מיוחד: 6 טונות חומר נפץ בלילה אחרון בבופור
הדגל שהוסר והוחזר, החשש שאחד הלוחמים נשאר מאחור, הנגמ"ש שנתקע בדיוק בירידה מההר, ההודעה הדרמטית - "מתקפלים". מיוחד ל-ynet: שלושת מפקדי הגזרה במוצב המפורסם חוזרים לרגעי הנסיגה מדרום לבנון, וגם: כך נראה הפיצוץ האדיר לפני החזרה הביתה
"פצמ"ר אחד שהיה נופל, ועד היום זק"א לא היו מוצאים את החלקים שלנו".
זה היה הלילה האחרון של מפקדי הבופור: 15 שנים בדיוק אחרי נסיגת צה"ל מדרום לבנון, הפגיש ynet לשיחה מיוחדת את שלושת המפקדים האחרונים של רכס עלי טאהר באזור שכונה "רצועת הביטחון". זהו הרכס שבפסגתו ניתן לראות גם היום מגבול ישראל את המבצר הצלבני בופור - סמל השהייה שנויית המחלוקת של צה"ל בדרום לבנון לאורך שנים ארוכות ומדממות.
לוחמי גולני כבשו את הבופור לפני 32 שנה, ואיבדו בקרב מול מחבלי אש"ף שישה מלוחמי החטיבה. הספר "אם יש גן עדן" והסרט "בופור" שהתבסס עליו קיבעו בתודעה את המוצב המבודד כסמל. עבור המפקדים הוא היה זירת מלחמה יום-יומית, ובמאי 2000 - בסיטואציה מוזרה במיוחד.
כינסנו את מג"ד רכס הבופור דאז, כיום תא"ל אורן אבמן (מפקד עוצבת עידן), ושני מפקדי הפלוגות שפעלו תחתיו בגזרה, כיום אלופי משנה, רן כהנא ואבי דהן (קצין האג"ם של הגיס הצפוני ומח"ט אילת, בהתאמה), לשיחה על ימי הנסיגה. עבור השלושה, שעברו מאז מסלולים צבאיים נפרדים ומקבילים - נלחמו במבצעים בעזה ובמלחמת לבנון השנייה, באינתיפאדה השנייה ביהודה ושומרון - זו הייתה סגירת מעגל.
"אהוד ברק נבחר לראשות הממשלה והבטיח שיסיג את צה"ל מלבנון בתוך שנה. אני התחלתי לימודים באוניברסיטה העברית, אחרי תפקיד בכיר באגוז", נזכר אבמן בשיחה המפתיעה ממשה קפלינסקי ("קפלן"), לימים אלוף ואז מפקד אוגדת הגליל. "בעודי יושב בקפיטריה באוניברסיטה ושותה קפה, וחושב לחזור אחרי הלימודים להיות מג"ד בגולני, קפלן מתקשר ואומר - בוא תהיה מג"ד הרכס. הבנו שזו הולכת להיות השנה האחרונה שלנו בדרום לבנון".
השמועות על מועד נסיגה מתקרב בימי האביב של שנת 2000 מגיעות גם לרכס הבופור – שמונה ק"מ בלבד בקו אווירי מישראל. על הגזרה שהפכה למוקד עיקש של לחימה מצד חיזבאללה, מקבלים את האחריות לוחמי היחידות החטיבתיות של הנח"ל – פלוגת ההנדסה בפיקודו של דהן ופלוגת הנ"ט בפיקודו של כהנא. לוחמיו של דהן תפסו את מוצב הבופור הסמוך למבצר העתיק, ואלה של כהנא איישו את מוצב דלעת שבמורד הרכס.
את החלל מילאו שישה טונות חומר נפץ מסוג טי.אן.טי שהועלו מדי ערב למוצבים, בסיוע אנשי צד"ל. "פצמ"ר אחד שהיה נופל, ועד היום זק"א לא היו מוצאים את החלקים שלנו", אומר אבמן, "הכול היה מחובר עם פתיל רועם ב-48 השעות האחרונות על ההר. בלילה שבין 22 ל-23 במאי אנו מבינים שצריכים לצאת. פירקנו הכול, כולל את דגל ישראל שעל ראש הבופור. התקשרתי בסלולרי מיושן לצ'יקו (תמיר), מפקד החטיבה המרחבית, והוא אומר לי שזה בסוף לא יקרה הלילה". באותו רגע, דהן רץ עם קשרו להחזיר את דגל ישראל לתורן, מחשש שלוחמי חיזבאללה יבינו שצה"ל כבר נסוג ויסתערו על המוצב.
וכך החלה לה היממה האחרונה באמת בבופור. בראיון שבכתבת הווידאו משחזרים שלושת הקצינים את התפרקות מוצבי צד"ל לנגד עיניהם;
את החשש מהתנפלות של ההמון הלבנוני על מוצביהם; את החשש הכבד שחייל ממוצב הבופור "נשכח" תחת אש; איך נמנע ברגע האחרון ירי של טנק ישראלי על לוחמי הנח"ל; כיצד דהן חילץ את הנגמ"ש של אבמן שנתקע בירידה מההר - ואת והרגע הדרמטי ביותר, שהפך לתמונת הנסיגה: אבי דהן שולף עם ההגעה לשער בגבול, בעודו בנגמ"ש, את דגל ישראל (ההוא מתורן הבופור), ומרים אותו הכי גבוה שרק אפשר מול עשרות הצלמים שקיבלו את פניהם בשער העגל, סמוך למטולה. "אין דבר הירואי בצבא שנסוג, יש הירואיות באנשים שעושים את זה", סיכם אבמן.
לפנייה לכתב/ת 
