"כמו חוט שהתחבר" - המזכרת המשפחתית שנמצאה ב-eBay
לא הרבה אנשים מצילים חיים של אדם אחר, ובטח לא בשתי הזדמנויות שונות. לאנג'לינו בן יעקב ארביב יש מקום של כבוד במשפחה לאחר שסייע להם במלחמת העולם השנייה. נר כסף לזכרו שנמצא מעורר התרגשות
ג'ק ארביב (75) המתגורר ביפו קיבל לפני כמה שנים טלפון מחברו פדי בנעטיה, אספן חפצי יודאיקה, ותוכן השיחה גרם לו לצמרמורת. בנעטיה סיפר לו שבמסגרת חיפושים ב-eBay הוא מצא חפץ שלדעתו יעניין אותו. כמה דקות מאוחר יותר קיבל ארביב לדואר האלקטרוני שלו תצלום של החפץ ונשימתו נעתקה: היה זה נר זיכרון מכסף שעליו נכתב "למנוחת אנג'לינו בן יעקב ארביב".
"היה רק אנג'לינו ארביב אחד בהיסטוריה", מספר ג'ק ארביב ל-ynet. "זה היה דוד שלי, ששימש לי ולאחי אבא, והציל את חיי פעמיים". נר הכסף הוצב בבית הכנסת בטריפולי בלוב לזכרו של אנג'לינו, שמת ב-1949, ונבזז אחרי שהמשפחה נמלטה מלוב ב-1967. את הנר תרם האחיין למוזיאון ישראל לרגל חגיגות ה-50 שחלו השנה, אבל הוא מסביר שדודו ג'קי "לא עזב אותנו מעולם, לא כשהייתי קטן, והוא לא עוזב אותי עד היום".
משפחת ארביב חיה בטריפולי שבלוב, שמאז תחילת המאה ה-20 הייתה תחת שלטון איטלקי. ב-1940, אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה וכשג'ק היה בן חצי שנה, החליטה המשפחה לנצל את האזרחות הבריטית שלה ולעזוב את לוב. היא עלתה על אונייה שאמורה הייתה לקחת אותה לאלג'יריה ומשם בהפלגה לאמריקה. אלא שבמהלך ההפלגה דפק על דלת חדרם קצין וקרא לגברים להגיע למשרדו של רב החובל.
"הקפטן של האונייה הודיע שמוסוליני הודיע על ההצטרפות של איטליה לגרמניה הנאצית, ואנחנו, כאזרחים של מדינה עוינת, נעצרים במקום", מספר ארביב. "הוא אמר שהוא ייקח אותנו לנמל האיטלקי הכי קרוב, בסיציליה, ושם ימסור אותנו למשטרה המקומית. זאת אומרת שמשם היינו מגיעים למחנה ריכוז באיטליה וממנו לברגן-ברזן בגרמניה.
"אלא שאז קרה דבר לא צפוי. הקפטן החל ברישום פרטי הדרכונים, וכשהוא פתח את המסמכים של דודי אנג'י הוא לפתע קפץ. הוא הביט בו ושאל אם בעבר קראו לו אנג'לינו. כשהדוד שלי ענה שכן גילו השניים שלמדו בעבר בפנימייה בפירנצה. הקפטן החליט לתלוש את דפי היומן ואמר לבני המשפחה שמעולם לא עלו על הספינה. כעבור כמה שעות הספינה עצרה ונשלחנו בעזרת סירות הצלה אל העיר ספאקס שבתוניסיה וכך ניצלו חיינו".
מאותו רגע חיו בני המשפחה כפליטים בתוניסיה, אבל הנאצים הגיעו גם לשם. "הם הקימו מחנה מתחת לבניין שבו גרנו", מספר ארביב. "יום אחד ב-1943 הגרמנים באו לקחת אותנו. בין כל הבלגן הדוד אנג'לינו הקטן והביישן עמד מול הקצין הגרמני שהיה גבוה ממנו בהרבה וצעק עליו. הוא הוציא את הדרכון הבריטי שלו והדביק על האף של הקצין. הגרמני הלך ולמזלנו שלושה ימים לאחר מכן עזבו הגרמנים את תוניסיה. בכך בעצם ניצלה המשפחה בפעם השנייה".
ב-1945 חזרה המשפחה ללוב והתחילה בחיים חדשים. ארבע שנים מאוחר יותר מת אנג'לינו, שהיה חולה לב, על שולחן הניתוחים באיטליה. הוא הובא לקבורה בלוב, בבית עלמין היהודי שנוסד על ידי סבו. לאות זיכרון הוצב בבית הכנסת נר הזיכרון. ב-1967, בעקבות מלחמת ששת הימים,
גורשה המשפחה מלוב יחד עם שארית הקהילה היהודית, ורכוש רב נבזז מהם.
האחיין ג'ק מספר שעם הגעת החבילה ובה נר הזיכרון, הוא חש סגירת מעגל: "זה כמו חוט שהתחבר".
במוזיאון ישראל מנסים לעודד אנשים לתרום חפצים על מנת להנציח תרבויות יהודיות מכל העולם. דייזי רקח ג'יברה, אוצרת ראשית באגף לאומנות ותרבות יהודית במוזיאון ישראל, מסבירה: "כל חפץ שאנחנו מצליחים לאתר היום הוא בסדר גודל של נס. האוסף של האגף מתעד קהילות שחלקן כבר אינן וחלק מהאנשים אינם, ועל כן ליד הצד ההיסטורי יש את הצד האישי. המסר שלנו הוא בעצם לתעד, לשמר, וחשוב מכול - לפרסם ושיישאר לדורות הבאים".
לפנייה לכתב/ת 
