שבת בבוקר, יום יפה לרצח
הספרות העברית מראשיתה התחייבה לעסוק בסוגיות לאומיות ולא בסוגיות בלשיות. עד שהגיעה הסופרת בתיה גור, והפכה את הז'אנר למקומי כשיצרה בלש שלא מסתפק רק בתעלומות רצח, אלא גם בחקירת אזורים בלתי נראים בישראליות. דרור משעני על הסופרת הבלשית הראשונה, בציון עשור למותה
הבעיה הראשונה של הבלש להכות שורשים בישראל היתה שהספרות העברית, מראשיתה, התחייבה לעסוק בסוגיות לאומיות. מכיוון שהתנועה הלאומית היהודית והספרות העברית החדשה צמחו זו מתוך זו, זו בתוך זו, על מחבר רומנים קנוניים בעברית הוטלה משימה שלא הוטלה תמיד על סופרים בלשונות אחרות, מלבד לספר סיפור טוב: סיפורו צריך היה לבטא מתחים לאומיים, לספר בדרך כלשהי את סיפורה של האומה. אלא שהסיפור הבלשי, מאז שהומצא באמצע המאה ה-19 בשלושה סיפורים קצרים מאת אדגר אלן פו, היה אדיש לשאלות של זהות לאומית.
הבעיה השנייה של הבלש להתאקלם בעברית לפני 1988 היתה שכדי לכתוב רומן בלשי ריאליסטי בישראל צריך היה לכתוב דמות של מזרחי ולהתמודד עם מקומה של המזרחיות בחברה ובתרבות הישראלית - המשטרה היתה והיא עדיין הארגון המזרחי ביותר מבין כל ארגוני הביטחון - ובאותן שנים זה לא היה עניין של מה בכך.
באחת הסצנות הראשונות ברומן עימתה גור את אוחיון עם המבט של האליטה הירושלמית האשכנזית שאותה חקר וגם עם רגשי הנחיתות שלו: "כולם נעצו בו עיניים והוא כמעט היה יכול למשש את אווירת החשדנות שהקיפה אותו. אנשים אלה, חשב, לגמרי לא בטוחים ביכולתי לפתור משהו, ומלאים בדעות קדומות על המשטרה ואנשיה וגם, אולי, על מי שאינו יוצא אירופה. כאן קרא את עצמו לסדר והזהיר את החלק החלש שבו לא להפגין דבר" (28-29).
אפילו בעזרת הסצנה הקצרצרה הזאת, מבעד לחילופי המבטים החטופים האלה - המזרחי שמתבונן באשכנזים שמתבוננים בו - מרתק לראות איך הרומן הפופולרי הנחות-לכאורה, נוגע באותם פצעים בדיוק שפתחו הרומנים הקנוניים ואיך נגיעתו בהם נועזת לא פחות.
גור הספיקה לכתוב בסך הכול ששה רומנים בסדרת הבלש מיכאל אוחיון עד מותה במאי 2005, בדיוק לפני עשור. זה לא הרבה כשמדובר בסדרה בלשית. אוהבי הסדרה לא זכו לקרוא על מיכאל אוחיון כשהוא מזדקן ופורש מהמשטרה ומפענח תעלומות כשוטר בגמלאות, כפי שעשה פקד ז'ול מגרה של ז'ורז' סימנון, או מגדל דבורים להנאתו, כמו שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל.
ומצד שני, אוחיון עשה דבר שהולמס ומגרה לא עשו -הביא את דמות הבלש לספרות שממנה הוא נעדר קודם לכן לגמרי, ובכך אפשר לה להמשיך לשוטט בעברית ולחקור אותה, גם אחרי הסתלקותו.
ספרו השלישי של דרור משעני בסדרת החוקר אברהם אברהם, "האיש שרצה לדעת הכל", רוה אור בימים אלה בהוצאת "אחוזת בית".
לפנייה לכתב/ת 
