטנציאל אדיר לעבודה מהסוג הישן. המערכת הישנה, יכולה להמשיך לפעול, הוא תוהה, לייצא לשם ורק בעתיד הרחוק אולי להשתנות. האם זה כך? נראה בשבוע הבא.
הכותב הוא מומחה לפילוסופיה של הכלכלה, מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות, ומגיש את תוכניות הרדיו "קצה הקרחון " ו-"הויקיפדים - בעקבות הזהב הדיגיטלי " בימי רביעי ב-12:05 ברשת א' בקול ישראל
לפנייה לכתב/ת 
