דרכו האחרונה: נפרדים מהשחקן גדעון זינגר
שחקנים, קולגות ואנשי תרבות הגיעו לחלוק כבוד אחרון בהלוויתו של השחקן גדעון זינגר, שהלך לעולמו בגיל 88. ארונו הוצב קודם לכן בתיאטרון הקאמרי
השחקן גדעון זינגר שהלך לעולמו שלשום (ב') בעקבות סיבוכים של ניתוח בלבו בגיל 88 הובא היום (ד') למנוחות בבית העלמין ירקון שבפתח תקווה. הבוקר הונח ארונו באולם תיאטרון הקאמרי, ורבים הגיעו לחלוף על פניו ולהעניק לו כבוד אחרון. זינגר, שהתגורר בשלושים השנה האחרונות בווינה שבאוסטריה, נפטר בישראל, אליה הגיע ביומו האחרון כדי להיפרד מבני משפחתו וחבריו.
זינגר שהתחיל את הקריירה על במות הצ'יזבטרון בסוף שנות הארבעים ידוע מהשתתפותו בשלל סרטים ישראלים לאורך השנים ובעיקר כיהויקים קוק הקוסם מסדרת הטלוויזיה של החינוכית "דלת הקסמים".
שירה זינגר, אשתו סיפרה על השבועות האחרונים בחייו ואמרה "השבועות האחרונים היו מאוד קשים, גדעון היה בבית חולים אחרי סיבוכים וניתוחים קשים. הוא נלחם אך בימים האחרונים אמר שאינו יכול להילחם עוד. ביום שישי האחרון הוא אמר לי 'אני רוצה למות בארץ' והבאנו אותו בטיסה הראשונה. הוא הגיע לארץ ראה את הילדים הנכדים, נפרד והלך מאיתנו".
עוד סיפרה על האדם שחיה לצידו "בבית גדעון לא היה שחקן, הוא היה יותר 'מענטש' - פשוט בן-אדם עם נשמה, הוא היה מאוד תמים וזה לפעמים הפליא אותי, היתה לו תמימות ילדותית טובה. הוא סיפר בדיחות, היה הרבה הומור בבית - אבל לצד זה הוא היה אדם מאוד צנוע, הוא בעצם שנא לשחק, שנא את הבמה ושנא שהסתכלו עליו, אבל כמובן שהוא גם מאוד אהב את זה".
על המעבר שלו לווינה, שם חי בשנים האחרונות, סיפרה: "הוא הרגיש שם בבית. קיבל שם המון הכרה, כל הזמן עבד בסרטים הצגות ותוכניות טלוויזיה. לאחרונה הוא הופיע בתפקיד קטן גם בסרט 'האישה בזהב', הוא מאוד אהב את וינה, החלום שלו היה לחיות שם כי דוד שלו היה וינאי, ולאחר שראה את האופרה שם כבר בתור ילד, רצה לחיות שם".
על חוש ההומור של זינגר סיפר גם החבר יענקל'ה בן סירא, שהיה לצידו גם ברגעיו האחרונים, "היו לו הרבה משפטים מצחיקים" הוא אומר. "כשאכלנו דג הוא היה אומר 'הדג הזה - אנחנו אוכלים אותו כי הוא פתח את הפה'. הוא היה חבר, אדם מאוד מפרגן, פרטנר אמיתי. הוא היה גבוה מאוד כך שברגע שאני הייתי מסתכל למעלה כבר הקהל היה עושה במכנסיים, הקהל השתולל ממנו כי היתה לו כריזמה. הוא אהב שמחה.
נעמי פולני שהיתה עם גדעון זינגר בצ'יזבטרון נשאה דברים ואמרה: "גדעון איננו כבר, אני היום מדברת ברחשים נפשיים ואישיים, רוחניים, אני בטוחה שיהיו לי אין ספור שותפים לרחשים הללו. בחיינו האזרחיים לא היינו בשכנות, לא הזדמן ובעיקר אחרי שהוא הרחיק אז ידעתי שיום בהיר יגיעו זמנים שנתקרב ובחברת חברים. זה נפלא לחשוב שיש לך בעבר ההוא ידיד קרוב. הפסדנו את גדעון, גדעון זה נסיך האדיבות. הוא היה אציל וליבו המה חסד". היא פנתה ליענקל'ה בן סירא ואמרה "אני מקנאה בך שהצלחת לקיים איתו רעות וחברות מפני שזה נכס".
לפנייה לכתב/ת 
