המשאבה: טריסטן תומפסון שולט בריבאונד
פציעת קווין לאב הזניקה לחמישייה של קליבלנד את הפורוורד הקנדי, שעשה לעצמו שם בזכות המלחמה על הכדורים החוזרים. תומפסון הוא הערך המוסף של הקאבס, וכמו שלברון אמר: "הוא לא השחקן האתלטי, הגבוה או החזק ביותר. אבל אין הרבה אנשים שמסוגלים להרחיק אותו מהצבע"
המשחק הראשון בגמר המזרח הצליח לתסכל את אטלנטה בכמה דרכים שונות. ההגנה של דייויד בלאט הצליחה לעצור את השטף שלה, הזריקות לא נכנסו ומצד שני כל דבר שג'יי.אר סמית' ניסה הלך לו.
אבל היה משהו הרבה יותר מתסכל מכל אלה. כמעט בכל פעם שקליבלנד החמיצה, היא קיבלה הזדמנות נוספת בזכות בחור אחד שהתנפל בהתלהבות על כל כדור חוזר, שאב אותו באגרסיביות, העיף לכל כיוון כל שחקן הגנה שניסה למנוע ממנו את התענוג. קליבלנד נהנתה מאוד מהיכולת של טריסטן תומפסון במשחק הזה, אבל לא רק בו. למעשה, ב-11 משחקי הפלייאוף שעברה עד כה, תומפסון מיצב את עצמו כאחד השחקנים היציבים בקבוצה, אם לא היציב בהם.
בהצלחה של תומפסון הקנדי בן ה-24 טמונים שני דברים יפים. קודם כל, הוא למעשה מצטיין בנקודה שסומנה מראש כחלשה ובעייתית בקליבלנד, הנוכחות בצבע. תומפסון הוא לא שחקן של 25 נקודות למשחק, אבל תמיד נותן את המספרים שצריך, בשקט ובעקביות.
בפלייאוף הוא עומד על 10.1 נקודות ו-8.4 ריבאונדים למשחק (4 בהתקפה, הממוצע הגבוה מבין השחקנים שעדיין מתמודדים על האליפות), ובחמשת המשחקים האחרונים הוא רשם ארבעה דאבל-דאבלים. גם במשחק הגרוע ביותר שלו בפלייאוף הנוכחי, השני מול בוסטון בסיבוב הראשון, הוא כיפר על אפס הנקודות עם 11 ריבאונדים חשובים.
הדבר היפה הנוסף הוא שתומפסון עושה מה שצריך בכל תפקיד שיינתן לו. את הפלייאוף הוא פתח בתור כלי קריטי מהספסל, האיש שאפשר לסמוך עליו שייתן תפוקה שתעלה את הממוצע העגום של מחליפי קליבלנד. וברגע שקווין לאב נפצע, הוא תפס את מקומו בחמישייה, כמות הדקות שלו התנפחה, והתרומה שלו הולכת וגדלה. במשחק המכריע מול שיקגו בסיבוב השני הוא התמודד נפלא עם ז'ואקים נואה ולקח 17 ריבאונדים, ושלשום מול אטלנטה שיחק נהדר מתחת לסל למרות הפציעה בכתף לה הוא לא נותן להפריע לו.
וזה חשוב מאוד בגלל שכאן טמון אחד היתרונות האבסולוטיים של קליבלנד על אטלנטה. המשחק הסתיים עם 37:49 לקליבלנד בכדורים חוזרים, וככל שתומפסון מסדר עוד ועוד הזדמנויות שניות על חשבון פול מילסאפ ואל הורפורד, כך היתרון על הנייר מתבטא בתוצאה.
קליבלנד הרוויחה בגדול בדראפט 2011. היא זכתה בבחירה הראשונה - קיירי ארווינג - אבל גם ברביעית, בה הלכה על תומפסון, הפורוורד מטקסס. לא מעט שחקנים שנבחרו אחריו נחשבו תמיד לבחירות מוצלחות יותר, קיבלו חשיפה וכבוד. קוואי לנארד, קליי תומפסון, קמבה ווקר, אפילו מרקיף מוריס שסידר לעצמו מקום של כבוד בשורה הראשונה של הפאוור-פורוורדים בליגה העונה.
אבל הפלייאוף הנוכחי מיישר את הסטטיסטיקה ומסדר לתומפסון את הקרדיט שהוא ראוי לו. עם מיקום מושלם ופיזיות אדירה, תומפסון הפך לאחד הריבאונדרים הטובים ב-NBA. "ריבאונד התקפה יכול להיות חשוב בדיוק כמו הומראן בבייסבול", הוא אמר השבוע. "זה תלוי בתזמון ובנסיבות. אני בן 24, אבל מיושן. בשבילי כדורסל זה לקחת כדורים חוזרים ולהילחם".
וזה קורה דווקא בעונה בה הוא סובל מירידה מסוימת במספרים. צריך לזכור שכמו ארווינג, תומפסון העביר את שלוש השנים הראשונות בליגה בגרסה החלשה של קליבלנד. זה אומר שרוב הזמן הוא היה שחקן חמישייה קבוע, והממוצעים שלו התקרבו לדאבל-דאבל (11.7 נקודות למשחק בכל אחת משתי העונות הקודמות, עם 9.4 ו-9.2 ריבאונדים בהתאמה), אבל זה לא הוביל את הקאבס לשום מקום. רק כאשר קליבלנד המציאה את עצמה מחדש עם החזרה של לברון ג'יימס, תומפסון מצא את עצמו בתור שחקן משלים איכותי במיוחד.
האחוזים מהעונשין וחוסר הגיוון היחס בהתקפה מנעו ממנו להיות באמת שחקן מוביל בקליבלנד. הוא היה כזה על הנייר בגלל הוואקום, הסגל החלש. סגן לארווינג שעשה מה שבא לו עד שהגיע לברון. לא פשוט להתבלט כאחד מהשחקנים הראשיים בתנאים האלה, והרבה יותר מועיל לכל הצדדים לראות את תומפסון הנוכחי - הפועל השחור של הקבוצה הנוצצת, שנותן ערך מוסף ומשיג לעצמו תשומת לב מכובדת.
ככה הוא תיאר את ההתלהבות שלו מהמלחמה על כדורים חוזרים: "אני חמדן. אם אני רואה שניים או שלושה שחקנים מתחת לסל, אני מגיע לקחת את הכדור, כמו גנב. אטלנטה היא קבוצה שאוהבת לצאת למתפרצות, ואחת הדרכים לעצור אותה היא לקלוע או לקחת את הכדור החוזר".
תומפסון שמח שקליבלנד שינתה פאזה: "בשנים הקודמות חשבנו על מי שניקח בדראפט. רק ההזדמנות לשחק בפלייאוף יחד עם האבא של הקבוצה לברון היא משהו מיוחד". ולברון? הוא שמח שיש לו את תומפסון: "הוא לא השחקן האתלטי ביותר. הוא לא הפאוור-פורוורד הגבוה או החזק בליגה. אבל אין יותר מדי אנשים שמסוגלים להרחיק אותו מהצבע".
הלילה (בין שישי לשבת, 3.30) תהיה לתומפסון הזדמנות נוספת לזנק על כל כדור שלברון לא מצליח לשים בטבעת. שחקנים כמוהו, יודע הסופרסטאר של הקבוצה, הם אלה שדואגים לתת את הפוש בדרך לאליפות. בטח כבר יצא לכם לשמוע את המשפט, "למזלו של בלאט, לאב נפצע". זה משפט איום, כי ללאב היה המון לתרום בפלייאוף הזה. אבל תומפסון פשוט משכיח את הכתף ההיא שיצאה מהמקום.
לפנייה לכתב/ת 
