לא על פלוטו לבדו: ספרי פעוטות קלאסיים
כשתינוק חדש מגיע לעולם, ספרי המתנה לא מאחרים להגיע איתו. אך אלו ספרי פעוטות הפכו לחלק בלתי נפרד מהילדות הישראלית? לכבוד שבועות, המלצות לספרי ביכורים שתאהבו להקריא בנוסטלגיה
מרבית הספרים שנתפסים כקלאסיים ונמכרים עד היום בהמון עותקים ומודפסים מחדש, זכו אף לחיזוק נוסף בשנים האחרונות עם הדפסתם במהדורת קרטון, המותאמת במיוחד לגיל שבו חלק מהטקס של הקראת הספר הוא נגיסה בו ודפדוף אגרסיבי לעתים בדפי הספר. לכבוד שבועות, בחרנו שישה ספרים קלאסיים לפעוטות, שמהווים במידה רבה את שער הביכורים הראשון של הפעוטות לספרות.
אצו רצו בלונים
"מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות ואורה איל, הוא ככל הנראה המלך הבלתי מעורר של ספרות הפעוטות העברית. הספר ראה אור לראשונה בהוצאת "ספרית פועלים" ב-1974, ומפרספקטיבה היסטורית הוא סימן את תחילת הקריירה הענפה של מרים רות כסופרת ילדים ושל אורה איל כמאיירת ספרי ילדים: שתי יוצרות שהפכו למרכזיות מאוד ושתפו פעולה גם בספרים נוספים (כמו "הבית של יעל" ו"תירס חם").
הופעתו היתה דרמטית במיוחד, שכן הוא היווה אנטיתזה לספרות שהתפרסמה קודם לכן: לא היו בו מסרים סוציאליסטיים, הוא לא עסק בקיבוץ, והוא תיאר חוויה ורגש של ילדים בצורה משוחררת, כנה וישירה מאוד.
דומה כי אין ילד והורה בישראל שלא יכולים לדקלם בעל פה את הטקסט שכתבה רות, על אודות ילדים שמקבלים בלון (כל אחד מקבל בלון בצבע אחר), ואת האכזבה שלהם מההתפוצצות של הבלון, עד הסוף הידוע שבו מרחף מעלה הבלון האדום של אלון שממנו נפרדים הילדים.
מאמרים רבים נכתבו על הספר, כאשר התיאוריה העיקרית גורסת כי מדובר למעשה בסיפור על אובדן ומוות והתמודדות עם מצבים כאלו. כך או כך, הצלחתו של הספר נובעת מהכתיבה המעולה של רות, שהיא זכירה, מדויקת, מזוככת מאוד, וגם מהאיורים האיקונים של איל והשימוש החכם בצבעוניות החזקה של הבלונים אל מול הדמויות הצבועות בשחור לבן. יחד התקבלה יצירה שנחרתת במוח, בעין ובלב ולא עוזבת אף פעם.
פלוטו, הכלב שכולנו רצינו
המתחרה החזק ביותר של "מעשה חמישה בלונים" לתואר ספר הפעוטות האהוב ביותר הוא "איה פלוטו" שחזרה לאה גולדברג על פי סיפור של דינה רון, עם איורים של ארי רון. הספר ראה אור לראשונה ב"ספרית פועלים" ב-1957, ועד מהרה הפך לספר מוכר שגם אותו יודעים לדקלם כל מי שגדל בישראל בעשורים האחרונים.
שפתה העשירה של גולדברג אינה מאפילה על האיורים הצנועים של רון, אלא דווקא יחדיו הם משלימים זה את זה וחוברים לכדי יצירה זכירה מאוד.
בדומה לספרה של רות, גם במקרה זה מדובר בספר שעלילתו מסעירה ומלהיבה משום שיש בה דרמה במינון מדויק מאוד ליכולת הקליטה של פעוטות. העלילה מתארת מה קרה לכלבלב פלוטו מקיבוץ מגידו שהחליט לברוח מביתו ויוצא למסע קצר שבמהלכו הוא פוגש יצורים שונים, עד שלבסוף שב בבטחה לביתו. תבנית היציאה למסע שבסיומו שב הגיבור לביתו המנחם היא תבנית עלילתית שכיחה מאוד בספרות לפעוטות ולילדים, ובזכות החרוזים המצוינים של גולדברג, המסע הזה הופך להרפתקה שפעוטות רוצים לשמוע שוב ושוב.
הו, נפתלי
ב-1975 ראה אור ספר בעל מידות צנועות, בפורמט ריבועי קטן, שעל כריכתו מופיע ילד היושב בשלווה על סיר שבו עושים צרכים, והוא מוקף בפרחים גדולים וצבעוניים. ההדר הקישוטי המפתיע של הסצנה הזאת עתיד להפוך כמעט לאיקונה של ספרות הילדים הישראלית, ולהימצא כמעט בכל בית, משנת פרסומו ועד היום.
"סיר הסירים" שכתבה ואיירה אלונה פרנקל (הוצאת "מסדה", ולאחר מכן, "מודן") הוא אחד מספרי הילדים הנמכרים ביותר בארץ וככל הנראה גם ספר הילדים הישראלי הנמכר ביותר בעולם, שתורגם לשפות רבות.
בספר זה נחשפנו לדמותו של נפתלי, שעליה כתבה פרנקל ספרים נוספים, ולתהליך שהוא עובר מגמילה מחיתולים לעשיית צרכים בסיר. זהו ספר בעל מטרה דידקטית; כלומר דרך הקראת הספר תיתכן הזדהות עם נפתלי, הגיבור, והזדהות זו תהווה השראה עבור הילדים שלהם מקריאים את הספר לעבור בעצמם את התהליך ההתפתחותי הזה. אולם בשונה מספרים דידקטיים אחרים לילדים, פרנקל מציגה ב"סיר הסירים" יכולת מרשימה של מסירת סיפור ועיצוב דמויות, היא משתמשת בשפה פשוטה וישירה, ומתארת את ההתרחשויות בכנות ובאלגנטיות, כך שלסיפור יש גם ערך ספרותי מעבר לערך הטיפולי.
סגנון האיור שלה, שמזוהה מאוד בעשרות ספרי הילדים הנוספים שאיירה, אף הוא נעים, קל לפענוח עבור הנמענים הצעירים, ומעוצב בדייקנות נפלאה. שפת הדיבור הישיר של פרנקל הופכת את הספר לפרסונאלי מאוד, ובעזרת הנימה האישית הזאת היא הופכת יצירה אוניברסאלית, לכזאת שנתפסת על ידי ילדים בכל העולם כמי שנכתבה במיוחד עבורם.
בדרך אל הים
מיריק שניר היא אחת הסופרות המוצלחות ביותר לילדים שכותבות בעברית. היא כתבה עשרות רבות של ספרים, רובם לפעוטות, וכוחה הגדול הוא בשימוש החכם בשפה: הטקסטים שלה אווריריים, מתנגנים, מהנים ומדויקים מאוד מבחינת השימוש במצלול ובחריזה, ומבחינת התאמת התוכן של הסיפור לצלילים של המלים שפעוטות מזהים בתהליכי התפתחות שונים.
"מרים הים", ספרה היפה משנת 1992, שאיירה גיל-לי אלון קוריאל (הוצאת "הקיבוץ המאוחד"), הוא פרוזאי יותר מספרים אחרים שלה לפעוטות, ויש בו מידה רבה של פיוט ועדינות שמפתיע למצוא בספרים לגילים הללו.
הילדה מרים מעולם לא ראתה את הים וסקרנותה גדולה מאוד. היא יוצאת למסע לחקור את טיבו של אותו ים: איך הוא נראה, מהי צורתו, האם יש לו רגשות, ועוד, עד הסוף המרגש. היופי הגדול של הספר, שהפך לאהוב מאוד בקרב הורים וילדים כאחד, הוא האופן המלהיב שבו מדמיינת הילדה את הים שאותו לא ראתה.
החיבור החכם שעושה שניר בין השימוש בדמיון לשימוש בשפה, כאשר ברקע נמצא הצורך לגלות ולהבין את העולם - מהלך שמתקיים אצל פעוטות בגילים להם מיועד הספר - הופך את הספר למהנה ומרגש. איוריה של אלון קוריאל בספר זה מצוינים, והולכים "יד ביד" עם הנימה הפיוטית והמתקתקה משהו של הסיפור.
ארנבת וגם רכבת
ספרן המצוין של טובה שיינברג ואורה איל, "ברכבת יושבת ארנבת" ראה אור ב-1997 בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", אבל נדמה כאילו היה כאן מאז ומעולם. המוזיקליות של הטקסט מלא החן והתנופה של שיינברג, יחד עם העיצוב הוויזואלי המצוין של הסיפור, יוצרים סביבו הילה של קלאסיקה מודרנית.
העלילה פשוטה למדי: ילדה בונה רכבת מכיסאות ובכל כיסא מושיבה צעצוע אחר (דובון, ארנב ובובה). רכבת הכיסאות הופכת לרכבת אמיתית, וכל החברים יוצאים למסע מהנה שבו נגלה לעיניהם העולם הגדול.
המסע המדומיין מרתק פעוטות בשל הקצב המסעיר שלו ותחושת ההרפתקה שמלווה את העלילה. הטקסט של שיינברג מעודד קריאה שיתופית של המבוגר המקריא והפעוט המאזין, ובכך מעצים את החוויה. איוריה של איל ממלאים את הדף במשטחי צבע חזקים עם מעט פרטים ודימויים ברורים מאוד, ומעצבים עולם צבעוני מאוד, חם ומרגיע.
בדומה ל"איה פלוטו" יש בספר זה תבנית של מסע שבמהלכו עולים גילויים החביבים מאוד על פעוטות - אך הדרמה שבו מדודה יותר ומשרה אווירה נעימה ומשמחת.
זחל זחלילי
"הזחל הרעב" שכתב ואייר אריק קרל ראה אור בארצות הברית ב-1969 והפך לאחד מספרי הילדים הקלאסיים של ספרות הילדים המערבית.
גם הגרסה העברית, שפורסמה ב"ספרית פועלים" בתרגום של עדנה קרמר, מצאה את מקומה באינספור בתים, ולא בכדי.
מדובר בסיפור מצוין, הנשען על תבנית של התקדמות ליניארית במספר תחומים: ימות השבוע, ספירה וגלגול חייו של זחל, שאוכל בכל יום מזון אחר, והוא גדל וגדל עד שלבסוף בונה פקעת ומגיח כפרפר מרהיב וצבעוני.
על אף שהתבנית הסיפורית של קרל עמוסה במידע, הוא הצליח לכתוב סיפור שלו קצב מצוין ההולם את
התפיסה של פעוטות, ולעורר עניין רב בהתרחשות. כל האלמנטים מתגבשים יחד לכדי סיפור מלהיב, שהחזרתיות שבו והסיום המרגש מגרים את הפעוטות לרצות לשמוע את הסיפור שוב ושוב.
איוריו של קרל צבעוניים ויפים למראה בסגנון הקולאז' והטקסטורות העדינות שבהם הוא מפורסם, והעיצוב של הספר - חורים במרכז הדף שמסמנים את הנגיסות של הזחל במאכלים - הוא, למעשה, דוגמה מוקדמת לספרות אינטראקטיבית שבה הפורמט של הספר כאובייקט, מהווה חלק מהותי מהסיפור עצמו. מומלץ!
