מבחן בגרות / בלוג פלייאוף ה-NBA

שיקגו קפאה מול מסדר הפצועים של קליבלנד, הביכה את עצמה לדעת פעם אחר פעם ואיפשרה ליריבה שלה לנצח דווקא בערב הכי חלש של הכוכב הגדול שלה. בלוג הפלייאוף מסכם את העלייה של בלאט לגמר המזרח, נותן ח"ח להתבגרות של יוסטון ומתפעם מהוורסטיליות של אל הורפורד

סער גיטפורסם: 15.05.15 , 18:29

אם בימים האחרונים שאלתם את עצמכם: 'רק לי הפלייאוף הזה עושה התקף לב על בסיס לילי? הוא באמת כל כך מותח?', עכשיו יש גם תשובה – והיא אפילו מגובה בסטטיסטיקה. סל הניצחון של אל הורפורד (ניגע בו בהמשך כמובן) בניצחון הדרמטי האחרון של אטלנטה על וושינגטון היה הבאזר ביטר השישי בפלייאוף הנוכחי. בדיקה קצרה קובעת: כבר 15 שנה שלא קיבלנו מהלכים מנצחים בתדירות כל-כך גבוהה. עכשיו, כששמנו את זה מאחורינו, אפשר להתחיל.

הלילה שהיה

האופי: ל.א קליפרס – יוסטון 119:107 (3:3 בסדרה. משחק מספר 7 בלילה שבין ראשון לשני, 03:00)

לקליבלנד יש את לברון ג'יימס וקיירי ארווינג. לשיקגו את ג'ימי באטלר ודריק רוז. ללייקרס של השנים הגדולות את קובי ושאקיל. וליוסטון, להבדיל אלף אלפי הבדלות מהצמד המיתולוגי האחרון, יש את דווייט הווארד וג'יימס הארדן. אך מה קורה כאשר השניים לא קולעים אפילו סל שדה אחד במהלך הרבע האחרון? האחרים נכנסים לוואקום וקולעים 40 במקומם.

איזה קאמבק. שחקני יוסטון(צילום: AP)

הסטייפלס סנטר כבר ראה קאמבקים בחייו, אבל הרבע הרביעי במשחק הזה היה אחד המוזרים ששוחקו בו. שני רבעים וחצי הרוקטס שיחקו תופסת עם כריס פול ובלייק גריפין, עד שג'יימס הארדן, האיש שהדביק אותם כל פעם מחדש, פשוט ירד לנוח. אחרי הכל, בפעם השנייה תוך יומיים הוא עולה לשחק כשהוא קודח מחום. או אז נכנסו יתר שחקני הקבוצה לפעולה, והראו, בניגוד לכל הסימנים המוקדמים, שיש תחליפים. ושגם הם יכולים להיות לא פחות תכליתיים.

35 נקודות תרמו יחדיו קורי ברואר וטרנס ג'ונס מהספסל. רק 14 ג'מאל קרופורד ואוסטין ריברס, שבמשחקים האחרונים הפכו לרזרבות הבטוחות של דוק ריברס מהספסל – ובדיוק ברגע שצריך ללחוץ עוד קצת על הגז, החווירו.

קורי ברואר. מי אמר שאין אלטרנטיבה לזקן?(צילום: AP)

בפעם הראשונה אחרי 49 משחקים יוסטון מצליחה לנצח משחק פלייאוף שבו היא מפגרת בהפרש דו-ספרתי עם הכניסה לרבע הנועל. לראשונה מזה שנים היא נותנת ביטוי לדבר שכבר חשבו שלא תגדל לעולם: אופי. אבל זאת כבר היסטוריה. עכשיו היא רוצה להיות הקבוצה התשיעית אי פעם שמצליחה לחזור מפיגור של 3:1. עם הקהל שלה בטויוטה סנטר, ונגד כל התחזיות (גם של כותב שורות אלה), זה מעולם לא היה אפשרי יותר.

מה שקורה באוהיו

שיקגו – קליבלנד 94:73 (2:4 לקליבלנד בסדרה, שמעפילה לגמר המזרח)

דייויד בלאט החל את העונה הזאת עם ביג 3 נוצץ. בפלייאוף, עם פריקת הכתף של קווין לאב, הביג 3 הצטמצם לביג 2. ואז לביג 1 וחצי עם הצליעות של קיירי ארווינג. במשחק הלילה הוא כבר נותר עם ביג 1, לברון ג'יימס, אבל גם הוא לא היה כזה "ביג". מתיו דלבדובה, לעומת זאת, דווקא כן.

זה היה ניצחון של קבוצה - לא שחקן אחד, קבוצה - שלא קיבלה קונטרה אמיתית במשך שלושה רבעים שלמים. הקריסה הקבועה של הבולס ברבע השני הפכה למפולת כבדה בת חצי שעה, ולא היה אף צדיק בסדום שלבש לבן ונמצא מתאים כדי לעצור אותה.

קיירי ארווינג. הפך את הביג 2 לביג 1(צילום: רויטרס)

ברבע השני, מול בית החולים המאולתר של קליבלנד (בלי ארווינג, עם הגב הפגוע של לברון והכתף המתפרקת של טריסטן תומפסון), שיקגו השוקעת בהרכב מלא (עם גאסול) לא ידעה להתמודד עם סחף השלשות של ג'יי. אר. סמית' ואימן שאמפרט (ביחד: 5 מ-10 מחוץ לקשת).

בהתקפה זה כבר היה מעורר רחמים. השוורים קלעו שתי נקודות ב-6 וחצי דקות של רבע שני (במהלכו היא גם פגעה ב-6 מ-18 מהשדה) וב-5 הדקות הראשונות של הרבע האחרון לא עברו את הארבע. הפירצה הזאת קראה לגנבים, שנכנסו לתוכה ביתר קלות ולמשחק אחד נראו כמו מועמדת ראויה – לא להאמין – ללכת עד הסוף. וזה בערב שבו לברון ג'יימס קולע 15 נקודות, שווה ערך לכמות הנקודות הכי נמוכה שהוא קלע בקריירה במשחק על העפלה לשלב הבא.

עבור חובבי ההיסטוריה, בכל מקרה, אין שום דבר חדש בהתפוצצות של קליבלנד. לברון ג'יימס העפיל בפעם החמישית ברצף לגמר המזרח והשלים סוויפ פרטי על הבולס (הפעם הרביעית שבה חולף על פניה בסדרות פלייאוף). שיקגו ירדה ל-12:0 במשחקים בהם היא בפיגור של 3:2 בסדרות. דייויד בלאט הוא לא מאמן הרוקי הראשון שעולה לגמר המזרח. היה אחד פעם, טום ת'יבודו שמו, שעשה משהו דומה לפניו. שחר של יום ישן.

דייויד בלאט. המאמן הרוקי השני שעולה לגמר המזרח(צילום: רויטרס)

הזרקור

הדברים הקטנים: וושינגטון – אטלנטה, משחק מספר 6, בין שישי לשבת, 02:00 (2:3 לאטלנטה בסדרה)

אל הורפורד הוא לא וירטואוז עוצר נשימה, תכסיסן כדורסל מבריק או אתלט על. מה שכן, הוא מאוד יעיל. עד כדי כך יעיל שהדברים שהוא עושה יכולים ממש להכריע משחקים. הגמלוניות שלו קצת מבלבלת, גם הזריקה הלא האלגנטית. אבל עם הזמן לומדים להבין שהם רק ההסוואה לרווח הנקי שהוא נותן לאטלנטה כמעט בכל משחק, ובעצם במהלך העונה כולה. לראייה: בעונה הסדירה הוא עמד על 15.2 נקודות ו-7.2 ריבאונדים בממוצע. בפלייאוף הוא כבר השתדרג ל-15.8 ו-10 בהתאמה.

אין לו באמת טווח – למרות שהוא לא קלעי אבסולוטי. וגם לא ממש פחד לזרוק או לקבל החלטות התקפיות – מספיק לראות את 18 הניסיונות שלו מהשדה במשחק מספר 5 מול אטלנטה. "לא הייתי אמור להיות מעורב במהלך האחרון", הוא אמר בעצמו, "כשראיתי את הכדור עושה את דרכו לטבעת, פשוט רצתי לתוך הצבע והאינסטינקט הראשוני שלי היה לשים את הכדור בתוך הסל".

אל הורפורד. העוגן של אטלנטה(צילום: AP)

זה נגמר עם סל ניצחון כופה מהפך. ככה זה: לוושינגטון יש את הזוהר של פול פירס (שאחרי סל הניצחון הלא מנצח שלו חשף שיניים מוקדם מדי), לאטלנטה את הדברים הקטנים, האינסטינקטים המחודדים והאכפתיות הבלתי נגמרת של אל הורפורד. אלה שקובעים עם איזה טעם בפה כולם יחזרו הביתה.

אפרופו הורפורד, מסתבר שהפורווד של בודנהולצר גם למד עם הזמן איך לא להתרגש מהשמירה של האיש והלוק המפוקפק, מרצ'ין גורטאט, זה שרדני וויטמן אוהב להיצמד לו בהגנה. אם במשחק מספר 3, למשל, שמר עליו האיש הגבוה של הוויזארדס שש דקות במצטבר ועצר אותו על שש נקודות – במשחק החמישי הורפורד צמצם מגע ועלה ל-16 נקודות ב-7 דקות ו-8 שניות של מץ' אפ. שתיים מתוכן שוות ניצחון ו-2:3.

וושינגטון צריכה לקבל הלילה הרבה יותר מ"ג'ון וול והסדקים, ששיחקו הרבה במשחק הקודם (37 דקות) ומסרו 7 אסיסטים "בלבד" (לפני המשחק הזה עמד על 11.7 אסיסטים למשחק).

קליי תומפסון. הבלאגן הכי מסודר ב-NBA(צילום: רויטרס)

ממפיס – גולדן סטייט, משחק מספר 6, בין שישי לשבת, 04:30 (2:3 לגולדן סטייט בסדרה)

בצד השני של ארה"ב, גולדן סטייט ממשיכה להתעלל בממפיס, ולא להזכיר את הדכדוך הזמני שתקף אותה רק לפני כמה ימים. הלילה היא יכולה לסגור עניין בחוץ, אבל עד שזה יקרה אפשר להמשיך להזיל ריר מהביצועים של ה"ספלאש ברדרס", סטף קרי (שכבר חצה את רף 100 השלשות בקריירה שלו) וקליי תומפסון (שהיה הקלע המצטיין עם 21 נקודות).

השניים משחקים את משחק הראן אנד בלאגן הכי מסודר ששוחק בשנים האחרונות על המגרשים בארה"ב. וזה לא רק מסודר כמובן – זה גם יפה ממש, ובעיקר עובד, כמה יותר מדי פעמים. המבחן הקרוב של הווריורס יהיה החזרה של טוני אלן, ה-NASTY BOY של הסדרה הזאת. גם הוא הצטרף למסדר החולים של פלייאוף 2015, גם הוא הולך לחזור. הוא רק צריך לקוות שבניגוד לפאו גאסול, גם השיבה שלו לא תהפוך ל"שיבה מאוחרת".