הערבים נוהרים להצביע בהמוניהם / פלג בחמישי
ראש ממשלת הספינים ונשיא פיפ"א, אחד הארגונים המושחתים בעולם, עשו סיבוב דאווין על הכדורגל הישראלי
הפסגה
נתניהו הספורטאי ובלאטר הפוליטיקאיהישג פנטסטי ראשון לממשלת נתניהו הרביעית: ספ בלאטר, הנשיא החלקלק של אחד הארגונים המושחתים בעולם, זה שנכנע למיליונים מקטאר (שמממנת כזכור את הטרור החמאסי) ואירגן עבורה מונדיאל בדצמבר, הגיע לפגישה עם בנימין נתניהו ואף העניק לו תשורה. עזמי בשארה לא לבד.
לטורים נוספים של עמיר פלג
מה לעשות, הפלסטינים שוב רוצים לזרוק אותנו לים (הפעם דרך אירופה), והמסר שהעבירו ראש הממשלה ונשיא התאחדות הכדורגל העולמית היה ברור: אסור לערב ספורט ופוליטיקה. שזה בערך כמו שאריה דרעי ויעקב ליצמן יכריזו שאסור לערב דת ומדינה. הרי רק בזכות העובדה שלא מערבים ספורט ופוליטיקה, עופר עיני נהיה יו"ר ההתאחדות ומירי רגב קיבלה את המשרד שהולם בדיוק את כושרה הגופני וכישוריה התרבותיים.
נתניהו ובלאטר השיגו את מטרתם. נשיא פיפ"א, שזקוק לכל קול בבחירות שיתקיימו ב־29 בחודש, החניף לשני ראשי ממשלה תוך יומיים. נתניהו, שהכדורגל ממש לא מזיז לו, דיבר באנגלית למצלמות והוכיח שכל הדיבורים סביב בידודנו בעולם חסרי יסוד. ברק אובמה בטח ראה את התמונות ואכל את הלב. רק חבל שביבי, שאוהב להתארח ב־CNN, החמיץ את הראיון שנערך שם בתחילת השבוע עם דייגו מראדונה. כוכב העבר הארגנטינאי אמר שבלאטר תחמן בינלאומי, וכינה את המוסד שבראשו הוא עומד "מאפיה במסכה של פיפ"א".
אז מה עכשיו? עיני כולם, ועיני במיוחד, נשואות להצבעה בקונגרס בברזיל בכ"ט במאי. המוני ישראלים ופלסטינים ייצמדו למקלטי הרדיו ויאזינו לתוצאות. אם הסקרים יצביעו על מאבק צמוד, לא מן הנמנע שנתניהו יפיץ בדקה ה־90 קלטת לראשי ההתאחדויות בעולם ויודיע: "הערבים נוהרים לקונגרס בהמוניהם, לכו להצביע!".
האמת שגם אני הייתי בפאניקה, עד שבאה מהדורת "חדשות הספורט" שלשום, עם צוות הפרשנים מירי נבו ומוטי פשכצקי. "אפשר להיות קצת יותר אופטימיים ממה שהיינו בשבועיים האחרונים", הרגיע פשכה. "יכולנו לראות שבלאטר הוא ידיד טוב מאוד של ישראל. הרצון שלו לא לערב פוליטיקה בספורט זה משהו שהוא חרת על דגלו מהרגע שהוא נכנס. עוד סיבה לאופטימיות זו העובדה שנתניהו מעורב באופן אישי. מהשיחה שלהם היום אנחנו אמנם לא יודעים יותר מדי, כי עם כל הכבוד למסיבת העיתונאים, הדברים המהותיים היו בתוך החדר".
נבו ניסתה להסתמך על האינטואיציה הנשית: "משפת הגוף של בלאטר כלפי עיני, הייתה לי הרגשה שהעניין סגור", ופשכצקי סיכם: "ראיתי בשבועיים־שלושה האחרונים את עופר עיני ולא היה לו צבע בפנים. היום הוא נראה אחרת לגמרי, טיפה יותר מחויך".
בקיצור, לפי שפת הגוף של מירי והצבע שחזר לפניו של פשכצקי, חבל על הזמן של מחמוד עבאס וג'יבריל רג'וב. מי שיעיפו אותנו מאירופה אלה מרואן פלאיני וגארת' בייל.
הרגשנים
לוי ובנאדו מגשימים חלום
תגידו מה שתרצו על מאמנינו, אבל אנשי מקצוע סנטימנטלים כאלה לא תמצאו בכל העולם. "אני מאושר לחזור הביתה", הכריז רוני לוי עם החתימה במכבי חיפה. נוגע ללב כמעט כמו ההכרזה שלו בינואר האחרון: "מכבי נתניה היא הקבוצה הראשונה שאהבתי, הייתי אוהד של הקבוצה והולך למשחקיה, אני מתגורר בעיר ועתידה חשוב לי".
בערך שנה קודם לכן, לוי – תבנית נוף מולדתו – חתם בבית"ר ירושלים ואמר בהתרגשות: "יש לי קשר טוב עם המועדון והקהל שלו". וכשנטש אותם ב־2011 לטובת סטיאווה בוקרשט הודיע: "אני שמח לחזור לרומניה. אני מכיר את השחקנים ואת הקבוצה".
בין לבין, כשלוי אימן בקפריסין, הוא נשאל לגבי פנייה אפשרית מיעקב שחר. "אני במועדון גדול וכרגע מאוד רוצה לעבוד בחוץ", ענה המאמן ששב השבוע הביתה. "בארץ אני לא מוצא את עצמי".
ורוני אינו היחיד שנקשר מיד למי שמשלם לו. כשאריק בנאדו מונה למאמן מכבי חיפה הוא אמר: "זה היום המאושר בחיי". והשבוע, באימון הבכורה בנבחרת הצעירה, הכריז: "זה חלום שהתגשם". כשאלי כהן הוחזר להפועל ת"א בינואר, הוא אמר בהתרגשות: "זה מועדון שיקר ללבי". מלים שאוהדי בית"ר ירושלים זוכרים ודאי מטקס החתימה של השריף ב־2012: "לא הייתי חוזר לשום קבוצה אחרת. בית"ר יקרה ללבי".
ואם כבר לבבות, בתחילת השנה גיא לוי התפייט: "סכנין זה מועדון עם לב גדול והתפקיד שלי היה להתחבר למועדון", וכשפוטר ועבר לבית"ר, הוא שוב התחבר ממש מהר ואמר שאין שם מקום לשחקן ערבי. בלי נאמנות, אין עבודה.
ומי מתאים יותר לסכם את הפרק על מאמנים ואמינות מאשר ברק בכר? "קריית־שמונה זה הבית שלי קרוב ל־11 שנים", הוא אמר רק לפני חודשיים. "ואין מאושר ממני להמשיך במועדון הזה". ועל כך בדיוק אמרו חכמינו: סמרטוט נשאר סמרטוט, גם אם הוא מחליף דלי.
הטור המלא מתפרסם היום ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
