עלות המשלחת לנפאל: כ-50 מיליון שקל
המרפאות שלא התמלאו, הקטסטרופה שלא הייתה וההודעה הנפאלית: "לא צריכים יותר עזרה". משלחת הענק הצילה חיים והציגה את פנינו היפות, אבל חודש לאחר הרעש מודים גורמי מקצוע: "האסון היה מוגבל - וההוצאה מוגזמת. יכולנו לעשות אותו דבר בפחות כסף". בצה"ל מדגישים: הדרג המדיני החליט
מדוע הוחלט לשלוח לנפאל את משלחת הסיוע הגדולה ביותר שהוציא צה"ל לחו"ל מאז ומעולם? משיחות ומבדיקות שקיים ynet עם קצינים בצה"ל הבקיאים בפעילותה של משלחת הסיוע לנפגעי רעש האדמה בנפאל, שאירע לפני חודש בדיוק, עולות שאלות משמעותיות בנוגע לעלויות המשלחת והיקפה, במיוחד לנוכח לצורך המוגבל יחסית של נפאל בסיוע.
ראשית חשוב להדגיש: המשלחת הישראלית לנפאל עשתה עבודת קודש, סייעה רבות במאמצי החילוץ וההצלה והציגה את פניה היפות של ישראל - על כך אין עוררין. חבריה יצאו למשימה חדורי מוטיבציה ורצון לעשות טוב - וגם בפועל הועילו לנפאלים הרבים שאכן הסתייעו בהם במהלך שהותם בנפאל. המראות המרגשים של ניתוחים מצילי חיים ושל לידות בבית חולים שדה צה"לי שהוקם בקטמנדו היו אמתיים וכנים, ושיקפו את פעילותם הנמרצת ואת תחושת השליחות של אנשי הסיוע הישראלים.
אלא לפי עדויות של גורמים צבאיים, בהם חברים במשלחת, המשלחת נופחה מעבר לפרופורציה. את עלותה המסתמנת, 40 עד 50 מיליון שקלים, ישלמו אזרחי ישראל. מי שהחליט על הוצאת המשלחת ועל גודלה החריג הוא הדרג המדיני, שלא פסח - בעיקר ראש הממשלה - על שלל הזדמנויות להצטלם עם חברי המשלחת, בין השאר בשיחות וידאו מתועדות שהופצו לציבור ובקבלת פנים שנערכה למשלחת עם שובה לנתב"ג בהשתתפות ראש הממשלה ושר הביטחון. הייתה זו קבלת פנים חריגה מבחינת מספר הבכירים שהשתתפו בה.
ביום שבת האחרון של חודש אפריל, שעות לאחר קבלת הידיעות הראשוניות על רעש האדמה ההרסני בנפאל, החליט הדרג המדיני לשגר משלחת סיוע של צה"ל בדומה למשלחות שיצאו לאסונות בעבר. המשלחת כללה כ-260 חיילי וקציני צה"ל, 120 מהם אנשי צוות רפואי. כ-40 מהם היו רופאים, רובם במילואים, שהוקפצו מתפקידם האזרחי בבתי החולים בארץ - דבר שהוביל לדילול השורות גם במרפאות צבאיות. כ-80 חברי משלחת היו אנשי חילוץ והצלה בפיקוד העורף. המשלחת הביאה איתה מטען של 95.1 טונות, כולל 61 טונות של ציוד חילוץ ורפואה, וכללה גם טבחים צבאיים, נגדי חימוש ולוגיסטיקה וכוח אבטחה מיחידה מובחרת. אליהם הצטרפו כשישה נציגי דובר צה"ל, בהם צלמים צבאיים.
חשוב לציין כי ממשלת נפאל הנחתה את התושבים לשהות מחוץ לבתיהם במשך 72 השעות הראשונות שאחרי רעש האדמה החזק מחשש לרעשי משנה, וזה הדבר שהוליד תמונות דרמטיות-משהו של נפאלים משתכנים באוהלים במדשאות העיר. בפועל, רוב הנזקים הכבדים נגרמו לשכונות הישנות של העיר ולכפרים רחוקים. ברוב המקומות המשיכו המים לזרום בברזים, זרם החשמל לא נותק וגם תשתיות הסלולר והטלפוניה חזרו לפעילות מהר יחסית. נמל התעופה בקטמנדו חידש אף הוא תוך זמן לא רב את פעילותו, וישראלים רבים שבו ארצה בטיסות רגילות ובאופן עצמאי.
תודה, אבל לא צריכים עזרה
אף מדינה זרה, כולל גרמניה המחזיקה יחידות סיוע בינלאומי למצבים שכאלה, לא מיהרה לשלוח כוח חילוץ לנפאל. ביום שלישי, ארבעה ימים בלבד לאחר הרעידה החזקה, הודיעה ממשלת נפאל לעולם כי אין לה צורך בסיוע נוסף - עדות נוספת לכך שהנפאלים הצליחו בסך הכול להתמודד עם האסון.
כבר ברגע הראשון של נחיתת המשלחת הישראלית התברר כי ישראל שלחה משלחת גדולה מדי. המשלחת הייתה אמורה לשהות בהתחלה שבועיים לפחות בנפאל, אלא שכבר כעבור כמה ימים התברר גודל המבוכה: הנפאלים לא עמדו בחלקם בהסכם עם ישראל ולא הפנו חולים לבית החולים הישראלי. בשל כך הוחלט בתחילה לסגור את בית החולים אחרי שבוע. בהמשך גבר זרם החולים - לא בהכרח כאלה שנפגעו ברעש האדמה - והוחלט להפעיל את בית החולים שבוע נוסף.
פרופסורים בכירים בבתי חולים מרכזיים בישראל מתחו ביקורת על ההחלטה לשלוח משלחת רפואית גדולה כל כך לנפאל, ואמרו שעדיף היה להשקיע את הכסף בשיקום של כפר נפאלי. פרופסור בכיר אמר בעילום שם: "למה צריך משלחת כזאת גדולה? במקום נירולוגים אפשר היה לקחת מסוק. זה בזבוז כסף ותעדוף לא נכון של משאבים".
מלבד ישראל, שהייתה מהראשונות לסייע, הגישו עזרה לנפאלים עוד 13 מדינות, בהן ארה"ב ומדינות באיחוד האירופי. עם זאת, הן עשו זאת בהיקפים מצומצמים בהרבה מהמשלחת הישראלית, וחלקן הסתפקו בתרומה כספית. ארה"ב, שלה היו בנפאל בזמן הרעידה 3,000 אזרחים ו-4,000 תיירים - שארבעה מהם נהרגו - שלחה כ-42 אנשי סיוע ותרמה עשרה מיליון דולר. צרפת שלחה רק 11 אנשי חילוץ ומטוס בודד, ולא תרמה סנט אחד, אף ש-1,400 צרפתים שהו בנפאל בזמן הרעידה.
ביום הרעש היו בנפאל כ-2,000 ישראלים, רובם ככולם מטיילים. מלבד המטייל אור אסרף ז"ל, שמשלחת החילוץ הישראלית לא הייתה רלוונטית כמעט לחילוצו בשל האזור המרוחק שבו נפגע, אף ישראלי כמעט לא נשרט. רוב הישראלים ששהו בנפאל יצרו קשר עם הבית כבר ביממה הראשונה שאחרי הרעש, וביום שני - עוד לפני המראת המשלחת הצה"לית מנתב"ג - נותרו רק כ-100 ישראלים שאותם הגדיר משרד החוץ מנותקי קשר. אלא שגם לחייהם של רובם המוחלט לא היה חשש ממשי. במשרד החוץ הבינו כבר אז שחוסר הקשר עמם נובע מהעובדה שהאזורים שבהם הם מטיילים נותקו מאמצעי תקשורת בעקבות הרעש.
קטסטרופה זה לא
עדות נוספת להגזמה בממדי המשלחת ניתן היה לראות ארבעה ימים לאחר הרעידה: מנפאל חזר מטוס הג'מבו של אל על שנשלח לקטמנדו בעקבות הרעש ושהועמד לרשות הישראלים שרצו לחזור ארצה. למרות ממדיו הגדולים של המטוס - כ-400 מושבים - רק מחציתו היה מאויש בישראלים שחוו את רעידת האדמה. שאר המטוס היה ריק. בנוסף אסור לשכוח שעשרות רבות מהישראלים שיצאו לטייל בנפאל היו מצוידים בביטוחים פרטיים, שהופעלו וכללו חילוץ לישראל על חשבון חברת הביטוח, בלי הסתמכות כלל על עזרת הממשלה.
לפי גורמים צבאיים ניתן היה להסתפק במשלחת קטנה בהרבה מזו שיצאה לנפאל. לדבריהם, בקטמנדו מידת הנזק וההרס נחשבת בינונית ומטה. גורמים שהכירו מקרוב את המשלחות שיצאו לסייע באסונות בפיליפינים, ביפן ובנפאל אמרו כי גם במשלחת לנפאל חיילים שיצאו מצאו עצמם בשלב מסוים לא עוסקים כלל בהצלת חיים: "ביפן, מדינה מתקדמת, היו יותר מדי שעות מתות לחברי המשלחת, שבהן הם בעיקר למדו מהמקומיים במקום לסייע להם. בפיליפינים חברי משלחת מצאו עצמם מתקנים שברים וקלקולים שיצר הטייפון או מעניקים סיוע רפואי לחולים שביקשו עזרה חינמית ומתקדמת. כך קרה גם במשלחת הזו לנפאל". בנוסף לאלה, חיילי צה"ל מצאו עצמם בנפאל מעבירים פעילויות חינוך והפעלות לילדים מקומיים, לצד שיעורים וסדנאות לאזרחים על התמודדות עם משברים.
"ברור שיש כעת מאמץ הסברתי ראשון במעלה, אבל במונחים של אסון טבע זה ממש לא נחשב לקטסטרופה כמו שהייתה בהאיטי או בצונאמי ביפן", אמרו ל-ynet גורמים צבאיים. "המשלחת הייתה לא-פרופורציונלית וניתן היה להסתפק בשליחת מרפאה צבאית אחת במקום בית חולים שדה שלם, וצוות או שניים של חילוץ והצלה של פיקוד העורף. האפקט ההסברתי היה מושג גם ללא ניפוח המשלחת".
הגורמים האלה ציינו כי היות שהמשלחת יצאה גם כך בעיכוב של 15 שעות, הסיכוי למצוא ניצולים ולהציל פצועים פחת משמעותית בכל מקרה: "שעות הזהב היקרות שבהן אפשר להציל חלפו. בלילה שבין ראשון לשני, כשהמשלחת התעכבה בארץ יותר מחצי יממה, אפשר היה להחליט לצמצם אותה בחצי ולשלוח אותה במטוסי בואינג רגילים".
גורם במשלחת שהביע אף הוא תסכול מאופן ההתנהלות ביקש להדגיש כי אנשי החילוץ וההצלה הישראלים יצאו לנפאל עם מוטיבציה ורצון אדירים, "אבל לצערם זה כבר היה מאוחר מדי. במקום אנשים חיים הם מצאו גופות בין ההריסות". גם ראש המשלחת, אל"מ יורם לרידו, הודה באמצע השבוע הראשון לשהיית המשלחת בקטמנדו כי "הסיכוי לאתר ניצולים חיים בין ההריסות ארבע או חמש יממות אחרי הרעידה הוא נמוך מאוד, הוא בגדר נס". אכן, לא נמצא שום ניצול בהריסות על-ידי המשלחת הישראלית הרשמית.
בית חולים חצי ריק
בצה"ל הבינו בשלב מסוים כי עשרות מחברי המשלחת מיותרים: כבר בחלוף חמישה ימים מהגעת המשלחת, פחות ממחצית התקופה שהמשלחת אמורה הייתה להעביר בנפאל, הוחלט לשלוח חזרה ארצה 45 איש. אלה שנשארו, בעיקר חברי המשלחת הרפואית, טיפלו ב-1,600 נפאלים ב-17 ימי פעילות, ממוצע של פחות מ-100 מטופלים ביום בבית חולים שדה שהוכשר לקלוט מספר מטופלים גדול פי שניים. רק 85 נפאלים מ-1,600 המטופלים שהגיעו לבית החולים נזקקו לניתוח. חלק מהניתוחים היו מצילי חיים, ואחרים סייעו לשיפור מצבם. לשם השוואה, אחרי רעש האדמה האדיר בהאיטי ב-2010, שבו נהרגו קרוב ל-250 אלף בני אדם, נערכו בבית חולים שדה שפתח שם צה"ל יותר מ-300 ניתוחים מצילי חיים.
עדיין לא ידוע באיזה מספר בדיוק הסתכמה עלות המשלחת לנפאל, אך לשם השוואה המשלחת לפיליפינים הייתה קטנה בהרבה - 115 איש פחות מהמשלחת לנפאל - ועלותה הסתכמה בכ-20 מיליון שקל, כך שהמשלחת לנפאל, לפי הערכות בצבא, תעלה 50-40 מיליון ואולי אף יותר. עלות המשלחת להאיטי, שכללה פחות חברי משלחת - 240 - הסתכמה בכ-40 מיליון שקלים. בצה"ל ובמשרד ראש הממשלה סירבו לציין מהו תקציב המשלחת, ועדיין לא ידוע אם העלות תתוקצב על-ידי משרד ראש הממשלה או על-ידי משרד הביטחון.
שתי תגובות שהעביר ל-ynet דובר צה"ל בשבועיים האחרונים נפתחו בהדגשה כי ההחלטה של המשלחת, וכן גודלה, נקבעו על-ידי הדרג המדיני. בצבא הדגישו כי כל חיילי המשלחת ביצעו את משימתם ללא כחל וסרק, בימים גשומים וחמים כאחד, תחת כיפת השמיים ובשינה באוהלים, ונצמדו להנחיות שקיבלו. בשיחה שקיים ynet עם מפקד כוח החלוץ של המשלחת, אל"מ סמי יחזקאל, הוא סיפר על הרושם הראשוני שקיבל בשטח.
"ראינו שבחלק מקטמנדו יש נזקים וחלקה עומד על הרגליים", סיפר. "לא ראינו בסיור הראשוני שלנו את הנזקים שראינו בהאיטי. הנזק העיקרי בנפאל היה בכפרים ובהרים". אל"מ יחזקאל הסביר את עיכוב מטוסי הג'מבו: "בגלל משקלי המטוסים שלנו ראינו בערב הראשון שלא ניתן להנחיתם בשדה התעופה בקטמנדו ולא היה עם מי לדבר שם. חשבנו לטוס דרך הודו ולהעביר את הציוד במשאיות אבל אז זה יכול היה להוביל לעיכוב של 72 שעות. למחרת, ביום שני, כשמנהל השדה הגיע למקום בתום שכנועים ארוכים, הוא הסכים 'בפעם הראשונה זה ארבע שנים ובפעם האחרונה', להנחית את המטוסים שלנו. במקביל המטען בארץ פוצל וחלקו הועבר להרקולסים, והמטוסים המריאו מישראל בבוקר ובצהריים של יום שני שעון ישראל".
ממשרד ראש הממשלה נמסר: "מדינת ישראל הראתה את פניה היפות כששלחה לנפאל את המשלחת השנייה בגודלה
במספר האנשים מכל מדינות תבל. המשלחת הישראלית חילצה אנשים מבין ההריסות, טיפלה ב-1,600 פצועים וחולים והביאה חיים חדשים כשסייעה בשמונה לידות לפחות. פעולות המשלחת, שהגיעה למקומות הרחוקים ביותר כדי להציל את אזרחי ישראל, את אזרחי נפאל ואת אזרחי העולם - מעידות כי ישראל היא מדינה חפצת חיים ומצילת חיים, והן הביאו לישראל המון כבוד וגאווה".
לפנייה לכתב/ת 
