"נמס": להתמוסס אל תוך מהלך נפשי
ספרה של אור ארנסט נע בין זמנים ומקצבים משתנים, ומספר על גיבורה שמערכות היחסים בחייה נמסות אל תוך קטסטרופה. והוא לא מסתפק בשבירת המוסכמות הבורגניות, אלא לוקח אותן צעד אחד קדימה: אל הניוון
ספרה החדש של אור ארנסט, "נמס", מפגיש אותנו שוב עם הפרוזה העסיסית והתנועתית שלה, שהנצה בספרה הקודם, "אי שקט", שכמו הספר הנוכחי ראה אור בהוצאת "כרמל". זוהי פרוזה שהעסיסיות שלה נובעת מהבשלות המענגת של הדימויים, מהתיאורים המשתפכים ברגש עז, מבחירות המhלים האלגנטיות והצירופים הלשוניים המפתיעים.
אלו, אם יורשה לי לשאול את שם הרומן, נמסים בעת הקריאה אותם, ומתלכדים יחד לכדי עסיס מענג, שגורם לטקסט להיות סמיך, תובעני ועשיר.
ב"נמס" מבטאת ארנסט את סיפורה של שרון, אישה נשואה שאינה יכולה לשאת עוד את שגרת חייה המנוונים. ארנסט אינה מותירה את הגיבורה שלה בשעמום הבורגני המוכר מטקסטים ספרותיים רבים של השנים האחרונות, אלא הולכת צעד אחד קדימה ומקצינה אל עבר הניוון, השיתוק, הקטסטרופה.
זהו רומן שנע בין זמנים ומקצבים משתנים, ואינו משרטט באופן ליניארי את התפוררות היחסים הזוגיים, המשפחתיים והפרטיים, כי אם מציע ביטוי גמיש של המהלך הנפשי. ההתפוררות מתוארת כהוויה שנמסה - מדבר יציב, שלם, ברור ובעל משקל. הווייתה מאבדת מהנפח שלה, מהמרקם שלה, מכל מה שאפשר לגיבורה לפעול על פי מערכת החוקים של החברה. והקטסטרופה המאיימת שמרחפת ממעל היא תולדה של אותה הנמסות בלתי נמנעת במידה רבה.
מה קורה כאשר אדם נמס? כאשר הדברים שהחזיקו אותו נמסים אף הם, ומותירים אותו חשוף ופגיע? האם דווקא במקום הזה טמונה גאולה של ממש? ומה המשמעות של כל זה עבור אישה, עבור רעיה, עבור אם? ארנסט מצטרפת לסופרות ולמשוררות אחרות שמתארות את המצב הזה, והיא עושה זאת בקולה שלה, אשר מספק לא מעט רגעים של השתאות מהטקסט היפה שיש להודות כי לעתים ההתרשמות מהאסתטיקה שלו, מאפילה על התעמקות בתוכן.
אך אין בכך כדי לומר שהתוכן עצמו נחות לעומת עיצובו הספרותי. להפך, יש בו כוח ועניין ודרמה מזוככת שנעה בין עדינות לברוטאליות, וארנסט מצליחה לבטא את כל אלו בכישרון רב.
"בלילות הבאים ניסו השניים לעקוף זה את זה. משטמה נפרשה בין חללי הבית. כששרון נכנסה לחדר האמבטיה היא חשקה שיניים במיאוס מול עדויות לנוכחותו, וכשהוא עבר ליד חדר השינה וראה אותה במיטה, קבס עלה בו". כך מתארת ארנסט את היחסים של שרון ובעלה, לאחר שכבר נמסו והפכו לנוזל עכור, ונדמה כי לא יוכלו לשוב ולהתגבש לכדי משהו מוצק ומנחם.
אי שביעות הרצון, ותחושת התקיעות והאיבה מלווים את המסע הנפשי שעובר הזוג, ובעיקר שרון. לסיפור הפרטי שלהם נוספים
סיפורים של דמויות אחרות שדרכן מבטאת ארנסט הוויות חלופיות שגם אם יש בהן דבר-מה מושך, ממגנט, מסעיר או מלהיב, הן אינן מסומנות בהכרח כאלטרנטיבה הנכספת, האידילית.
ארנסט מתעניינת במהלך הנפשי שעוברת הגיבורה ולא בהצגת קביעות חתומות של נכון ולא נכון, אסור ומותר. התנועתיות של הנפש, של המחשבה, היא שנמצאת במרכז הסיפור, והיא זו שדרכה נמסר גם הסיפור של הזוג. לפיכך, הקטיעות והמעברים הלא סדירים, הולמים עד מאוד את התוכן, את התפיסה הפילוסופית של הרומן ואת האסתטיקה של הטקסט.
בגב הספר מציין העורך עמוס אדלהייט כי ברומן מציגה זה ארנסט "ביטוי עדכני של תמת 'המתים החיים' על פי מיטב מסורת הפרוזה האקזיסטנציאלית". בהחלט ניתן לראות את ההשפעות של סופרים כז'אן פול סארטר בספר, במיוחד באופן שבו מבטאת ארנסט את ההשפעה הכבירה של הגילוי הנפשי על חיי הגיבורה, ועל גופה ואת האפיון של הקיום המת בגוף חי.
בהתאמה, תיאורים רבים הם גופניים מאוד, מוחשיים וגם מקאבריים ומדכדכים. עומס הדימויים עלול היה להיהפך לקלישאתי ומוגזם, אך הוא דווקא משרת במרבית המקרים את הדחיסות הרגשית ואת הקשרים החזקים בין הקיום לרצון לפענח אותו דרך המוכר והסתמי. אולם אלו הופכים תחת ידה של ארנסט לחדשים ומקוריים, כמו למשל: "ואם החמיא לה על משהו טריוויאלי, תלתה בו עיניים כגופיות צחורות בחבל כביסה - לחות ונרעדות".
"
נמס" הוא יצירה ספרותית מעניינת בשל התוכן החזק שמועבר בפיוטיות שאינה זולגת אל הסנטימנטליות והקיטשיות. ארנסט מספרת סיפור באמצעים לשוניים מעוררי מחשבה ולהט, בעוד הטקסט מספק נועם ועונג לצד בעבוע בלתי פוסק של טרדות ופחדים. אלו יוצרים חוויית קריאה חזקה ואינטנסיבית ברומן קצר, מהודק ומשכנע.
"נמס" מאת אור ארנסט, סדרת "עמדה חדשה", הוצאת "כרמל", 187 עמודים.
