עיר שסועה? כך נשבר הסטטוס-קוו בירושלים
יש תחבורה מאורגנת בשבת, לבתי הקפה כשרות שעוקפת את מונופול הרבנות, ומיזמים חברתיים מגבירים שילוב חרדים וחרדיות בשוק העבודה. חשבתם שירושלים היא עיר שמרנית? הכירו את היוזמות הקהילתיות שהפכו אותה לתקוות הפלורליזם בישראל
ירושלים נתפסת על פי רוב כעיר שמרנית ומיושנת, אולם דווקא ממנה יוצאים בשנים האחרונות מיזמים פורצי דרך שמקווים לשבור את הסטטוס-קוו הקיים בנושאי הדת ולקרב בין המגזרים שלכאורה מרוחקים שנות אור זה מזה. היוזמות מגיעות מפעילים חברתיים מהשטח והן חוצות מגזרים: מצעירים חרדים הפועלים להשתלבות בשוק העבודה, דרך חילונים שהצליחו לייצר מודל שבו פועלת תחבורה ציבורית בשבת, ועד מודל כשרות קהילתי עוקף רבנות שייסדו פעילים דתיים. כולן יוזמות קהילתיות מקומיות משנות מציאות שרבים צופים כי בעתיד יתפשטו אל מחוץ לגבולות ירושלים.
כך למשל, בזמן שחברי הכנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית מתקוטטים ביניהם על האפשרות שבמסגרתה תאפשר המדינה תחבורה ציבורית בשבת, קבוצת ירושלמים חנכה מיזם תחבורתי ייחודי שפועל גם בסופי שבוע. בליל שישי לפני כשבועיים יצא לדרך מיזם "שבוס": קווי אוטובוס המסיעים את המבלים משכונות המגורים ברחבי ירושלים אל מרכז העיר וחזרה. 12 היזמים הצליחו לעקוף את החוק שאינו מתיר תחבורה ציבורית בשבת על ידי השקת קואופרטיב המציע הסעות לחברים.
אחת מהם, צפירה שטרן, הסבירה ל-ynet: "הצלחנו לגייס דרך 'הד-סטארט' 110 אלף שקל, עשרה אחוז יותר מהסכום שקבענו כיעד. כעת השירות פועל בליל שישי ובהמשך הוא אמור לעבוד גם בשבת בבוקר. כל אחד יכול להצטרף, להיות חבר באגודה ולהשתמש בשירות ההסעות בתמורה ל-50 שקל בשנה. כרגע אנחנו מונים 500 חברים. אנחנו משתמשים באפליקציה מיוחדת וכשעולים לאוטובוס סורקים קוד וכך אפשר לדעת כמה פעמים אדם משתמש בהסעה. התשלום על הנסיעות מתבצע בסוף החודש והוא נקבע לפי כמות הנסיעות הכללי בהתאם לשימוש האישי. הוא מוערך בכ-10-8 שקלים לנסיעה".
לדבריה, בשני הסופי השבוע הראשונים השתמשו בשירות כ-150 איש. "שברנו את הראש כמעט שנה איך אפשר לייצר פתרון חוקי ובר-קיימא לאורך זמן. זה מודל אפשרי שיכול לתחזק את עצמו מבחינה כלכלית ויש ביקוש עצום", היא מסבירה. שטרן מספרת כי התגובות למיזם היו חיוביות מאוד, לא רק מהציבור החילוני: "בשנים האחרונות מתרחש בירושלים תהליך של שינוי הסטטוס-קוו תוך יצירת מכנה משותף בין חילונים לדתיים. 'שבוס' מתקיים בתוך מרחב תומך בירושלים שבו מתפתחות תופעות דומות".
הקו המנחה ליוזמות הללו הוא אמנת גביזון–מידן – מסמך שחיברו פרופ' רות גביזון והרב יעקב מידן לקביעת סטטוס-קוו חדש בנושאי דת ומדינה. האמנה מדברת על תחבורה ציבורית בשבת בצירים מרכזיים בתדירות נמוכה: "לחרדים זה לא מפריע, זה לא עובר בשכונות החרדיות, לא מרעיש ולא מוסיף על כמות המכוניות שגם ככה נוסעות בצירים המרכזיים. וזה גם לא ממומן מכספי ציבור. זה לא משנה את הצביון הקיים ולכן זה נהנה וזה לא חסר".
כשרות עוקפת רבנות
מהלך נוסף שנולד מהרחוב הירושלמי וכבר גרם לערעור מעמד הרבנות בבירה הוא מיזם הכשרות הקהילתית "השגחה פרטית", שייסד הרב אהרון ליבוביץ' (45), ראש ישיבת "סולם יעקב" בשכונת נחלאות. הרב ליבוביץ', שמתגורר בירושלים כ-20 שנה, טוען שמערך הכשרות של הרבנות הראשית לוקה בכשלים אתיים והלכתיים ומביא לכפייה דתית. הוא הגה מודל כשרות חדש וקהילתי המבוסס על אמון, ליווי שוטף והכשרת בית העסק.
מאז השקת המיזם לפני כשנה ויתרו על תעודת הכשרות של הרבנות 13 מסעדות ובתי קפה בירושלים, בהם עסקים ותיקים ומוכרים כגון מסעדת טופולינו, עזורה וקפה מזרחי בשוק מחנה יהודה.
"המצב כיום הוא שיש לרבנות מונופול בתחום הכשרות", מסביר הרב ליבוביץ', המכהן גם כחבר מועצת עיריית ירושלים מטעם סיעת ירושלמים. "הרבנות קובעת את החוקים והקריטריונים, בוחרת את המשגיחים, והיא הקובעת כמה בית עסק ישלם לה עבור שירותי ההשגחה. כמו בכל מונופול במשק, הרבנות לא נמצאת תחת פיקוח, וכך לאורך השנים נוצר מצב אבסורדי שבתי עסק המוגדרים 'כשרים' על פי הרבנות, כשרותם מבחינה הלכתית מוטלת בספק. כמו כן נוצרות מערכות יחסים בעייתיות מאוד בין בתי העסק למשגיחים, באופן שמעיד על כפייה דתית ויחסי שררה בלתי תקינים".
לדבריו, המודל שהוא ייסד מבוסס על השגחה ואמון שניתן מצד הקהילה והחברה: "כשהרבנות באה ממקום של מפקח, 'אני אתפוס אותך אם אתה לא תשמור על כללי הכשרות', אז בית העסק לא מגויס רגשית לדבר הזה. הבדיקה שלנו נעשית על ידי נאמנות כשרות שעברו קורס משגיחות כשרות ונבחנו ברבנות הראשית. הן מקצועיות, יוצרות שיח ובונות מערכת אמון הדדית. יש כאן גם אפליה מתקנת כי אנחנו מעסיקים נשים והרבנות הראשית מעסיקה רק גברים".
- המודל לא מרתיע שומרי כשרות המעוניינים בחותמת של הרבנות על התעודה?
"אנחנו שומעים מבתי העסק שזה עובד. לא היה בית עסק שקם ועזב. הציבור החרדי והחרד"לי מטבע הדברים פחות מכירים אותנו אבל זה ממילא ציבור שפחות פוקד בתי קפה. החבר'ה הדתיים שיושבים בבתי קפה בירושלים הם בדרך כלל ציבור צעיר שסומך עלינו. אנחנו מוציאים את הפוליטיקה מהדת וחוזרים לשורשים הקהילתיים שמאחורי הכשרות".
ליבוביץ' מסביר שהעובדה שהמיזם צמח דווקא מירושלים טמונה באופייה של העיר: "הירושלמים, במיוחד הדור הצעיר, הפך לדעתי למעגל החברתי הכי יצירתי והכי מקורי שנמצא היום בארץ. השילוב בין כל המגזרים יוצר הפריה הדדית. אני חושב שבירושלים הזהות היהודית נמצאת ברצף - יכול להיות בן אדם לא חובש כיפה ששומר כשרות ואישה עם כיסוי ראש שלובשת מכנסיים. השונות יוצרת הפריה. זו הבשורה הגדולה של העיר הזאת. ירושלים הופכת להיות המרכז של הפלורליזם בעולם".
תוצאות הבחירות לא משקרות
הטענות של הרב ליבוביץ' המתייחסות להטרוגניות הגבוהה בעיר בין המגזרים מקבלות חיזוק ממחקר שערך בחודשיים האחרונים החוקר יאיר אסף שפירא ממכון ירושלים לחקר ישראל. הוא מצא הבדלים קיצוניים ברמת ההטרוגניות של שכונות המגורים בבירה בהשוואה לערים אחרות בארץ.
"ניתחנו את תוצאות הבחירות האחרונות לכנסת על פי קלפיות. האזור הקטן שממנו ניתן להוציא נתונים כולל כ-400 איש בממוצע לכל קלפי", הוא מסביר. "בניגוד לתל אביב וחיפה, שם המתאמים בין מפלגות השמאל לימין בקלפיות היו שליליים, בירושלים נמצא מתאם חיובי. בתל אביב לדוגמה מצאנו שהיכן שיש מצביעי ימין, לא גרים מצביעי שמאל, ולהיפך. בירושלים, למעט המפלגות החרדיות, אנו רואים שדתיים וחילונים גרים יחד, עשירים ועניים גרים יחד, ושמאלנים וימנים גרים ביחד. רואים את זה בתוך השכונות עצמן. כשתושב הולך ברחוב הוא יראה אנשים שונים מאוד ממנו בהקשר הפוליטי, מה שבתל אביב הרבה פחות".
כך לדוגמה, בתל אביב נמצא מתאם שלילי בין הליכוד לבין העבודה (-0.8) ובין הליכוד למרצ (-0.7), ואילו בירושלים מתאם חיובי בין הליכוד לבין העבודה (0.3) ובין הליכוד למרצ (0.2).
להוריד את מפלס השנאה
אחד התהליכים הבולטים ביותר ברחוב הירושלמי הוא השאיפה של צעירים מהמגזר החרדי להשתלב בשוק העבודה. כך למשל, בשנת הפעילות הראשונה של מרכז "כיוון" להכוונה תעסוקתית לחרדים בירושלים, נרשמו לעבודה 1,324 גברים ונשים מבין 4,284 פונים - נתונים הגבוהים אפילו מהתחזיות האופטימיות של מנהליו.
במקביל, המיזם "עבודות לחרדים" של היזם החרדי אביגדור רבינוביץ' הצליח לאתר השנה יותר מ-1,000 משרות עבור אברכים שביקשו לצאת לשוק העבודה.
אולם רבים מהאברכים נתקלים בקשיים רבים בשל הרקע והפערים בלימודי הליבה. כדי להשלים אותם הקימו צעירים מיזם חרדי-חילוני שבמסגרתו חונכים סטודנטים חילונים ודתיים-לאומיים אברכים חרדים המעוניינים להשתלב באקדמיה. המיזם, שפועל כבר ארבע שנים תחת השם "בלבה חומה", מבקש לחזק את המגמה של יציאת החרדים לאקדמיה תוך הורדת החומות של הבורות והשנאה בין שני המגזרים.
עד היום עברו 500 סטודנטים (250 זוגות) חילונים וחרדים תחת המיזם, ולאחרונה הוא יצא מחומות ירושלים גם לגוש דן, חיפה ובאר שבע.
אחד מרכזי הפרויקט הוא יהודה אהרונסון (33), חרדי ירושלמי, בן למשפחה בת 14 אחים שביקש וקיבל את אישור הרבנים להתחיל ללמוד באקדמיה. הוא נחשף לפרויקט כחניך ולאחר מכן החל לעבוד כרכז. "כשהתחלתי ללמוד במכינה האקדמית לא ידעתי דבר במתמטיקה, אבל יום-יום היו מעמיסים עלינו עוד חומר", הוא מספר ל-ynet. "בגיל 16.5 הייתי כל היום במסגרת ישיבתית ולא למדנו לימודי חול בכלל. אני גדלתי באנגליה אז הסתדרתי עם האנגלית, אבל מי שלמד איתי לא ידע אפילו את ה-ABC והיה צריך להשלים פערים ענקיים.
"יום אחד הציעו לנו עזרה אקדמית חינם. היינו מאוד חשדניים. מי אלה החילונים האלו שיבואו ללמד אותנו? אחרי שסף החשדנות ירד מצאתי את עצמי יושב כל שבוע במשך שלוש שעות עם סטודנט חילוני לרפואה. במשך שעתיים הוא סייע לי בלימודי המכינה ושעה אחת מוקדשת לקירוב לבבות, לימודי יהדות והיכרות עם עולם התוכן שלי".
לדברי אהרונסון, אב לשניים שמשלב היום עבודה עם לימודים בכולל, המפגש עם הסטודנטים החילונים גרם לשינוי משמעותי בתפיסה שלו לגבי חלוקת המגזרים בירושלים. "התחלתי לשמוע גם את הצד שלו, כמו למה רוצים לפתוח מקומות בילוי בשבת, והוא מצד שני אמר לי שזאת הייתה הפעם הראשונה שהוא ממש נפגש עם חרדי. זה נתן לי להבין שאנחנו באותה סירה. זה נתן לי המון עידוד. אם פעם הייתי עולה לאוטובוס ויושב אוטומטית ליד חרדי, היום אני אשמח לשבת ליד חילוני ולדבר איתו.
"הזמנו גם את החברים לסעודת שבת. לא כדי לנסות להחזיר בתשובה אלא כדי באמת לקרב בין כולם. יש נוכחות כל כך גבוהה בירושלים של כל המגזרים שזה פשוט צועק שאסור שכל אחד יילך לכיוון אחר".
אור רפופורט, מנכ"ל וממקימי "בלבה חומה", מציין כי "ירושלים היא נייר הלקמוס של החברה הישראלית. היוזמות והפתרונות שיעמדו במבחן שלה הם אלה שיעצבו את פניה של ישראל בעתיד. בעוד עשר שנים מהיום אנו מצפים לראות את הבוגרים שלנו נוטלים עמדות הובלה במגזר הציבורי והעסקי ופורצים חומות ביחד בדרך לחברה סובלנית ולכלכלה משגשגת".
לפנייה לכתב/ת 
