לברון בעל הבית, בלאט האורח / מליניאק
מאמן לא יכול לצאת נגד כוכב בסדר גודל כזה. לא נעים לבלוע את העלבונות, אבל מי שרוצה להשתתף בהצגה, צריך לדקלם את הטקסטים ולהיות פוליטיקלי קורקט. בשורה התחתונה: אם בלאט יתמיד בדרכו, הוא יכול להיות אופטימי
מאמן לא נמדד בידע אלא בתוצאות. התוצאות תלויות ביכולת שלו לשלוט בקבוצה. לשכנע שחקנים לוותר על הכדור. בכדורסל, כמו בכדורגל, יש כדור אחד שצריך לחלק בין חמישה או 11 שחקנים. כל שחקן רוצה את הכדור, ומתקשה למסור אותו. זה נכון בעיקר לשחקנים "גדולים". הרי כל שחקן שהם ימסרו לו, יהיה פחות טוב מהם. בסופו של דבר כולם לומדים שלבד אי אפשר לנצח משחקים לאורך זמן. מדובר בתהליך כואב שכולל גם מאבקי אגו עם המאמן ועם חברים לקבוצה, ולא כולם עומדים בזה.
לברון ג'יימס כבר לא טירון, אבל עדיין מתנהג בטיפשות. הוא לא מבין שכאשר הוא מבטל את המאמן, הוא בעצמו יוצא רע ופוגע בסיכויים שלו לזכות באליפות. אותנו מעניין דייויד בלאט, אבל הקאבס זו הקבוצה של ג'יימס. הוא המלך של הקבוצה, של העיר ושל כל מדינת אוהיו. ג'יימס הוא בעל הבית ובלאט הוא האורח. אילו ג'יימס היה מוחתם ראשון, אני לא בטוח שבלאט היה המאמן הראשי.
מאמן לא יכול לצאת נגד כוכב בסדר גודל כזה. לא נעים לבלוע את העלבונות, אבל מי שרוצה להשתתף בהצגה, צריך לדקלם את הטקסטים. אילו הייתי יכול להיכנס למוחו של בלאט ולקרוא מחשבות, אני מניח שמה שהוא אומר במסיבות עיתונאים זה לא בדיוק מה שהוא חושב, אלא מה שמצפים ממנו להגיד. אין לו הרבה ברירות, הוא חייב להיות פוליטיקלי קורקט.
בעיניים ישראליות בלאט "יצא גבר", כשהודה בטעות שכמעט עלתה לו בעונה כולה. בעיניים אמריקאיות הוא לא קיבל נקודות על הכנות, כי מתייחסים אליו כאל זר. מוזר שמאמן שנולד בארה"ב, שלמד ושיחק בקולג', שמדבר אמריקאית שוטפת, שמבין את המנטליות האמריקנית, עדיין נחשב לסוג של מאמן זר, רק בגלל שאת קריירת האימון הוא עשה באירופה, ואת התארים הוא לקח בישראל, באיטליה וברוסיה.
פעם שחקן זר ב-NBA נחשב לתופעת טבע. היום שליש משחקני הליגה הם זרים, וכל קרואטי ענק שיודע ללעוס מסטיק וללכת, מקבל חוזה של מיליוני דולרים. יש מאמנים זרים בודדים. לא חשוב כמה גדול היית באירופה, ב-NBA מעדיפים למנות שחקן עבר ללא ניסיון באימון, על מאמן אירופי עם רקורד אדיר.
באירופה משחקים כדורסל של מאמנים. ב-NBA יש למאמנים הרבה פחות שליטה על מה שקורה במגרש, הכדורסל פחות "מתוחכם" ויותר אתלטי. הספורט המקצועני הוא לא הגיוני. בעסקים בעל בית מרוויח מיליארדים, המנכ"ל שלו מרוויח מיליונים והפועל מרוויח אלפים. ב-NBA הפועל (השחקן) מרוויח עשרות מיליונים, המנהל (המאמן) מרוויח מיליונים, ובעל הבית מפסיד. נכון שבעלי הקבוצות מרוויחים מעליית שווי הזיכיון, אבל המלך הוא השחקן. הכוכב. אם קליבלנד תיקח אליפות, שום אוהד של הקאבס לא ילבש חולצה של דייויד בלאט.
מגרינברג עד סוזה
לא רק האמריקאים מתייחסים כך לזרים. לפני שנתיים זכתה באליפות ישראל בכדורסל מכבי חיפה. זוכרים את בראד גרינברג? איפה הוא היום? ניצח את בלאט בגמר, שנה אחר כך הלך לירושלים כי הסוכן שלו הוא ארן טלם, מהבעלים של ירושלים, ומשם הביתה. היום הוא מאמן בטורקיה.
המאמנים והפרשנים הישראלים לא כל כך הבינו ואהבו את ניהול המשחק של גרינברג, אבל עובדה שהוא לקח אליפות מול מכבי ת"א, שתקציבה גבוה פי עשרה מחיפה. זה היה הישג השיא של חיפה בכל הזמנים, אבל גרינברג לא המשיך לעונה נוספת. אפילו אליפות לא מבטיחה כלום.
מי שלא משלנו צריך להוכיח את עצמו בכל בוקר מחדש, וגם זה לא תמיד מספיק. תראו איך מתייחסים לפאקו אייסטראן, שגם הוא לקח השבוע אליפות ישראל בכדורגל, ואולי יוסיף הערב גם גביע וישלים טרבל היסטורי. פאולו סוזה מאמן עכשיו את פ.צ באזל בצ'מפיונס ליג. אליו לא באו בטענות שהוא מעלה הרכבים מוזרים?
מוונציה עד סן סירו
הייתי במאות אירועי ספורט בכל העולם, אבל בשבוע שעבר נסעתי לראשונה לתערוכה. בן דודי, ציבי גבע, זכה בכבוד גדול והציג עבודות שלו בביאנלה בוונציה. אירוע האמנות החשוב בעולם. סוג של מונדיאל.
חשבתי שמדובר בקבלת פנים לכמה מקורבים, ומצאתי את עצמי נדחס בין אלפי אנשים בפארק גדול.
במשך שלושה ימים הביתן הישראלי היה אתר עלייה לרגל למבקרים, אוצרי אמנות, צוותי טלוויזיה וכתבים מכל העולם. לטקס הפתיחה הגיעו נספח התרבות של ישראל באיטליה, אנשים שליוו את הפרויקט מטעם הממשלה וספונסרים שבלעדיהם הפרויקט לא היה יוצא לפועל. השגריר באיטליה היה כנראה עסוק, ושרת התרבות עדיין לא נבחרה וספק אם הייתה מגיעה. אם נבחרת ישראל תתפלח פעם בטעות למונדיאל, חצי משרי הממשלה וקולקציה של כלומניקים, יידחפו לכל קבלות הפנים.
אל דאגה, שילבתי בנסיעה גם משחק בין מילאן לרומא בסן סירו. לא משהו. רבע שעה לסיום, כשמילאן הובילה 0:2, עלה למגרש איש שמן, פרנצ'סקו טוטי. רץ 20 מטר ימינה, עמד לנוח. 20 מטר שמאלה, ונח. לא הפסיק לצעוק על השופט. טוטי הוא אגדה, וכל נגיעה שלו בכדור באמת קסם. המבקיע מספר 2 בסריה A בכל הזמנים, אבל כמה אגו. מסתיים המשחק, רומא הפסידה 2:1, האיש מוריד את החולצה, מניח על הראש ויורד מהדשא בלי ללחוץ יד לאיש.
טוטי העיף בזמנו מרומא את לואיס אנריקה, שהעז לשים אותו על הספסל. זה היה המבחן של לואיס אנריקה והוא נכשל. לואיס אנריקה מאמן היום את מסי, ניימאר וסוארס. אם דייויד בלאט יתמיד בדרכו, הוא יכול להיות אופטימי. אין קיצורי דרך.
לפנייה לכתב/ת 
