כמה עלה ביטול חוזה המזנונים באוניברסיטה?

חודש אחרי שהעניקה זיכיון להפעלת מזנונים ביטלה הנהלת העברית את החוזה. החברה תבעה 16 מיליון שקל, אך תיאלץ להסתפק בחצי מיליון שקל

עו"ד עומר נירהודפורסם: 20.05.15 , 22:34

הנהלת האוניברסיטה העברית בירושלים התחרטה על הסכם זיכיון להפעלת מזנונים בתחומה, וביטלה את החוזה חודש אחרי שחתמה עליו. החברה הנפגעת תבעה פיצוי של 16 מיליון שקל בטענה לאובדן הכנסות של שנים, אולם בית המשפט המחוזי בתל אביב החליט שהיא תסתפק בחצי מיליון שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ביולי 2009 פרסמה האוניברסיטה מכרז להפעלת מזנונים בתחום הקמפוס. לאחר משא ומתן ממושך, היא הודיעה לחברת "מ.ב.נ. הר הצופים" על זכייתה במכרז, אך בשל עיכובים שונים התאחר מועד חתימת ההסכם שבוצעה רק בסוף 2009.

תביעה

היה הסכם? עיריית ת"א ביזתה את ביהמ"ש

עו"ד יעקב אברמוביץ

ב-1995 חייב המחוזי את העירייה לבצע עבודות תשתית עבור מוסך ברחוב סלמה. אחרי 20 שנה של התחמקות החליט בית המשפט לשים לכך סוף

היה הסכם? עיריית ת"א ביזתה את ביהמ"ש

ואולם, כעבור כחודש התגלעו מחלוקות בין הצדדים והאוניברסיטה הודעה על ביטול החוזה. החברה, שטענה כי החוזה שנחתם בין הצדדים היה מחייב, הגישה נגדה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב על לא פחות מ-16 מיליון שקל בטענה לאבדן רווח צפוי מהפעלת המזנונים למשך 10 שנים.

התובעת טענה שהחוזה נחתם לחמש שנים וניתנה אופציה להארכתו בחמש שנים נוספות. לדבריה, היא הייתה אמרה להפעיל את המזנונים במשך 10 שנים, וזאת בהתבסס על ניסיון העבר, שכן שהפרקטיקה המקובלת באוניברסיטה היא לממש את האופציות.

הנהלת האוניברסיטה העברית טענה שביטלה את ההסכם בהתאם להוראות החוזה, שהתיר לה להשתחרר ממנו בהודעה מוקדמת של עד 120 ימים. בתוך כך היא מחתה על דרך חישוב הפיצויים שלהם טענה התובעת. לדבריה, בפגישה שנערכה בין הצדדים העריך בעל החברה את המחזור החודשי שלה ב-450 אלף שקל בלבד, וגם זו הערכה מוגזמת לדעתה. כדי להוכיח את פוטנציאל ההכנסות האמיתי מהפעלת המזנונים, היא הגישה תצהיר של בעל המזנון הקודם שלפיו המחזור הכספי השנתי שלו עמד על 3 מיליון שקל בלבד.

סגן הנשיאה, השופט יצחק ענבר, קיבל את טענת האוניברסיטה שלפיה הוראות החוזה אפשרו לה לבטלו תוך מסירת הודעה מוקדמת. עוד קבע כי תקופת החוזה ודאי לא הייתה ארוכה כפי שטענה התובעת, לנוכח היחסים העכורים בין הצדדים, שסביר להניח שתוך זמן קצר מאד היו עולים ממילא על שרטון ומגיעים לפיצוץ.

בהתאם לכך, קבע השופט כי אמנם על האוניברסיטה מוטלת החובה לפצות את החברה בשל ביטול החוזה המוקדם, אך על פי תקופה של מספר חודשים בלבד, ולא 10 שנים כפי שביקשה התובעת.

השופט ערך תחשיב, בין היתר על סמך המחזור הכספי של מפעיל המזנון הקודם, והעמיד את הפיצוי על סכום של כחצי מיליון שקל. לנוכח סכום העתק של התביעה ועקשנות התובעת לנהל את ההליך, לסברת השופט ללא הצדקה, הוא החליט שלמעשה חלק הארי של התביעה נדחה ולא פסק לטובתה הוצאות.