חזרנו מחיפה עם הטרבל בין הידיים / טור
בוקר טוב גם לך אוהד מכבי ת"א יובל בנאי. לפני יותר 20-מ שנה כתבת ש"חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים." הפעם חזרנו עם משחק שנכנס לקלאסיקות של כל הזמנים. רז שכניק התרגש ביציע הצהוב
וואו. קשה לסכם אחרת. בעצם, אולי אפשר. נדיר, מרהיב, מהפנט, מרגש. כי מפגשי גמר גביע אמורים להיות צמודים, מעצבנים, מותחים, עד להארכה ופנדלים. אבל אתמול (ד') הראתה מכבי תל אביב שהיא לא רק גדולה על הכדורגל הישראלי, נכון לעכשיו, אלא יודעת לעשות את זה בצורה הכי יפה שיש. זה נגמר 2:6-ב במערכה מוחצת על משטח הדשא בחיפה. וזה היה רק שש, כי במכבי ת"א גילו רוח ספורטיבית מופתית ופשוט ריחמו על הפועל באר שבע. שש-ב"ש.
ודווקא באר-שבע עלתה למשחק בעמדה הרבה יותר טובה. ההגנה של מכבי ת"א חסרה את הבלמים הטובים ששיחקו בכל העונה, איתן טיבי, קרלוס גרסיה ודור פרץ, וגם את המגן והקפטן שרן ייני. אם זה לא הספיק, גם הקשר הניגרי נוסא איגבור נאלץ לשבת ביציע בגלל צהובים. ממול הגיעה באר-שבע בהרכב החזק שלה, כשהיא נהנית מיום מנוחה נוסף בהשוואה למכבי שהותשה ביום ראשון במשחק אליפות קשה מול קריית-שמונה.
רוב הפרשנים העריכו שהגביע יירד הפעם לדרום. "מכבי משקשקת," אמר גם צביקה הדר, אוהד באר שבע. אפשר היה להבין אותם. אלא שזה בדיוק מה שצריך מועדון כמו מכבי ת"א: להגיע בסוג של עמדת נחיתות, כדי להוכיח את הסלוגן ששואגים הצהובים ביציע - "אני מכבי, מי אתם בכלל."
מהגליץ' הראשון היה אפשר להבין מי רוצה את זה יותר. הצהובים היו שם לפני, בכל מקום, כמעט בכל שנייה. האיצטדיון רעד מהר כשראדה פריצה גלגל את הראשון, אבל אף אחד לא יכול היה לשרטט את מה שמגיע אחר כך. בהולנד של ג'ורדי קרויף, המנג'ר הנפלא של מכבי, היו קוראים לזה טוטאל פוטבול. כאן צריך לעצור לכמה רגעים ולדבר על מאמן מכבי ת"א, פאקו אסטרייאן.
כמה עלבונות ספג הבאסקי מתחילת העונה. באחד הערוצים אפילו העלו תוכנית מיוחדת שפרשניה התחרו מי יפגע בו יותר. אבל את כולם ניצח באותה תחרות מאמן לאומי לשעבר, שזקנתו מביישת את הישגיו היפים. "מורה להתעמלות," קרא לו האיש בלי למצמץ והחבר'ה מסביב גיחכו בהנאה. כי מי הם הספרדים שבאים ללמד אותנו הישראלים כדורגל? הרי זכינו כאן בכל תואר אפשרי.
אבל פאקו בלע בשקט, ולאט לאט בנה קבוצה מנצחת. הוא למד מהטעויות, תיקן אותן תוך כדי תנועה והצליח להגיע לישורת האחרונה והדרמטית עם קבוצה בשיא הכושר. בסופה של העונה עומד פאקו בגאווה עם הישג שאיש לא הנפיק לפניו: טרבל היסטורי. אליפות, גביע, גביע הטוטו. מגיע לו להמשיך.
אז המפתח השוודי פריצה פיצח ראשון את השער והבאים אחריו הגיעו בצורה סוחפת, כשבאר שבע דומה למתאגרף המתנודד כבר בסיבוב הראשון, עם הצלחה יחסית להחזיר מהלומות פה ושם עד למחצית.
בעיר בוודאי יאשימו היום את הבעלים אלונה ברקת בגלל טיימינג גרוע בהודעה על החלפת המאמן אלישע לוי דווקא לפני הגמר, אבל שום דבר לא מצדיק הופעה כושלת כזו, אפילו לא היכולת המרשימה של מכבי. האוהדים האדומים, שעשו את הדרך הפקוקה לחיפה במספרים מרשימים, עזבו ברובם כבר בתחילת המחצית השנייה, כשפריצה נעץ את השער השלישי של מכבי.
מכאן זה כבר היה הזמן הצהוב. הווינר ערן זהבי כבש כמובן אחד משלו ואת השער המרגש ביותר הוסיף מהראן ראדי, כתשובה הכי טובה שיש לכל הגזענים ביציעים. הנשיא רובי ריבלין, בית"רי אדוק, חיבק את ראדי לפני המשחק. איזה מלך.
הקפטן ייני לקח להנפה את גל אלברמן ויואב זיו, והקהל של מכבי סירב לעזוב את האיצטדיון הבוהק בחיפה במשך שעה אחר כך, כשהוא מודה לכל שחקן ביצירה מולחנת עם הקדשה אישית וגם לכל נושא משרה בצוות המקצועי. "לכל אוהד מכבי יש אליפות," הם שרו, "וגם גביע," ענו השחקנים על הדשא.
בוקר טוב גם לך האוהד הצהוב יובל בנאי. לפני יותר 20-מ שנה כתבת ש"חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים." אתמול חזרנו מחיפה עם הטרבל בידיים ועם משחק שנכנס לקלאסיקות של כל הזמנים. ויום אחד, כשהנכד ישאל אותי איך הושגה תוצאה כזו בגמר בגביע של ,2015 אביט אליו בעיניים מעט דומעות, כמו אתמול, ואגיד: "אני הייתי שם.
לפנייה לכתב/ת 
