קיבל במתנה את דירת אחיו – ויישא בחובותיו

החלטה נדירה בתחום פשיטת הרגל: חייב נתן את דירתו בת"א לאמו, שנתנה אותה לבנה השני. שופט קבע: "זו מתנה אסורה". האח ישלם כ-2.5 מיליון ש'

עו"ד אסף שמרתפורסם: 21.05.15 , 22:08

גלגולה של דירה בתל אביב, שהייתה בבעלות אדם שפשט רגל, הוביל להחלטה נדירה בתחום פשיטת הרגל: הדירה הייתה בבעלותו של פושט רגל, שהעביר אותה במתנה לאמו, שלפני מותה העבירה אותה במתנה לבנה השני, אחיו של החייב. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע לאחרונה שההליך כולו נכנס תחת ההגדרה "מתנה אסורה", והורה לאחיו של פושט הרגל לשלם לכונס הנכסים את שוויה של הדירה – כ-2.5 מיליון שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במוקד הדיון עמדה דירה שבעליה העביר אותה ב-1999 לאמו ללא תשלום. כשנתיים לאחר מכן נקלע העסק שלו לקשיים, ובהמשך הוא הוכרז פושט רגל. ב-2003 העבירה האם את הדירה לבנה השני, ולימים הלכה לעולמה.

מדריך

הרפורמה כבר בשטח: פשיטת רגל תוך שנתיים

עו"ד מיכל שחר

השינוי שעברו הליכי פשיטת הרגל בשנה האחרונה מקצר את ההליכים ומסייע לחייבים לפתוח חיים חדשים. מה צריך לעשות לשם כך? מדריך

הרפורמה כבר בשטח: פשיטת רגל תוך שנתיים

המקרה הוליד שאלות שטרם נדונו בבתי המשפט. הנאמן בפשיטת רגל טען שיש לבטל את ההעברה המקורית של הדירה מהחייב לאמו בשל היותה "הענקה אסורה" – כלומר העברת נכס במטרה להבריח נכסים ולהתחמק מחובות. הוא הוסיף שיש לחייב את אחי החייב בתשלום שווי הדירה שקיבל מהאם.

לטענת הנאמן, החייב היה בחדלות פירעון כבר מ-1997 ולאחר מכן לאחר משך מהחברה מיליוני שקלים מבלי שהייתה לו יכולת להחזירם.

בבית המשפט טען החייב מנגד שהעביר את הדירה לאמו בשל חששה לגורל נכסי המשפחה בעקבות אורח חייו הפזרני. לדבריו, בעת ההעברה הוא היה במצב כלכלי טוב ויכול היה לעמוד בכל התחייבויותיו.

האח שאליו הועברה הדירה סיפר כי בעבר היו אחיו והוא שותפים באולם אירועים, אלא שבשלב מסוים התגלעו ביניהם חילוקי דעות, עד שבאמצע שנות ה-90 הם החליטו להיפרד בתהליך שהיה כרוך במאבקים משפטיים, ומאז הם לא מדברים. הוא ביקש לדחות את הבקשה של הנאמן וטען שהאם נתנה לו את הדירה כיוון שבמסגרת ההיפרדות העסקית הוא ויתר על כספים רבים. הוא הדגיש שלא הוא קיבל את הדירה מאחיו, אלא אמו, ולכן אין מקום להיעתר לבקשה.

סגן הנשיאה השופט איתן אורנשטיין השתכנע שלחייב לא היו אמצעים כספיים לשלם את חובותיו העצומים, בין היתר לרשויות המס, כבר בתקופה שבה העביר את הדירה לאמו. הוא הוסיף כי אילו רצתה האם להציל את הדירה מפזרנותו של בנה, אחיו הוא האדם האחרון שהיה מצופה שתעביר לו את הדירה לנוכח מערכת היחסים העכורה ביניהם. היא יכלה, למשל, להעביר אותה לילדיו של החייב.

השופט קבע כי בהתחשב במצבו הכלכלי הרעוע באותה תקופה, העברת הדירה מהחייב לאמו אסורה ובטלה. מכאן בחן השופט את האפשרות "לעקוב" אחר העברת הדירה לאח, וגרס כי המבחן בסיטואציה כזאת הוא אם הדברים נעשו בתום לב.

השופט ציין שלא הועלה בפניו טעם ענייני להעברת הדירה לאם וממנה לאח, כשבכל אותה עת ידעו האם והאח – או לפחות היו צריכים לדעת – כי החייב נתון בקשיים כלכליים ולא יוכל לפרוע את חובותיו. מכאן שהיה על האח לדעת שמדובר במהלך פסול, ולכל הפחות בעייתי.

לפיכך נקבע שהעברת הזכויות בדירה לאח לא נעשתה בתום לב, ולכן ניתן "לעקוב" אחריה ולחייב את האח בהשבת הדירה או שוויה. לפיכך חייב השופט את אחי החייב לשלם לנאמן את שווי הדירה במועד ההענקה (2,415,195 שקל), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום העברתה ב-1999. האח יישא בהוצאות הנאמן בסך 12,500 שקל ובהוצאות הכונס בסך 5,000 שקל.

בכך הרחיב בית המשפט את רעיון ביטול הענקות הנכסים – מה שמתיישב עם הרפורמה הנוכחית שמוביל כונס הנכסים הרשמי, פרופ' דוד האן: מצד אחד מקלים על מתן הפטר לחייבים שמשתפים פעולה, ומן העבר השני מחמירים עם חייבים שמנסים להבריח נכסים.