כששמאלנים טורקים רצחו את קונסול ישראל
הדיפלומט הראשון שהפך לקורבן הטרור העולמי: הדרמה באיסטנבול נמשכה ארבעה ימים, אשתו פנתה בשידור מיוחד לחוטפים, הטורקים סירבו לנהל משא ומתן - ואפרים אלרום שילם בחייו. אחרי שנשפטו, רוצחיו נמלטו מהכלא. השבוע לפני 44 שנים
לכל הכתבות של השבוע לפני
אלרום נולד בפולין ב-1911 ועלה לארץ ישראל כשהיה בן 24. הוא התגייס למשטרה המנדטורית ושירת כחוקר. לאחר קום המדינה גויס למשטרת ישראל. במרס 1961 מונה למפקד בית הספר לקצינים בכירים. בהמשך היה ניצב-משנה אלרום ראש מחלקת חקירות כלכליות עד אוגוסט 1969, אז הושאל למשרד החוץ. באותה שנה נהרג בנו גדעון בתאונת מטוס ואלרום, ששמו הקודם היה הופשטטר, שינה את שם משפחתו לשם המשפחה של בנו.
ב-17 במאי 1971 בשעה 12:00 בצהריים נכנסו ארבעה גברים לבניין דירות באזור יוקרתי באיסטנבול. אחד הם החזיק בידו זר פרחים, שבתוכו הסתיר אקדח. לארבעה לא הייתה בעיה להתגבר על השוער בבניין ומהר מאוד הם נכנסו לביתו של אלרום, שבקומה השנייה.
אשתו הייתה אז לבדה בבית. הם המתינו לקונסול הישראלי. ב"ידיעות אחרונות" נכתב אז כי הטרוריסטים ידעו היטב את נוהגיו ואורח חייו של אלרום וניכר היה בהם שזמנם דחוק, אך הם המתינו בסבלנות. בינתיים נכנסו כמה אנשים לבניין, למרפאתו של אורתופד בקומה השלישית, אבל לא חשדו בדבר - מה גם שהשוער המשיך בעבודתו כרגיל.
בשעה 13:00 נכנס אלרום לבניין. גם הוא לא חשד בדבר חריג. החוטפים התנפלו עליו, אחד מהם היכה בראשו באמצעות קת האקדח, אך הקונסול הישראלי התנגד וניסה להיאבק בארבעת הצעירים. בשלב מסוים לא יכל להם. בזמן המאבק נפגע אלרום ובגדיו התמלאו בדם. החוטפים פרצו לדירת אלמנת גנרל טורקי, שגרה בקומה הראשונה, וביקשו בגדים לבנים. האלמנה לא מצאה בגדים כאלה והם נטלו כיסוי מיטה לבן. הם השתמשו בכיסוי המיטה כאלונקה ובאמצעותה הוציאו את אלרום מהבניין. איש לא חשד ברוחב הסואן כי מדובר בחוטפים. לאחר זמן קצר הצליחו כמה בני-אדם שנכבלו על-ידי החוטפים להשתחרר ולהזעיק את כוחות הביטחון.
"אני בסדר, אל תדאגי. באהבה, אפרים"
"צבא השחרור של העם הטורקי" קיים אז קשרים עם ארגוני המחבלים הערבים, לרבות "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין". מדובר היה בארגון בעל נטיות שמאליות קיצוניות ואחד ממנהיגיו שנעצר היה סטודנט יהודי, שעמד בראש מבצע לחטיפת ארבעה חיילים אמריקנים. חברי הארגון הטורקי התאמנו במחנות האימונים של המחבלים בירדן ובסוריה והועלתה סברה כי הארגון מקיים קשרים עם ארגונים שמאלניים במערב אירופה.
המשטרה הטורקית פתחה מיד בסריקות. בינתיים התקשר גבר לסוכנות הידיעות הטורקית והודיע כי בכניסה לבניין הונח מכתב. עיתונאים הגיעו למקום ומצאו מכתב שבו נאמר בין השאר כי הקונסול הישראלי נחטף על-ידי "צבא השחרור העממי". עוד נכתב כי החוטפים מתכוונים לרצוח אותו – אם עד 21 במאי בשעה 17:00 לא ישוחררו כל "לוחמי הגרילה" הכלואים בטורקיה. החוטפים סיימו בתביעה מן המשטרה שלא לפתוח בחיפושים אחריהם "עד שיפוג האולטימטום".
אבל המשטרה הטורקית לא נענתה לדרישות החוטפים. שוטרים טורקים ערכו סריקות מבית לבית ברובעים שלמים באיסטנבול ובסירות בנמל. הדרכים היוצאות מן העיר נחסמו על-ידי יחידות מיוחדות. המשטרה הטורקית הודיעה למחרת החטיפה כי עצרה סטודנט בשל אוחאן יאלין, שככל הנראה יש לו קשר לחוטפיו של אלרום.
ככל שחלפו השעות מהחטיפה ומועד פקיעת האולטימטום התקרב, הגבירו כוחות הביטחון הטורקים את החיפושים אחר הקונסול הישראלי. חיילים ושוטרים המשיכו לבדוק כל כלי רכב היוצא או נכנס לעיר. ממשלת טורקיה הבהירה פעם נוספת, שעות אחדות לפני תום האולטימטום, כי לא תיכנע לתביעות החוטפים. בינתיים הגיע מספר העצורים מאז החטיפה ל-1,000 טורקים.
במקביל, קיבלה אשת הקונסול, אלזה אלרום, מכתב מבעלה החטוף, שבו נכתב באנגלית: "אלזה היקרה, אני נמצא עם חזית השחרור של העם הטורקי. אני בסדר. אל תדאגי. באהבה, אפרים". עובד בשגרירות סיפר כי האישה אמרה: "הוא בריא. אני מאושרת".
יממה לפני מועד פקיעת האולטימטום היא הקליטה מסר לחוטפים – אבל הרשויות בטורקיה לא פרסמו אותו כיוון שלדעתם "אין לפנות למצפונם. יש לראותם כפושעים". בסופו של דבר, ב-21 במאי בשעה 13:40 הפסיק רדיו טורקיה את שידוריו ושידר את הפנייה של אשת הקונסול.
אלזה אלרום פנתה ישירות לטרוריסטים: "אני פונה אליכם בקריאה, צעירים, אני אם שכולה, שאיבדה את בנה יחידה בתנאים הטראגיים ביותר. בעלי הוא כל שנותר לי ובלעדיו אין לי ולא כלום. גם לכם יש הורים ואולי גם נשים הדואגים לכם ברגע זה. על כן תבינו את רגשותיי ודאגתי ואת חששותיי לחיי בעלי. אני מתפללת שפנייה זו לא תמצאכם קשוחי לב וכי רגשות הומינטריים – הרגשות האציליים ביותר שאדם ניחן בהם – יגברו. אנא שחררו את בעלי".
שר החוץ אבא אבן התייחס בדיון בכנסת לחטיפה. "החרדה היא עמוקה. אין בפי מילים להביע אותה", אמר. "ממשלת ישראל לא תחסוך שום מאמץ לקדם את מטרתה העליונה – שחרורו של אפרים אלרום, מניעת פגיעה בו והסרת עול החרדה מעל לב רעייתו ולבם של בני משפחתו". בינתיים הטילו הרשויות בטורקיה עוצר על איסטנבול.
אבל התקווה נגוזה ב-23 במאי בשעות הבוקר. גופתו של אלרום נמצאה בדירה קטנה ברובע עשירים באיסטנבול. הקונסול נורה בראשו. באתר משרד החוץ נכתב כי אלרום היה הדיפלומט הישראלי הראשון שנפל קורבן במלחמת הטרור העולמי.
הטורקים סירבו לכל ויתור
לאחר שנמצאה הגופה אמרה ראש הממשלה גולדה מאיר: "אפרים אלרום נרצח מתוך רשע וזלזול בחיי אדם. אפרים לא עשה דבר רע לאיש. הוא לא היה מעורב בשום דבר. אשתו פנתה בדם לבה והתחננה שישחררו אותו, אך דם לבה לא השפיע על החוטפים".
ב"ידיעות אחרונות" פורסם אז כי נציגים ישראלים העלו את הרעיון של גילוי יתר גמישות ומתינות כלפי החוטפים, בערך כפי שנהגה ממשלת קנדה, כשבוצעו שם חטיפות של אישים חשובים. אלא שבנקודה זו היו הטורקים חסרי פשרות.
מאוחר יותר פורסם בטורקיה כי ישראל פנתה בשדר לאנקרה והציעה להתיר לחוטפים לצאת מהמדינה, אפילו לסוריה, אם ישחררו את הקונסול. ממשלת טורקיה דנה תשע שעות בהצעה זו ולא קיבלה אותה.
ארונו של אלרום הועבר במטוס טורקי לישראל. בנמל התעופה באיסטנבול קידם את פני הארון ומלוויו משמר כבוד של המשטרה הצבאית ושל אנשי חיל האוויר. משני צידי המעבר עמדו ראשי הקהילה היהודית וקציני הבסיס האווירי.
באוגוסט אותה שנה הוגשו כתבי אישום נגד הרוצחים מ"החזית העממית לשחרור טורקיה". כתב האישום, שהשתרע על-פני 50 עמודים, תיאר כי בראש המבצע עמד מהיר קאיאן. יחד איתו השתתפו בחטיפה אולאס ברראקי, חוסיין צ'וואהיר – שנהרג בעת ששוטרים שחררו בת ערובה שנחטפה גם היא על-ידי החוליה, ואוקאטי אטימאן.
מכתב האישום התברר כי לאחר חטיפתו הועבר אלרום לדירה באיסטנבול, שם שמרו עליו בתורנות ארבעת החוטפים וכן שני קציני צבא טורקיים, שנמלטו אחרי מציאת הגופה. עוד נכתב כי הקונסול התלונן על כאבי ראש מהמכה שספג מקת האקדח ואחד החוטפים התחזה לרופא ו"טיפל" בו.
כשהכריז מפקד אזור אינסטנבול על מצב צבאי ועוצר מלא בעיר ב-22 במאי קיימו חוטפיו של הקונסול התייעצות ודנו מה לעשות – לרצוח אותו, לנטוש אותו חי בדירה,
להוסיף ולהחזיק בו בדירה או להעביר אותו למקום אחר. בסופו של דבר החליטו החוטפים לרצוח את אלרום כדי שהשכנים לא יסגירו אותם. קאיאן היה האיש שלחץ על ההדק.
בדצמבר 1971 הצליחו חמישה מהנאשמים, בהם קאיאן, להימלט מהכלא דרך צינורות הביוב. שלושה חודשים מאוחר יותר חטפו קאיאן וחבריו שני טכנאים בריטים ואזרח קנדי. חברי המחתרת הטורקית הוציאו את האזרחים הזרים להורג ובקרב יריות עם כוחות הביטחון הטורקים נהרג קאיאן ועוד שניים מרוצחי אלרום. בסופו של דבר בוטלו עונשי המוות לנאשמים שלא נמלטו והם נידונו לתקופות מאסר.
על שמו של אלרום נקרא רחוב ברמת גן וניטעה חורשה לזכרו ביער הקרן הקיימת בבן שמן.
לפנייה לכתב/ת 
