שביתה בדרום: 25 מפעלים נסגרו בעשור
דימונה, ירוחם וערד ישבתו היום במחאה על משבר התעסוקה. החשש מפיטורים בכיל מצטרף לעשרות מפעלים שכבר נסגרו בשנים האחרונות באזור. "זה לא תל אביב - אם פוטרת אין פה משהו אחר", אומרים התושבים. האם הדרום בדרך לאבטלה המונית? תמונת מצב
היום (א') ב-9:00 בבוקר יושבתו רשויות בדרום לאות הזדהות עם המאבק של עובדי כיל ומצב התעסוקה באזור: בדימונה יושבתו שירותי העירייה וכך גם מערכת החינוך בכיתות ז'-י"ב. בערד ובירוחם יושבתו רק שירותי העירייה, ואילו שירותי החינוך יתקיימו כסדרם. עובדי תרכובות ברום שובתים יותר מ-100 ימים וגם עובדי מפעלי ים המלח שובתים יותר משלושה חודשים. כ-70 אחוזים מעובדי ברום הם תושבי באר שבע ואילו כ-40 אחוז מעובדי ים המלח הם תושבי דימונה.
בזמן שדימונה, ירוחם וערד נערכות לשביתה, הנתונים בשטח מגלים כי לתושבי האזור יש סיבה טובה לדאגה במקרה שיאבדו את מקור פרנסתם. מנתוני הלמ"ס עולה כי בשנה שעברה הורגשה הרעה במצב התעסוקה בדרום, והיא הביאה להתרחבות הפער בינו לבין שאר חלקי הארץ.
על פי הנתונים, בזמן שבכל הארץ נרשמה עלייה של כחצי אחוז בשיעור התעסוקה וירידה של 0.3% בשיעור האבטלה, באזור הדרום ירדו שיעורי התעסוקה ב-0.6% ושיעור האבטלה נותר כשהיה. עם זאת, במבט של עשר שנים, הפער בין הדרום לשאר הארץ מצטמצם: ב-2005 שיעור האבטלה בדרום היה גבוה ב-20% משיעור האבטלה בשאר הארץ, וב-2014 הוא היה גבוה ב-16.9%.
| שנה | שיעור התעסוקה – כל הארץ | שיעור האבטלה – כל הארץ | שיעור התעסוקה – מחוז דרום | שיעור האבטלה – מחוז דרום |
| 2005 | 55.2% | 9% | 53.2% | 10.8% |
| 2006 | 55.6% | 8.4% | 53.3% | 10.5% |
| 2007 | 56.3% | 7.3% | 53.2% | 8.4% |
| 2008 | 56.5% | 6.1% | 53.8% | 6.9% |
| 2009 | 56.6% | 7.6% | 54% | 7.9% |
| 2010 | 57.3% | 6.6% | 54.6% | 7.5% |
| 2011 | 57.4% | 5.6% | 54.8% | 6.4% |
| 2012* | 63.6% | 6.9% | 61.3% | 7.3% |
| 2013* | 63.7% | 6.2% | 62.2% | 6.9% |
| 2014* | 64.2% | 5.9% | 61.6% | 6.9% |
ראשי ערי הדרום מתריעים כי תוכנית הפיטורים במפעלי כיל (כימיקלים לישראל) עלולה להשליך בטווח הרחוק על התעסוקה בכל הדרום, שכן הקבוצה נחשבת למעסיק המרכזי בנגב. אבל גם אם תימצא לבסוף פשרה בנושא והפיטורים יימנעו - בחינת מצב התעסוקה בדרום מגלה היחלשות מתמדת של התעשייה, אל מול עלייה בהיצע של משרות בתחומים כלליים, שאינם דורשים הכשרה מיוחדת ומאופיינים בשכר נמוך. המשמעות היא כי לתושבים רבים באזור אין אלטרנטיבות של ממש אם יאבדו את מקור פרנסתם.
25 מפעלים נסגרו - אחד ייפתח
בניסיון לבדוק כמה מפעלים נסגרו וכמה נפתחו באזור הדרום על ציר הזמן התברר כי חרף הצהרות הממשלה הרבות באשר להשקעות בנגב ובגליל - אין כל משרד ממשלתי העוקב אחר הנושא בצורה מסודרת. במשרד הכלכלה יש נתונים רק על מפעלים הפונים בבקשה לקבלת מענקים, וגם במשרד לפיתוח הנגב והגליל אין מעקב מסודר.
על פי נתוני התאחדות התעשיינים, שם עוקבים אחר החברים הרשומים בהתאחדות בלבד, בעשור האחרון נסגרו 25 מפעלים, בעיקר מתחום הטקסטיל, בסדרי גודל שונים באזור הדרום. בין הבולטים בהם נמנים מפעל מגבות ערד - שנסגר לפני כחצי שנה ופיטר 240 עובדים - מתוכם בודדים מצאו עד כה עבודה.
מפעל פלסטרוניקס (מוטורולה לשעבר), המייצר עבור אלביט ושהיה ממוקם בערד, העתיק אף הוא באותה תקופה את פעילותו לאופקים ופיטר 23 עובדים. מפעל טמפו בירוחם הועבר לשדרות ב-2014 ופיטר 35 עובדים, וכעת גם מפעל הרשתות מטאור בדימונה נמצא בסכנת סגירה על כ-60 עובדיו.
ברשימה כלולים גם מפעל כיתן דימונה שנסגר בסוף 2012 ופיטר 40 עובדים, מפעל חברת האלקטרוניקה AMS בערד שנסגר על 100 עובדיו ב-2010, וסגירת מפעל סנטורי מירקאל שנה קודם לכן באופקים על 40 עובדיו. מנגד, הוקם מפעל גדול אחד - מפעל סודהסטרים בלהבים, המתוכנן להעסיק כ-2,000 עובדים. פרויקט גדול נוסף שצפוי לתרום לתעסוקה באזור הוא עיר הבה"דים.
עם זאת, יו"ר האגף למפעלים קטנים ובינוניים בהתאחדות התעשיינים, ליאור לוי, לא רואה בכך פתרון למצוקת העובדים שפוטרו ממפעלים באזור ומחזיקים בכישורים ספציפיים. "לא בטוח שיימצאו באזור עובדים עם הכישורים הדרושים", הוא אומר. "כשמפעל נסגר בדרום, לרוב העובד לא מוצא מקום עבודה אחר - זו המציאות".
משה קווס, ראש עיריית ערד בפועל, מסר כי בשנתיים האחרונות כ-1,600 מתושבי העיר איבדו את מקום עבודתם. עוד הוא הזכיר כי פלסטרוניקס העסיק בעבר מאות עובדים.
"מצב התעשייה בדרום בעייתי"
לוי, שמשמש כיו"ר האגף כשלוש שנים וחבר ההתאחדות 26 שנים, מציין כי לאורך השנים חלה הידרדרות במצב התעשייה באזור הדרום. "בעשור האחרון נסגרו בדרום ארבעה מפעלי ליבה גדולים אך לצדם גם הרבה מפעלים קטנים שעבדו מולם", הוא אומר. "פעם היו המון מפעלי טקסטיל אך הם נעלמו, וכיום יש הרבה תעשיית פלסטיקה אבל גם היא בקשיים".
נכון להיום יש לדבריו כ-300 מפעלים בדרום, רובם קטנים ובינוניים, המתמודדים עם אתגרים ייחודיים לעומת המרכז, בראשם עלויות התובלה בשל המרחק מהמרכז ומהנמלים וכן מחסור בכוח אדם מקצועי. "מצב התעשייה בדרום בעייתי", הוא אומר.
"יש דעיכה - המפעלים סובלים מדי יום ביומו מקשיים כמו היעדר דור ממשיך, בעיות רגולציה קשות ועלויות הובלה עצומות. לצד זאת אין מגמה להעתקת מפעלים לאזור בשל מחסור בכוח אדם מקצועי לתעשייה, כי במרכז קל יותר לאתר עובדים עם יכולות מקצועיות טכניות".
יוסי הובר, יו"ר מרחב נגב מערבי בהסתדרות, מזכיר כי מפעלים דוגמת כיתן דימונה ומגבות ערד, שנסגרו עם עשרות עובדים, היו בימים טובים יותר מנוע תעסוקה מרכזי באזור, עם כ-700-600 עובדים. "על כל מפעל שנסגר אנשים נשארים בבית, כי לא מתפתח שום דבר חדש ואין אלטרנטיבה", הוא אומר. "אנשים נופלים למעגל האבטלה ונשארים שם הרבה זמן".
עיקר הביקוש: לעובדים ללא הכשרה
על פי הלמ"ס, בעשור האחרון חלה ירידה מסוימת בדומיננטיות של התעשייה בדרום, אך עדיין זהו הענף שמעסיק הכי הרבה מתושבי האזור והוא דומיננטי יותר מאשר בשאר חלקי הארץ. בעשור האחרון ניכרת עלייה בשיעור המועסקים על ידי המדינה ועל ידי הרשויות המקומיות, לצד יציבות בשיעור המועסקים במסחר ובחינוך. הקטגוריות של היי-טק ושירותי תמיכה לא נבחנו ב-2004.
| שנה | תעשייה | היי-טק | מסחר | שירותי ניהול ותמיכה | מִנהל ציבורי | חינוך |
| 2004 - בדרום | 20% | - | 12.4% | - | 4.6% | 12.7% |
| 2004 - בכל הארץ | 16.2% | - | 13.6% | - | 4.7% | 13.3% |
| 2013 - בדרום | 16.4% | 2.8% | 11.4% | 5.1% | 11.7% | 12.6% |
| 2013 - בכל הארץ | 12.1% | 4.9% | 11.9% | 4.4% | 10.7% | 12.2% |
עם זאת, מסקירה שערך אתר הדרושים AllJobs עבור ynet עולה כי התחומים העיקריים שתרים כיום אחר עובדים בדרום הם מכירות, שירות לקוחות ועבודות כלליות. לצד זאת חלה עליHה של 45% במשרות של אחזקה וניקיון. מנגד, בביקוש לעובדים בתעשייה נרשמה בשנתיים האחרונות צניחה של 15%. ירידות בולטות נוספות נרשמו בכמות המשרות בתחום הלוגיסטיקה והרכש - של 27%, וכן במדעים המדויקים.
עינב בוימפלד, מנהלת מחלקת המחקר והתוכן ב-AllJobs' מסבירה כי בעבודה כללית הכוונה היא לקשת רחבה של מקצועות, מבייביסיטר ועד עובדים טכניים ומחסנאים, שאינן מצריכות ניסיון או השכלה ספציפית. "המשרות בתחומים הללו הן דינמיות, שהתחלופה בהן גבוהה – ועל כן מגייסים אליהן עובדים באופן בלתי פוסק", היא אומרת.
| תחום | היצע משרות ב-2012 | היצע משרות ב-2013 | היצע משרות ב-2014 | שינוי |
| עבודות כלליות | 7,042 | 7,076 | 11,219 | 59% |
| מכירות | 5,020 | 5,208 | 6,683 | 37% |
| שירות לקוחות | 4,768 | 3,876 | 6,795 | 43% |
| מזון ומסעדנות | 1,300 | 1,515 | 2,073 | 57% |
| אופנה וטקסטיל | 504 | 794 | 846 | 68% |
| תחום | כמות משרות ב-2012 | כמות משרות ב-2013 | כמות משרות ב-2014 | שינוי |
| הנדסה | 2,565 | 1,941 | 1,898 | 26%- |
| מדעי החיים, טבע וחקלאות | 793 | 712 | 634 | 20%- |
| מדעים מדויקים | 838 | 672 | 552 | 34%- |
| משאבי אנוש | 448 | 444 | 360 | 20%- |
| אינטרנט | 371 | 301 | 283 | 24%- |
| ביוטכנולוגיה | 370 | 390 | 277 | 25%- |
"אלו עבודות שהשעות שלהן קשות יותר ומצריכות גמישות ולכן לא כולם יכולים לעבוד בהן", היא מוסיפה. העובדים הנדרשים למקצועות הללו הם למעשה האוכלוסייה הכי מחוזרת בשוק. מאחר שברוב המקרים מדובר על אנשים שאין להם השכלה מקצועית או אקדמית או ניסיון תעסוקתי משמעותי, בהתאם, גם ציפיות השכר שלהם נמוכות יחסית ויש להם נכונות לעבוד בתנאים פחות אופטימליים".
איום הפיטורים בכיל
קבוצת כיל מחזיקה בשישה מפעלים בדרום, המעסיקים כ-4,500 עובדים המועסקים במפעליה. בנוסף פעילות הקבוצה מספקת תעסוקה לכ-22.5 אלף עובדים במעגל השני והשלישי. נכון לעכשיו, הנהלת הקבוצה וההסתדרות נשלחו בהוראת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע למו"מ אינטנסיבי, שצפוי להסתיים במוצאי שבת.
מאיר בביוף, יו"ר מרחב דרום בהסתדרות באזור הנגב הצפוני, מספר כי סלע המחלוקת נכון לעכשיו הוא כ-110 מפוטרים. בהסתדרות ובוועד חוששים כי אם אלו יצאו לדרך - זו תהיה רק ההתחלה, אבל הוא נשמע אופטימי. "אנחנו במו"מ אינטנסיבי ועושים מאמץ אמיתי. לראשונה יש אווירה שקורה משהו. הגענו לקצה הדרך – בית הדין יכריע בנושא בתחילת השבוע ושני הצדדים מבינים שהכרעה כזו אינה טובה להם".
"אם חס וחלילה יבוצעו הפיטורים, מדובר בעובדים שאין להם תקווה ועתיד", הוסיף. "זו הידרדרות שלא תיפסק. המטרה כעת היא לחזור לחיות יחד לאחר 3.5 חודשי שביתה ונזקים של עשרות אם לא מאות מיליוני דולרים לכלכלת הנגב. אם נצליח לפתור את המשבר הזה - זו בהחלט בשורה אופטימית לתושבי האזור".
הובר מזכיר כי לפני שנים ספורות העסיקה כיל כ-6,000 עובדים בישראל. הוא מוסיף כי אף שמניית הזהב מחייבת את הקבוצה להשקיע בארץ - היא מגדילה בהתמדה את השקעותיה ופעילותה מעבר לים. "העובדים של כיל פרושים בכל הנגב - דימונה, ערד, ירוחם ובאר שבע", אמר. "אנחנו רוצים פשרה, לא נסכים שיפטרו אנשים ככה סתם. אם נסכים לתקדים הזה, זה תחילת הסוף של העבודה המאורגנת".
"כל סגירה של מפעל כואבת, כי למפוטרים באזור אין אופציה אחרת, אבל המהלומה הגדולה תהיה אם כיל תסגור את הפעילות שלה", הוסיף הובר. "במקרה כזה הנגב ייעלם, כי אין פרנסה אחרת באזור. זה לא תל אביב - אם פוטרת אין פה משהו אחר. אלו מפעלים חזקים שמחזיקים את כלכלת הנגב".
מחכים שמישהו בממשלה ירים את הכפפה
במקרים מסוימים מדובר במשפחות שעובדות במפעלי כיל: הורים וילדים, אחים ואחיות. בעבור רבים המפעל הוא בית שני. משפחת קובני נמצאת במצב קשה: יוסף קובני (61), תושב באר שבע, עתיד להיות מפוטר, בזמן שבנו בכיר בתרכובות ברום. "הוא אפילו חתום על חלק ממכתבי הפיטורים", אומר יוסף. "אנחנו מנסים לא לדבר על זה. בימים הראשונים היו קצת ויכוחים. ואז החלטנו שעל העבודה לא מדברים בבית. גם אשתו עובדת בחברה. אני עובד שם כבר 31 שנים. מבחינה כלכלית לי אין בעיה. אבל אני שומע על אנשים שהלכו לבנק ולקחו הלוואות ומצמצמים בהוצאות. הכול כדי לחסוך קצת כסף. אני מאמין שיהיה פתרון. יש לסכסוך הזה המון סיבות. ניסיון לשבור את העבודה המאורגנת, ועדת ששנסקי 2 ועוד. מבחינה כלכלית, ההנהלה הלכה וחשבה על השנים הבאות".
קובי חליווה (38), תושב באר שבע אף הוא, סיפר: "לצערי הגענו למצב של אי-ודאות ולמדנו לשרוד. אנחנו מחכים שמישהו בממשלה ירים את הכפפה ויטפל בנושא, כי זה יותר מדי. לפני הבחירות קיבלנו הבטחות מכולם. עכשיו נותרנו לבד, חסרי אונים. הם משתמשים באוצרות הטבע של המדינה ומעבירים את המפעל לחו"ל. המצב הכלכלי כבר קשה ואנחנו נתמכים על ידי ההורים. אז אנחנו רק שורדים. יש התחייבויות ומשכנתאות. חושבים על כל שקל ושקל. חלק מהחברים שלי עובדים בעבודות מזדמנות. גם עבודות עם שכר נמוך אין פה. גם אם רוצים להביא כמה גרושים הביתה אז זה קשה, כי אין עבודה בנגב. אם המפעל הזה ייסגר אלפים ילכו הביתה מלבד העובדים הישירים".
גם אחיו של קובי קיבל מכתב פיטורים. למרבה הצער, גם את אשתו פיטרו מסלקום. "נראה שהם ילכו לגור אצל ההורים שלה בעקבות המצב. צרה באה על צרה. אבל אין מה לעשות. נעמוד בכל מכשול".
נפתלי בן הרוש (53) מתרכובות ברום סיפר: "אין לי הרבה ציפיות. ההפגנה הזו היא הפגנת תמיכה בנו. נראה לאן זה יוביל".
- מה עובר עליך ועל חבריך לעבודה?
"לא עוברים עלינו ימים שמחים. אין לנו תקווה. אבל יש בלגן ויש לחץ. אנחנו רואים שמתקדמים בשיחות צעד אחד קדימה ושניים אחורה. כאילו רוקדים טנגו. גם ההנהלה וגם ועד העובדים. יש עובדים שנאלצו למצוא עבודה נוספת זמנית כדי להסתדר כלכלית. ההסתדרות אמנם תמכה אבל זה לא מספיק. התחושות של העובדים קשות. בסך הכול הם סובלים. המנהלים מקבלים משכורת. אנחנו רוצים לחזור אבל לא בכל מחיר. כולם מגובשים ובדעה אחת שלא יהיו פיטורים. כולם מסכימים ללכת עד הסוף. ככל שיהיה מר".
לפנייה לכתב/ת 
