מי קבע ש"פלטפורמה" היא "מסדת" ולמה זה מגיע לנו?
האקדמיה ללשון עברית טורחת לחדש את השפה ולהתאימה למציאות המשתנה. אבל אולי עדיף שתשקיע זמן בשימור השפה ובלימוד תקין שלה? חובבי השפה מתווכחים. "רק אחוז נמוך מהמילים נכנס בסוף לשימוש"
כשתקל יעשה לכם שמות במחשב בגלל מתקפת סב"ר, האם תצליחו למצוא את המסדת המתאימה לפתרון הבעיה? המילים שחידשה האקדמיה ללשון עברית מעוררות ויכוח בדבר הצורך בעוד מילים חדשות. יש מי שחושבים שהן לגמרי מיותרות.
קבוצת הפייסבוק "להעיף את הי' מפועל בעתיד בגוף ראשון" עוסקת ב"קיטורים על שפה קלוקלת ובשאלות ודיונים בנושאי לשון". בקבוצה דנו בשאלה אם לא ראוי יותר להשקיע בשימור השפה הקיימת ולהנחיל עברית נכונה לאוכלוסייה, במקום להמציא מילים חלופיות לאלו שכבר השתרשו ביום-יום.
ליאור טרצ'ינה, חובבת הלשון העברית מקריית אונו, סבורה שיש להשקיע בשפה הקיימת: "זה לא שיש לי משהו נגד האקדמיה", אמרה ל-ynet, "אבל הכי חשוב היום להציל את העברית שהולכת ונעלמת לנו. היום רוב האנשים מדברים עלגית (מהמילה עילג). אם פעם זה היה סימן לאינטליגנציה נמוכה, היום את רואה אנשים שלא מבינים שהם מדברים בצורה שגויה, כי זה מה שהם שומעים בבית, בבית הספר ומהקריינים ברדיו. העברית מידרדרת כל כך, הופכת דלה ושגויה. לכן את עיקר המאמץ יש להשקיע בלהציל את מה שיש ולתקן".
טרצ'ינה מעידה על עצמה שבניגוד להרבה אנשים שסבורים שהעברית אבודה, "אני חושבת שזה משהו שצריך להגיע מגבוה. כמו שלמדנו לא לקטוף פרחים, אנחנו יכולים ללמוד עברית נכונה. זה מה שחשוב ועדיף מלהמציא המון מילים חדשות, שלתחושתי, רק אחוז נמוך מהן נכנס בסוף לשימוש".
ד"ר רות בורשטיין, ראשת לימודי עריכת לשון במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין, טענה בעבר כי "חברי האקדמיה הקפידו הקפדה יתרה על כללי הדקדוק ועל דרכי הגזירה הנהוגות במקורותינו העבריים ולא ניאותו לסטות מהם ולו קמעה. בשנים האחרונות האקדמיה קשובה הרבה יותר למילים הרווחות במוסדות ציבור ובתקשורת, ויש קבלה רבה יותר של השגור בפי הציבור".
עם זאת, בורשטיין מותחת ביקורת על כך שהאקדמיה "נמנעת מלעסוק בפעילות לימודית לקהל הרחב. הייתי מצפה שהם גם יפרסמו תיקונים נגד השימוש הקלוקל במספרים, למשל 'שתי שקל', והשימוש השגוי בפועל בגוף ראשון בעתיד שמתחיל ביו"ד, כמו 'אני יילך'. כאן האקדמיה שותקת וזה מפליא אותי מאוד. ציפיתי שבתחום זה היא תתערב".
היא בטוחה ש"אנשים מאוד היו מעוניינים ללמוד עברית נכונה, אבל אין להם כל כך מקורות מידע. הלימוד של משרד החינוך לא מקיף מספיק. הייתי מצפה שהאקדמיה תירתם לעניין הזה. זה לא יוציא לה שם רע".
יונתן האורד, חובב הלשון העברית מירושלים, חושב אחרת. "ההנחה הרווחת בציבור לפיה כל מה שהאקדמיה עושה הוא לחדש מילים, איננה נכונה עובדתית. היא עוסקת רבות במחקר של השפה העברית לדורותיה". הוא הדגים כיצד מילים שחידשה האקדמיה הצליחו להתקל בציבור. "המילה 'קלטת' היא דוגמה נפלאה משנות ה-80 שתפסה בציבור. האקדמיה מציעה הרבה מילים. לא הכול תופס וזה בסדר. אפליקציה למחשב היא 'יישום' ולא 'החלה' כהצעתה המקורית של האקדמיה. לעומת זאת, 'מסרון', 'פמפמת' וכמובן 'ראשת' תפסו די חזק בציבור".
רונית גדיש, ראש המזכירות המדעית של האקדמיה והאחראית על עשיית האקדמיה בתחום התקן, כולל קביעת מונחים, סיפרה כי מדובר בגוף קטן מאוד שאנשיו לא עוסקים בהוראה. "אנחנו בהחלט מעבירים הרבה מאוד השתלמויות, גם לישראלים, גם למבקרים וגם לאנשים הלומדים באולפנים. אנחנו עוסקים בניסוח הטוב של העברית ושימורה מהמקורות". היא סיפרה עוד כי באקדמיה גם עוסקים במחקר שרובו מתמקד במפעל המילון ההיסטורי, מפעל שימור בממדים עצומים של העברית מן המקורות.
על המילים החדשות אומרת גדיש: "באג היא מילה כל כך פשוטה. העברית לא יכולה למצוא לה מילה משלה? זו לא מילה מסובכת כמו אנרגיה, פיזיקה, כימיה, שלכי תמצאי להן חלופה בעברית". לדבריה, מי שיוצר את המונחים האלה הן ועדות מינוח מקצועיות, "אלה לא אנשי אקדמיה שמתעוררים בבוקר וממציאים מילים. הם מתקינים מינוח בעברית שיתאים למשמעות המקצועית בתחומם".
האקדמיה איננה משרד החינוך ואיננה אמונה על חינוך תלמידים, מסבירה גדיש, "אבל אם המוסד יגדל ויהיו בו כיתות לימוד, וכל חייל וחייל יעבור בהן סדרת חינוך, האקדמיה תוכל לעשות הרבה. בפועל החינוך הוא מנדט של משרד החינוך והמחלקה לחינוך מבוגרים, אבל אנחנו משלבים כוחות עם כמה שיותר גורמים כדי להפיץ את דבר העברית כשפת תרבות לכמה שיותר אנשים".
לפנייה לכתב/ת 
