משהו חדש קורה במוזיאון

לאחר שמיליוני מבקרים ותיירים ביקרו בתצוגה הקודמת של אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל חנך את התצוגה החדשה של אמנות ישראלית ביום הולדתו.

התערוכה החדשה מאפשרת לספר את סיפורה של האמנות הישראלית בדרך מעט שונה.

התצוגה החדשה במיקום מרכזי במוזיאון(צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל)

התערוכה החדשה עוסקת בסוגיות פנים אומנותיות לבין אומנות המערבת ביקורת פוליטית וחברתית. כך, למשל, עבודות פוליטיות של אומנים כמו דיויד ריב ולארי אברמסון מוצגות לצד עבודותיהן של לאה ניקל ויוסף זריצקי.

לראשונה מתאחדים במסגרת התערוכה פסל "נמרוד" שהפך לסמלו של הישראלי החדש והפסל שנחשב לבת זוגו – "שבזייה".

שני הפסלים, מאת האומן יצחק דנציגר, נוצרו מאותה אבן חול אדומה שהתגלגלה מפטרה שבירדן לתל אביב.

הפסל "נמרוד" - הישראלי החדש של יצחק דנציגר(צילום: אברהם חי, מוזיאון ישראל)

פניה של הדמות בעלת עיני החיטה, מעין בת-זוג של נמרוד, הם כפני אלילה עתיקה. דנציגר שיקע בה את רשמיו מתרבויות מצרים ומסופוטמיה יחד עם רשמיו מחיי היום-יום בתל-אביב, וחיבר עבר עם הווה: אלילה כנענית או אישה תנכ"ית עם הנשים התימניות שנשקפו מחלונות הבתים ברחוב שבזי שבעיר העברית הראשונה.

"שבזייה" - בת זוגו של נמרוד, יצחק דנציגר(צילום: אברהם חי, מוזיאון ישראל)

היצירה כל כך מרשימה עד כי המבקרים נעצרים לידה, ומייד מפנים את פניהם ממנה, ליצירה המקבילה שיצר דנציגר - "נמרוד". נמרוד הפכה ממש לציון דרך במוזיאון ורבים נעמדים לידה וקובעים אותה כמקום מפגש ברחבי המוזיאון.

האם נכון לשלב בצורה כה בולטת בין פוליטיקה לאומנות? על שאלה זאת עונה ל-ynet אוצרת ראשית לאומנויות במוזיאון, מירה לפידות: "הפוליטיקה כאן וארוגה בכל חלק מחיינו. ובתוך זה גם באומנות. אי אפשר ולא נכון להתעלם מהמצב המורכב בישראל. זה כמו לכתוב בלי כמה אותיות באלפבית" טוענת לפידות.

לדבריה, התערוכה הנוכחית, אותה אצר אמיתי מנדלסון, מציעה ספקטרום רחב שנע בין אומנים פוליטיים יותר המגיבים לנעשה בחוץ לכאלו שמעדיפים להתרכז במהלך פנים אומנותי.

יצירתו של ראובן רובין(צילום: מוזיאון ישראל ע"י דיוויד האריס)

התצוגה החדשה מבליטה עבודות של אמנים שעד כה נפקדו מתצוגה מרכזית במוזיאון. כך, אחד הציורים המשמעותיים בתצוגה הוא "לעזרת הימאים" של האמן נפתלי בזם משנת 1952 המתאר את מרד הימאים בנמל חיפה בראשית שנותיה של המדינה וכן ציור חשוב של יוחנן סימון המתאר פועלים בשדות הקיבוץ.

"לעזרת הימאים" של נפתלי בזם, אחד הציורים המשמעותיים בתצוגה(צילום: באדיבות מוזיאון ישראל)

בין האמנים שעבודותיהם יוצגו: נפתלי בזם, ראובן רובין, יצחק דנציגר, מיכל נאמן, יוחנן סימון, יוסף זריצקי, לאה ניקל, דויד ריב, אביבה אורי, לארי אברמסון, רות שלוס, מיכאל גרוס, אעסם אבו-שקרא, דליה אמוץ ומיכה אולמן.

דוד ריב, אומן ישראלי שנולד ב-1952 ויצר את התמונה שכאן, תחת השם: "ארכיטקטורה יפה"

בעקבות תצלום של מיקי קרצמן.

"אריכטקטורה יפה" של דוד ריב (צילום: מידד סוכובולסקי)

ביום שני שעבר, בחגיגות יום ההולדת ה-50 למוזיאון ישראל, נפתחה התערוכה החדשה של אמנות ישראלית. התצוגה העומדת במקום מרכזי במוזיאון, מציגה ממיטב אמני ישראל לאורך המאה העשרים ומחליפה את התצוגה הקודמת של האמנות הישראלית. החלפת התצוגה מאפשרת למוזיאון לספר את סיפורה של האמנות הישראלית באופן אחר.

יצירתו של עאסם אבו שאקרה(צילום: מוזיאון ישראל ע"י אבשלום אביטל)

לפידות משווה את התערוכה החדשה לקודמתה ואומרת כי בזו הנוכחית "יש יותר עבודות ויותר אמנים, יותר נשים, מספר גדול יחסית של אמנים ויצירות שלא נראו מזה זמן רב והתצוגה שלהם כעת מפתיעה ומשמחת, מאפשרת להעריך מחדש את היצירות". המיקום והתליה הנוכחית של התערוכה החדשה, לדברי לפידות, מזמינה להסתכל על אמנות ישראלית כאמנות מודרנית, "אמנות המאה ה-20".