החלום ושברו / טור
36 המעלות שפקדו את ספרד השפיעו כנראה גם על כריסטיאנו רונאלדו שהתחיל פתאום למסור, או שהייתה זו דווקא האמרה הידועה שמי שלא כובש, סופג? גדעון סער היה בסנטיאגו ברנבאו וראה את אלופת אירופה מודחת ע"י הגברת הזקנה
לומר שהיה חם אמש בסנטיאגו ברנבאו זו לשון המעטה. קודם כל – באמת היה חם! 36 מעלות. לא מזג אוויר טיפוסי למשחקי ליגת האלופות. והקהל היה חם. אוהדי יובנטוס שהגיעו לאצטדיון זכו ליחס אדיב. קבוצתם קצת פחות. מספר פעמים נשמעו הקריאות הקצובות בספרדית: "יובה, יובה, לכי לעזאזל!".
עשרה ימים לפני הבחירות המוניציפליות שיתקיימו בספרד - היה פה רק עניין אחד: המשחק. האם ריאל מדריד תצליח להעפיל לגמר בפעם השנייה ברציפות כדי להגן על הגביע בו זכתה בשנה שעברה? ואיזה גמר קלאסי זה יהיה: קלאסיקו נגד בארסה.
לא מעט ישראלים עשו את דרכם למדריד כדי לצפות במשחק הזה. כשמושמע המנון הקבוצה – "האלה מדריד!" – הקהל על הרגליים בטירוף. בחימום האוהדים מעודדים את השוער הוותיק איקר קסיאס, שספג לא מעט אש אחרי התיקו מול ולנסיה.
בדקה ה־20 מתברר שבנזמה חזר להרכב לא מאופס. ואז מתחיל הבליץ על השער של יובה. בדקה ה־23, בפנדל, נחתה הפצצה הראשונה. מספר 7 כובש. שלוש פעמים הכרוז קורא - "כריסטיאנו". והקהל עונה בשאגה: "רונאלדו".
במהלך המשחק הכוכב הפורטוגלי מגלה מספר פעמים אלטרואיזם לא אופייני. "מה הוא התחיל למסור היום?", אני תוהה. וההחמצות של ריאל לא מפסיקות.
בדקה ה־57 מוכחת שוב האקסיומה: מי שלא כובש - חוטף. "הגברת הזקנה" משיגה שוויון. וההחמצות נמשכות מסביב לשעון גם לאחריו. גם החלפת בנזמה בצ'יצ'אריטו לא עוזרת. הקהל נטרף מעצבים. לאט לאט האופטימיות מתפוגגת. לפעמים חלומות מתנפצים. עם שריקת הסיום מתחילה החגיגה של יובה ובטח גם הצהלות בברצלונה. לברלין לא נגיע, לא השנה. ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב.
לפנייה לכתב/ת 
