הכירו: המשפחה שלא עזבה מעולם את ירושלים
אחרי שנכבשה ירושלים, היה יצחק בן צבי מגיע לחדר הקטן מעל לקבר דוד, עליו שמר מכל משמר הרב אליהו נענה, כדי להתפלל. 45 שנים תחזק הרב את המקום, עם שיעורי תורה לפועלים קשי יום. וכבר שני עשורים וחצי שבנו ממשיך את דרכו: "לעם ישראל יש את יום ירושלים יום אחד, אבל לי יש את יום ירושלים כל יום"
מעל קבר דוד המלך בהר ציון, ישנו חדר קטן וסודי: לכאן היה מגיע נשיאה שני של מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, שלוש פעמים בשנה, בשלושת הרגלים – כדי להתפלל קרוב ככל שניתן להר הבית ולכותל המערבי שנכבשו על ידי הירדנים. כמה דמעות ספגו כתלי החדר הזה, שהיה המקום הקרוב אליהם ביותר עד לשחרורה של ירושלים, וכמה געגועים. תשע-עשרה שנים של געגועים. אבל סיפורו של החדר הוא גם סיפורם של רבי אליהו נענה ובנו רבי יעקב.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"אבא שלי היה מפנה לבן צבי את החדר, מכבד אותו ונותן לו להתפלל לכיוון הכותל", נזכר רבי יעקב נענה. "והנשיא היה מקבל את הקהל, ומברך אותם. כל המבנים פה היו ריקים. היה פחד לבוא לפה. אבל אבא לא פחד, היה לו ביטחון, ואמא עזרה לו. יחד הם קיימו פה במשך 45 שנה פעילויות רבות: במוצאי השבת - סעודת 'מלווה מלכה', ובימי שלישי - סעודות לבעלי מלאכה שאין להם זמן ללמוד".
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- כך גזלנו ליהודי אתיופיה את הסיפור הציוני/ רני רוזנהיים
- חוגגים עם ירושלים: אלפים בתפילה חגיגית בכותל
- טולוז: "שגרה של קללות ויריקות"
הכירו את משפחת נענה: משפחה ירושלמית שורשית שלא עזבה מעולם את ירושלים בפרט, ואת הארץ – בכלל. "אבא היה גבאי בבית הכנסת הספרדי בהר ציון במשך שנים רבות. בתור ילד קטן, הוא היה לוקח אותי לכאן, לדוד המלך, הכי קרוב לכותל. הוא היה אוחז בידי בלי חשש מהירדנים שהיו מכוונים עלינו את הרובה. ואנשים היו אומרים - אברהם לוקח את יעקב לעקידה".
כשהתבגר, הצטער הרב אליהו על כי אינו יכול עוד לקיים את השיעורים והסעודות, וביקש מרעייתו של נענה הבן להמשיך במסורת שבה דבק. "כשאבא נפטר היא אמרה לי - בוא נעשה לו נחת רוח, שהוא יישן בשקט", מספר רבי יעקב נענה. "ומאז אשתי עוזרת לי ביום ובלילה".
מנציחים את העבר
כבר 23 שנים שרבי יעקב מקיים את צוואת אביו, ובכל יום שני עם רדת החשיכה מכנס עשרות אנשים לשיעור.
החדר אמנם קטן וצפוף, אך מעולם לא אמר עליו אדם שצר לו המקום. הניגונים והאווירה המיוחדת מביאים לחיים את העבר, ומנציחים את ההווה.
בין הנוכחים – פנים ירושלמיות מוכרות ואהובות. הפייטן משה חבושה מגיע על אופניו בכל פעם שהוא מתגעגע לילדותו. "אמא שלי הייתה מביאה אותי לכאן כשהייתי בן חמש", הוא נזכר. היו פה אנשים מיוחדים ביותר שייכולת לפגוש רק כאן".
מלבד מסורת הלימוד בחדר הקטן שבקבר דוד, נענה מקפיד להתנדב עם קשישים, גמלאי צה"ל והדרכת כוחות הביטחון בין סמטעות העיר העתיקה, שאותן הוא מכיר ככף ידו. "גם אם תל אביב תגדל פי ארבעה, היא לעולם לא תחליף את עיר הבירה... לעם ישראל יש את יום ירושלים ליום אחד, אבל לי יש את יום ירושלים כל יום".
לפנייה לכתב/ת 
