ארגז הכלים של שירה גפן בסרט "בורג"
בימים בהם הקולנוע הישראלי שומר מרחק מהכיבוש, "בורג" של שירה גפן מתעקש לגעת בנקודות הכואבות בדרכו המיוחדת. הבמאית וצוותה נאלצו לאלתר לא אחת, למשל כשלא ניתן היה לצלם במחסום חווארה והוקם דגם דומה שפורק: "הלוואי שזה יהיה העתיד של כל המחסומים". הערות הבמאית
אומרים שהקולנוע הישראלי עוסק רק בכיבוש ובפלסטינים. אבל מי שבוחן את תעשיית הסרטים המקומית בשנים האחרונות מגלה תמונה מפתיעה, שונה לגמרי מכל הסטיגמות שמייחסים לה. כיום כמעט ולא עושים סרטים עלילתיים פוליטיים בישראל, וכך הפך סרטה החדש של שירה גפן "בורג" ליוצא מן הכלל, שבהחלט לא מעיד על הכלל. יוצא דופן הן מבחינת הנושאים בהם הוא עוסק, וגם בדרך בה הוא נוגע בהם.
"בורג" מספר את סיפורן של שתי נשים משני צדי הקו הירוק - האמנית הישראלית מיכל קיים (בגילומה של שרה אדלר) והתושבת הפלסטינית נסרין (סמירה סראייה), שכתוצאה מטעות מוצאות עצמן מחליפות מקום, וכן - גם מזל. חילוף הזהויות משנה את תפיסת הגיבורות את עצמן ואת הסביבה, שלא מבחינה ביניהן למרות שהן כלל לא דומות. "כמה שהן היו רחוקות אחת מהשנייה בדמיון, זה היה יותר טוב כי הסיפור הוא זה שלא רואים אותך ממטר", מסבירה גפן למדור הערות הבמאי.
המציאות האבסורדית בסרט לא תמיד התיישרה עם מהלכי ההפקה מאחוריו, וכך' כשגפן וצוותה ביקשו לצלם סצנה במחסום חווארה הנטוש, הם לא קיבלו אישור מהרשויות "כי זה לא פוטוגני וסקסי". אי לכך התבקש המעצב האמנותי של הסרט ערד שאואט לבנות מחסום עבור ההפקה בסמוך לשוהם - בתוך תחומי הקו הירוק. שם צולמה הסצנה בהשתתפות אדלר, סראייה וחן יאני. "חוץ מבסרט הזה לא עברו בו, לא נתקעו בו, לא עצרו בו ולא ירו בו. הוא עמד שם ופורק שם והלוואי על כל המחסומים העתיד של המחסום הזה", היא אומרת.
עוד על ההתאמה ושיתוף הפעולה בין גפן לשחקניות הראשיות, על הפרחים שנבלו באתר הצילומים בירושלים ודרשו מיתקון מיוחד לסצנה צבעונית במיוחד, על המחסום המאולתר ועל הביצוע של אדלר ל"אומרים ישנה ארץ" של נעמי שמר בערבות - הכל בכתבת הערות הבמאית עם שירה גפן.
