נופלים ברשת: כך הילדים שלכם נפגעים
אדם זר שהופך לחבר הכי טוב שלהם, חרם כואב ותמונה תמימה שצולמה בצחוק והגיעה לכל השכבה. דנה אבירם נחשפה לעולמם של הילדים, וכתבה על כך ספר - "סלפי אחד יותר מדי". אז מה אנחנו חייבים לדעת כדי לעזור להם?
לקרוא ולהפנים:
זה אפשרי: כך תמנעו מהילדים ליפול קורבן לאלימות ברשת
55% מרגלים אחרי הילד בפייסבוק. למה לא יותר?
פצעי בגרות והומואים: מה הכי מעניין בני הנוער
מה אנחנו יודעים על המקומות שבהם גולשים ילדינו? למה הם נחשפים? עם מי הם מדברים? ממחקר שנעשה מטעם משרד החינוך ואיגוד האינטרנט הישראלי, עולה כי-75% מהילדים מדווחים שההורים שלהם לא יודעים מה קורה איתם ומה הם עושים ברשת. כמה מתוכם ידווחו ברגע האמת להוריהם? מניסיוני בשטח – פחות ממחצית מהילדים.
"הכי קל לפתות ברשת"
אני זוכרת את הרגע שבו החיים שלי השתנו. הייתי עובדת סוציאלית בבית הסוהר "מעשיהו" באגף לעברייני מין, במשך שבע שנים. אכנה אותו דב, שם בדוי. הוא היה גבר נאה, נחמד. חיוך נינוח התפשט על פניו כשהתחיל לספר על עצמו.
"שמי דב", פתח והתרווח בכיסא. "אני בן 37, רווק ללא ילדים, מתגורר באחת הערים הגדולות במרכז הארץ. עבדתי בחברת היי-טק בתפקיד בכיר, סיימתי בהצטיינות את הטכניון", המשיך להתפאר בהישגיו. "למה אתה בכלא?" שאלתי, ודב שתק. פתחתי תיקו האישי, וקראתי: "עבירות מין בקטינים שבוצעו לאחר שהכיר ופיתה אותם דרך רשת האינטרנט".
הרמתי את עיניי והבטתי בעיניו של דב. "למה דווקא דרך הרשת?" שאלתי בתמימות". "כי זה קל! התחזיתי לחבר או חברה הכי טובים שלהם, יצרתי אתם קשרים, פיתיתי אותם לספר דברים אישיים – ולצלם את עצמם. נפגשתי איתם והסברתי שאם לא יעשו מה שאומר להם, הדברים יפורסמו. זה הספיק", הוא חייך לעברי חיוך מקפיא.
וזהו. אני זוכרת את תחושת החרדה שאחזה בי כשהבנתי את הסיכון המטורף. הילדים שלי בסכנה, חשבתי, בעצם, הילדים של כולנו. ידעתי שפדופיל אחד כמו דב יכול להפיל ברשת עשרות ומאות קורבנות. דלת המשרד נסגרה, נשארתי לבד עם תחושה ברורה שאני חייבת לעשות משהו.
אז עשיתי: במהלך החודשים הבאים כתבתי ספר ילדים ונוער שנקרא, "טורף ברשת". הספר מספר על ילדה שמכירה חבר חדש דרך הרשת, מתחברת אליו, נסחפת למערכת היחסים אתו, עד לגילוי מאוחר מדי שמדובר בגבר בן 40.
הספר יצא לאור בשנת 2010, ושילבתי בו את התובנות שקיבלתי מההכרות ומ"דרכי עבודה" של דב ודומיו, במטרה לצקת סימני אזהרה לראשם של קוראיי. לאחר צאת הספר החלו לפנות אליי מבתי ספר שונים וביקשו שארצה בפני תלמידים. השתמשתי בדרכים מוחשיות ויצירתיות כדי להסביר את תופעת ההתחזות אבל נחשפתי לתופעה חדשה.
"שלחתי לחבר שלי תמונה חושפנית"
בתום כל הרצאה, ילדים וילדות סבבו אותי במעגלים קטנים ולחשו את סודותיהם: "הטרידו אותי ברשת", "עשו עלי חרם", מהרצאה להרצאה התובנות שלי הלכו והעמיקו. הפגיעות אולי ווירטואליות אבל הכאבים אמיתיים ומוחשיים. הגיעו בקשות להרצאות להורים ולאנשי מקצוע כדי לחשוף בפניהם את הקשיים שעמם ילדיהם מתמודדים, וכדי שאתן להם כלים ורעיונות מה לעשות. נדמה שלכולם יש התלבטויות, תחושות חוסר אונים, בלבול וסיפורים.
כבר עשיתם לייק לפייסבוק הורים של ynet?
"שלחתי לחבר שלי תמונה חושפנית", היא השפילה את עיניה היפות, ונגעה בקצה עינה. "סמכתי עליו שהוא ישמור אותה לעצמו, לא הייתי צריכה. עכשיו כולם מנדים אותי, וקוראים לי שרמוטה". היא הסתובבה והלכה.
היועצת סיפרה לי עליה. ילדה טובה, מבית טוב, שהייתה מאוהבת קצת יותר מדי. "זו תופעה קשה שאנחנו נתקלים בה. בני נוער ששולחים תמונות חושפניות של עצמם. לפעמים מצלמים אותם בלי ידיעתם". הנהנתי. הכרתי את התופעה שנקראת היום בז'רגון המקצועי - "סקסטינג".
גם בדרך הביתה, הנערה היפה לא יצאה לי מהראש. "זה יכול לקרות לכל אחת,"חשבתי. פעם, אם היית עושה משהו טיפשי היו חשופים לזה חמישה חברים, היום ייחשפו אליו חמשת אלפים. וכך ישבתי וכתבתי את הספר "סלפי אחד יותר מדי", שיוצא לאור בימים אלה.
אני מקווה שהילדה הזו תקרא אותו, ושהוא יעניק לה נחמה. אני מקווה שכל נער ונערה יקראו אותו, כדי לא ליפול בפח ולהיות חברים יותר טובים במידה שדבר כזה קורה לחבר אחר או לחברה אחרת סביבם.
בינתיים, אנא דברו עם הילדים על תופעת ההתחזות, חדדו לפניהם שאסור לפתוח מצלמות רשת או סקייפ, ושאין לקבוע פגישות דרך הרשת.
לסגור מיידית התקשרות עם זרים, וכן תקשורת עם מכרים שגולשת לתכנים מיניים, ובבקשה, אמרו להם לדווח, לא משנה מה הם עשו.
הכותבת היא סופרת ילדים ונוער. ספרה החדש "סלפי אחד יותר מדי" יצא לאור בהוצאת "רימונים וידיעות ספרים". דנה היא בעלת חברת "זהירים ברשת" להרצאות וסדנאות בנושא התנהלות ברשת.
