ביטוח לאומי: המדיניות פוגעת במובטלים

המדיניות שהונהגה בביטוח (דמי) האבטלה בישראל בשני העשורים האחרונים פגעה באופן משמעותי בייעודן של דמי אבטלה: רשת ביטחון וסיוע למובטלים למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלהם באמצעות חיפוש משרה שתתאים לכישוריהם. כך קובע מחקר חדש שפרסם מנהל המחקר והתכנון של המוסד לביטוח לאומי.

לכתבות נוספות בערוץ קריירה :

• חודשיים בלי דמי אבטלה - והעולם שותק
• היום שאחרי: "למפוטרי הדרום מחכה רק אבטלה"
• מובטלים בלי דמי אבטלה: "שוברים חסכונות של הילדים"
  

על פי המחקר, יעדים אלה השתקפו היטב בחוק המקורי והם נמחקו כמעט לגמרי מאז שינויי החקיקה שבוצעו ב-2003: דמי האבטלה הופחתו, התקופה המרבית לתשלום דמי אבטלה צומצמה והתנאים לקבלתם הוקשחו. תיקוני החקיקה, קובע המחקר, הביאו לירידה חדה במספר הזכאים לדמי אבטלה, לירידה בגובה ובמשך תשלום דמי האבטלה. "חוק ביטוח האבטלה במתכונתו הנוכחית רחוק מלהיות נדיב", כותבת עורכת המחקר החוקרת אסתר טולדנו.

(צילום: רועי עידן)

בשנת 2013, כ-216 אלף מובטלים קבלו דמי אבטלה עבור מספר ימים במהלך השנה. לרובם - 54%, זו הייתה הפעם הראשונה בה הם תבעו דמי אבטלה. כלומר, מובטלים אלו לא קבלו דמי אבטלה בעשר השנים שקדמו לשנת 2013. עוד עולה מהמחקר כי ל-29% מהמובטלים ב-2013 זו הייתה הפעם השנייה שתבעו דמי אבטלה בעשר שנים. כלומר, 83% מהמובטלים שקבלו דמי אבטלה ב-2013 תבעו דמי אבטלה לכל היותר פעמיים. רק 17% חזרו לפחות שלוש פעמים לתבוע דמי אבטלה.

מובטלים שקיבלו דמי אבטלה בשנת 2013 - לפי גיל ומספר תקופות אבטלה מאז 2003(נתונים: ביטוח לאומי )

הנתונים לפי רמת השכר לפני תקופת אבטלה הראו כי קיים מתאם בין מספר חזרות לקבלת דמי אבטלה לבין רמת השכר. השכר הנמוך ביותר הוא אצל המובטלים שמספר החזרות גבוה. תופעה זו, מציינת טולדנו, ידועה בשוק העבודה: בעלי שכר נמוך הם בדרך כלל עובדים בעבודות בלתי מקצועיות שאינם יציבות. ההסתברות להיות מפוטר גדלה עם הורדת השכר.

(נתונים: ביטוח לאומי )

על פי המחקר - 56% מהמובטלים שהחלו לקבל דמי אבטלה ב-2003 לא חזרו לקבל דמי אבטלה עד שנת 2014, כלומר במשך 12 שנה רוב המובטלים קבלו דמי אבטלה רק פעם אחת. כ-28% נוספים קבלו דמי אבטלה פעמיים במהלך תקופה זו.

מובטלים לפי השנה הראשונה לקבלת דמי אבטלה, 2013-2014(נתונים: ביטוח לאומי )

רק 15% חזרו פעם שלישית ויותר לקבל דמי אבטלה במהלך 12 השנים הנסקרות. המחקר מציין כי המובטלים המשתייכים לקבוצה האחרונה, הם בדרך כלל מובטלים עונתיים כגון סייעות בגני ילדים או מרצים בלי קביעות באוניברסיטאות ובמכללות, המקבלים דמי אבטלה מידי שנה בחודשי החופשה של מוסדותיהם, בדרך כלל חודשי הקיץ. "מובטלים אלה" נכתב "אינם ממצים את מלוא זכאותם מידי שנה"

טולדנו ערכה חלוקה של סך הימים המצטברים עבור כל מובטל במספר הימים המרבי לפי חוק. כך התקבלה התפלגות מספר המובטלים לפי מספר תקופות מרביות. מהתוצאות עולה ש-59% מהמובטלים מיצו פחות מתקופה מרבית אחת במשך 12 שנה. עוד 29% מיצו בין תקופה מרבית אחת לשתיים. כלומר כ-88% מיצו פחות משתי תקופות מרביות ב-12 שנה.

"הדרך הראויה היא הגדלת דמי הביטוח"

מעקב המובטלים במשך 8 שנים, כלומר, אלו שהחלו לקבל דמי אבטלה בשנת 2007, מראה ש-65% קבלו דמי אבטלה רק פעם אחת, 27% קבלו פעמיים ורק 8% קבלו יותר מפעמיים. התפלגות מובטלים אלה לפי מספר ימי תשלום מראה שכ-95% מיצו פחות מפעמיים תקופה מרבית המגיע להם, למשך 8 שנים. מעקב המובטלים למשך 4 שנים מראה שרוב רובם - 84% - קבלו דמי אבטלה פעם אחת. רק אחוז אחד קבלו יותר מפעמיים.

עוד מעלה המחקר, כי אקדמאים, נשואים, צעירים ובעלי שכר נמוך נוטים לחזור לקבל דמי אבטלה יותר מאחרים. בסיכום צויין כי "חוק ביטוח האבטלה הנוכחי מקשה מאוד על המובטל למצוא עבודה מתאימה".

לפי טולדנו, "זהו הפסד משאבים למשק. מטרת החקיקה בזמנו הייתה לקצץ בתשלומים. מדיניות זו החמירה עם המובטלים. כמובן שדרך אחרת וראויה יותר לאיזון תקציב ביטוח האבטלה היא באמצעות הגדלת דמי הביטוח של ענף זה. מדינות רבות הולכות בדרך זו במקום לפגוע במובטלים".