פסטיבל קאן מציג: פורנו בתוכנית הרשמית

הבמאי גספר נואה נכנס לדברי ימי פסטיבל קאן ב-2002, עת הוקרן סרטו "בלתי הפיך". במהלך הבכורה החגיגית, כשהגיעה אותה סצנה נודעת לשמצה שבה נאנסת מוניקה בלוצ'י באכזריות, נטשו רבים את האולם. התגובות נעו בין קריאות שבר וזעזוע ועד להקאות. אירוע שנוי במחלוקת זה השתלב במיתולוגיה של הפסטיבל, וזיכה את הבמאי נואה בתואר הילד הרע של הקולנוע הצרפתי. והנה השנה הוא חוזר לקאן, מבוגר יותר ופרוע לא פחות, עם יצירתו החדש "אהבה" - דרמה רומנטית, שהיא בעצם סרט פורנו בתלת ממד ובאורך 130 דקות.

בזמנו "בלתי הפיך" אולי זעזע את בעלי הקיבה הרגישה, אולם היתה בו גם תפיסה חדשנית ופורצת דרך, באופן שבו גולל נואה את העלילה - מהסוף להתחלה. במהלך השנים שחלפו מכך התנסה בפרויקטים שונים, עד שב-2009 הוציא את "Enter The Void" המרשים והמהפנט, בו הזמן והמרחב נמהלים בבליל של ניאונים חשמליים ובתחושת ריחוף. כמובן שגם כאן לא נואה לא חסך מאיתנו סצנות סקס חושפניות באדיבותה של פז דה לה הוארטה הענוגה.

"אהבה". ניסיון שלא צלח לזעזע את הצופים

כך ביסס עצמו נואה הצרפתי, יליד ארגנטינה, כקולנוען מורכב, חדשן ובעיקר נועז. אלא שמאז כנראה אזלו הרעיונות, וגם המשאבים הכספיים. בגיל 51, הוא נותר ילד, ילד רע, ונראה שזה מה שנשאר לו להציע. כך לפחות זה נראה ב"אהבה", שהוצג לראשונה לקהל לפנות בוקר בהקרנה לילית מיוחדת, ששולבה בתוכנית הרשמית של פסטיבל קאן. ההמונים שצפו בסרט באולם המרכזי לומייר, צפו במקבץ מפוזר ובוטה של המון סקס, קצת סמים ומעט פילוסופיה בשני יורו.

נואה, שצבר לעצמו קהל מעריצים נאמן בעקבות סרטיו הקודמים ונכונותו להעז ולהפתיע כל פעם מחדש, הפך למגלומן חסר תקנה. אין דרך אחרת להסביר את המוטיבציה שלו ליצור את "אהבה", שאין בו הרבה מלבד פרובוקציה זולה והחנפה עצמית מוגזמת של הבמאי לעצמו. הוא בחר לצלם בתלת ממד, אבל כמעט אך ורק בדירה סגורה - הלוקיישן הכמעט בלעדי של הסרט. טוב, לפחות יש שם מקום למיטה נוחה, ועליה אחד, שניים, שלושה צעירים עירומים ואנרגטיים. לפעמים אפילו בשילובים מחרמנים.

סיפור האהבה הוא לא מה שחשוב כאן

גיבור הסרט מרפי, הוא כביכול ייצוג של נואה עצמו - ייצוג מרשים רק כשמדובר באיבר מינו שנחשף בגדול על המסך כבר בסצנת הפתיחה של הסרט. סצנת סקס באורך כמה דקות, מהסוג שאפשר לראות באתרי הסקס השונים - רק ביותר אמנותי (וככל הנראה תוכלו לראות בעתיד על מסכי בתי הקולנוע לב, שרכשו את הסרט להפצה בישראל).

מרפי, אותו מגלם השחקן הטירון קארל גלוסמן, הוא קולנוען (בפוטנציה) אמריקני צעיר שחי בפריז שרוצה ליצור דרמה סנטימנטלית על אהבה ומין. הוא תוהה למה אין כזאת. ובכן, כמה מפתיע, הוא הדמות הראשית בסרט כזה. מתוחכם? ממש לא. גם לא הסצנה שבה מפנטז גיבורנו לקרוא גספר לבנו העתידי, או בזו שהוא שומע על האקס של אהובתו, נואה. גספר? נואה? שם יפה, אין מה להגיד.

ויש גם מסיבות חשק

אז "אהבה" (ואין שום קשר לסרטו העדין והנפלא של מיכאל האנקה מ-2013) הוא דרמה רומנטית סנטימנטלית על אהבה ומין, אבל למעשה מדובר בסרט פורנו ארוך ארוך, שמשגע רק את השכל. יש בו סצנות סקס בוטות למכביר, ובהן גלוסמן נחשף שוב ושוב כשהוא בפעולה. לשמחתנו, בדרך כלל זה קורה עם הדוגמנית השוויצרית היפהפיה אאומי מאיוק. גם היא מופיעה בעירום מלא שוב ושוב במהלך הסרט, בסצנות סקס אקרובטיות בשלל תנוחות. מדי פעם מצטרפת לחגיגה גם קלרה קריסטין הנערית למנז'-טרואה, ויש גם מסיבת חשק פרועה, ואפילו מפגש עם זונה טרנסג'נדרית.

העלילה זניחה, הבימוי לא מחזיק. מתוך הסרט

העלילה כמו שהבנתם מיותרת, אבל אם בכל זאת יש לכם עניין בה, אז בבקשה: מרפי האמריקני חי שלא מרצון עם אומי (קריסטין), אם בנו התינוק גספר,

שנולד כתאונה. הוא סובל בתא המשפחתי המאולץ והמזויף הזה. הודעה טלפונית על כך שהאקסית אלקטרה (מאיוק) נעלמה ויש חשש לחייה, מחזיר אותו לסיפור אהבתם. זוהי אהבת חייו כך הוא סבור, והרומן הלוהט ביניהם הסתיים על רקע הבגידה וההיריון שהגיע בצדה. הוא יוצא למסע נוסטלגי לרגעי הקסם והשפל שהם חלקו יחדיו, המשברים החוזרים ונשנים, ובעיקר המייק-אפ סקס שהגיע אחריהם.

"מכל סרטי, זהו הקרוב ביותר למה שהכרתי בנוגע לקיום", הצהיר נואה, אבל יש להגיד שהדיאלוגים שהוא שם בפיהם העילג של כוכביו החטובים אך העילגים, קלישאתיים להפליא. כשאין טקסט, ואין שחקנים, כל מה שנותר זה להוריד את הבגדים ולתת להם לעשות מה שהם עושים בדרך כלל בלי המצלמות - סקס. אם ב"בלתי הפיך" צופים יצאו מהאולם באמצע בגלל הזעזוע, פה הם פרשו בגלל השעמום. בסופו של דבר סרטו "אהבה" הוא מפגן לא מרשים במיוחד של אהבה עצמית. נדמה לי שקוראים לזה אוננות.