ברצלונה נפרדת מהמאסטרו / "מר עולם"
צ'אבי אמור היה לעזוב את בארסה כבר לפני העונה הנוכחית, אבל שוכנע להישאר והיה מהגורמים לזכייה באליפות, בעיקר בזכות שלום הבית שהשכין בין מסי ללואיס אנריקה. נדב יעקבי על הקשר הוותיק, שיערוך הערב את משחקו האחרון בקאמפ-נואו במסגרת הליגה ורוצה לעזוב לקטאר עם טרבל
ה-23 ביוני, ה"ארנה דה ביישדה" בקוריטיבה. ספרד מול אוסטרליה. זה היה אמור להיות משחק העלייה של אלופת העולם, ספרד, לשמינית גמר המונדיאל, אבל בפועל היה זה המשחק שבו הנבחרת הגדולה ביותר ב-30 השנים האחרונות, ואולי בהיסטוריה, סיימה את דרכה.
אחרי התבוסה 5:1 להולנד וההפסד 2:0 לצ'ילה, הנבחרת הספרדית, שזכתה ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012, עמדה לחזור הביתה בבושת פנים. אף אחד לא האמין שכך זה יסתיים, כבר בסיבוב הראשון.
כשהגעתי לחדר העיתונות של האיצטדיון, כשעה וחצי לפני תחילת המשחק, כמה מעמיתי, העיתונאים הספרדים, ידעו לספר לי שלמרות הכישלון, המאמן ויסנטה דל בוסקה ימשיך. "אבל כמה מהשחקנים יסיימו היום את הקריירה שלהם בנבחרת" הם אמרו לי "דויד וייה, צ'אבי אלונסו, ומעל כולם צ'אבי".
צ'אבי פתח בהרכב במשחק ההוא מול הולנד. הוא היה זה שמסר את הכדור לדייגו קוסטה, שהוכשל ודאג לפנדל לספרד (ממנו העלה צ'אבי אלונסו ל-0:1) והוא היה זה שהעמיד את דויד סילבה בעמדה פנטסטית לקבוע 0:2. סילבה החמיץ, הולנד ניצחה 1:5 – וצ'אבי הפך לאחד ה"אשמים" בתבוסה ההיסטורית.
במשחק הבא, מול צ'ילה, הוא נשאר על הספסל בכל 90 הדקות. וכך גם מול אוסטרליה. בדיעבד ההפסד מול הולנד היה משחקו האחרון במדי "לה רוחה", במדיה שיחק 133 פעמים. מבחינתו של צ'אבי זה היה סיום עגום מאוד לעונה מאכזבת, שבה ברצלונה נכשלה בכל החזיתות.
הקש האחרון היה המשחק מול אתלטיקו מדריד במחזור הסיום בקאמפ נואו. בארסה הייתה צריכה לנצח כדי לזכות באליפות, אבל הקבוצה של טאטה מרטינו לא עמדה מול הלהט וההקרבה של השחקנים באדום-לבן. המשחק הסתיים ב-1:1, מה שהיקנה לקולצ'ונרוס את האליפות. צ'אבי ישב על הספסל בתחילת המשחק אבל גם כשנכנס ל-13 הדקות האחרונות, הוא לא הצליח לעזור.
כשצ'אבי חזר חזר הביתה מברזיל כבר גמלה בליבו ההחלטה: הוא הודיע על פרישתו הרשמית מהנבחרת והחליט גם לעזוב את בארסה, הקבוצה היחידה בכל הקריירה שלו. הוא קיבל הצעה מפתה מהקבוצה החדשה ניו יורק סיטי, והחליט שזה הזמן המתאים ללכת. הוא כבר היה בן 34 וחשב שזה הזמן הנכון לבצע את המהלך.
ואז צילצל הטלפון. מהעבר השני היה נשיא ברצלונה, ז'וזפ מריה ברתומיאו. "אנחנו מצפים לראות אותך בתחילת האימונים ב-24 ביולי. כשתגיע נקיים שיחה ארוכה, כי אתה עדיין נחוץ לקבוצה. אני ולואיס אנריקה, המאמן החדש, חושבים שעדיין יש לך מה לתת לברצלונה בעונה הקרובה".
צ'אבי היה מופתע. מבחינתו ומבחינת אשתו נוריה, הכל כבר היה סגור. הוא אמור היה להשתתף במשחק ההוקרה לדקו בפורטו ב-25 ביולי, לצאת לחופשה מפנקת עם החברים באוגוסט באיביזה, ואז לטוס לניו יורק כדי לחתום על החוזה.
לאחר מכן הגיעה שיחת הטלפון מלואיס אנריקה, איתו שיתף בעבר פעולה כשהוא היה עדיין שחקן בברצלונה. המאמן החדש היה כנה עם צ'אבי ואמר לו: "אני צריך אותך, אבל קח בחשבון שלא תהיה כל הזמן שחקן הרכב. אשמח מאוד אם תישאר, כי יש לך עדיין תפקיד חשוב בקבוצה, אבל אל תכסח אותי אם אושיב אותך על הספסל".
צ'אבי הקשיב - והחליט להישאר. ההחלטה לא הייתה פשוטה. בדצמבר הוא סיפר לחברו העיתונאי חאבייר מיגל: "מהשיחה הראשונה ההיא עם לואיס אנריקה, אהבתי את הגישה הישירה שלו. סיפרתי לו שהמזוודות שלי ושל אשתי לניו יורק כבר ארוזות. אבל הוא אמר לי שהקבוצה זקוקה לי, שהוא רואה בי עדיין שחקן חשוב, והוא גם הבטיח לי שלבארסה תהיה עונה טובה. הוא הצליח לשכנע אותי ואני מאושר שזה מה שקרה".
בדיעבד מסתבר שההחלטה הזו של צ'אבי להישאר היא זו שהצילה ללואיס אנריקה ולבארסה את העונה. בתחילת ינואר, מייד אחרי פגרת חג המולד הקצרה, יצאה בארסה למשחק חוץ מול ריאל סוסיאדד. באימון המסכם שלפני המשחק נוצר "פיצוץ" גדול בין לואיס אנריקה ללאו מסי. עד היום אף אחד לא סיפר מה בדיוק קרה שם, אבל כשפורסם ההרכב של בארסה למשחק, לאו מסי וגם ניימאר, נשארו לשבת על הספסל.
בארסה הפסידה 1:0 והמשבר הגדול יצא לדרך. יום לאחר מכן מסי החרים את האימון הפתוח, ואיכזב את אלפי האוהדים שהגיעו במיוחד כדי לראות אותו. התקשורת ידעה לספר שמסי הודיע לנשיא ברתמיאו: "או אני או הוא".
במשך כמה ימים נראה היה שלואיס אנריקה בדרך הביתה. ברתומיאו ניסה לדבר על ליבו של מסי, אבל שום דבר לא עזר. נראה היה שברצלונה בדרך לכאוס מוחלט ובדרך לאבד את הסיכוי לזכות באליפות, אל מול היכולת הנפלאה של ריאל מדריד באותה תקופה.
ואז, למרבה הפלא, העניינים הסתדרו. לא רק שהשקט חזר לחדר ההלבשה הסוער של בארסה, אלא שהקבוצה נכנסה לכושר מטורף, וכעבור ארבעה חודשים זכתה באליפות והעפילה לגמר הגביע ולגמר ליגת האלופות.
למרות שבכל התקופה הזו צ'אבי שיחק בעיקר כמחליף, התרומה שלו לעונה המופלאה הזו של בארסה היא מעל ומעבר למה שניתן להעריך. שכן הוא היה זה שהצליח להשכין שלום, או נכון יותר הפסקת אש, בעימות בין מסי ללואיס אנריקה.
צ'אבי היה זה שהפך ל"מבוגר האחראי" בחדר ההלבשה, מה שקיבל כמובן חותמת אחרי פרישתו של קרלס פויול, וכאשר סרט הקפטן הפך להיות שלו. באימון שאחרי ההפסד מול סוסיאדד הוא דיבר עם השחקנים והעביר להם מסר ברור: "אם תמשיכו להתנהג כך, אנחנו גמורים. ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד עונה בלי תואר. זה בלתי מתקבל על הדעת".
צ'אבי סיפר לשחקנים הצעירים על מה שעבר עליו כשחקן צעיר, כאשר בין 1999 ל-2005 בארסה לא זכתה בשום תואר. "אסור שזה יקרה לנו פעם נוספת", הוא אמר. ואת מסי הוא לקח הצידה והסביר לו שעם כל הכבוד לרגשות שלו כלפי המאמן, הקבוצה עומדת מעל לכל.
יום לאחר מכן, כשכל הקבוצה קיבלה יום חופשי מאימונים, מסי הופיע כבר בשעות הבוקר במתחם האימונים. זה היה הסימן הברור לכך שדבריו של צ'אבי עבדו.
משחק הליגה הבא היה מול אתלטיקו מדריד, הקבוצה אותה בארסה לא הצליחה לנצח בעונה שעברה באף אחד מששת המפגשים. בארסה נתנה הצגה ענקית וניצחה 1:3. מסי הבקיע שער אחד ובישל עוד אחד. מאז אותו משחק בארסה כבשה 97 שערים ב-32 משחקים ובתחילת השבוע הבטיחה לעצמה את האליפות. עבור צ'אבי, בעונתו האחרונה בקבוצה והראשונה כקפטן, זו האליפות השמינית. יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה של בארסה.
בשבת בערב מול דפורטיבו לה קורוניה ירשום צ'אבי את משחק הליגה האחרון שלו במדי ה"אסול גראנה". ה-506 במספר. מאחר שבארסה כבר זכתה באליפות, מבחינת אוהדיה המשחק הזה יהיה מתחילתו ועד סופו הפרידה הרשמית מאחד הסמלים הגדולים ביותר של המועדון.
השחקנים יעלו למגרש עם חולצות מיוחדות שעליהן מופיע שמו של צ'אבי עם המספר שלו, 6. הוא יהיה זה שיקבל את גביע האליפות לידיו. יהיו שם דמעות, תהיה ההתרגשות. כי בכל זאת מדובר באגדה של ממש.
אומרים על צ'אבי שהוא לא השחקן הכי גדול שהיה לברצלונה – אבל השחקן הכי חשוב שלה. כי ברור שיוהן קרויף, דייגו מראדונה ולאו מסי היו כדורגלנים גדולים ממנו. אבל צ'אבי היה השחקן שבמו רגליו, ובסגנון המשחק המיוחד שלו, שינה את הדרך בה ברצלונה ונבחרת ספרד משחקות. הוא היה האיש שבמרכז מהפיכת הכדורגל הכי גדולה שראינו בעשורים האחרונים, בעצם מאז הטוטאל פוטבול ההולנדי.
צ'אבי נשאר נאמן מיומו הראשון לפילוסופיה של המסירות הקצרות, של הנעת הכדור, מה שכונה בשעתו "טיקי טאקה". בשנים הראשונות בקריירה שלו הוא לא נחשב לשחקן מיוחד במינו. אמרו עליו שהוא איטי, שהוא נמוך, שהוא לא פיזי מספיק. וזה היה נכון.
אלא שאז החלה המהפיכה להתרחש. ברצלונה של פרנק רייקארד ועוד יותר של פפ גוורדיולה, התחילה לשחק כדורגל אחר, שלא תלוי במהירות או בפיזיות במרכז המגרש. ולואיס ארגונס היה זה שהחליט שגם נבחרת ספרד תשחק כך. הוא בנה את הנבחרת שלו סביב ה"נמוכים", צ'אבי ואינייסטה.
הזכייה ביורו 2008 הייתה ההוכחה לצדקת הדרך של ארגונס. והמסורת נמשכה גם במונדיאל 2010 וביורו 2012. אלו היו השנים הגדולות של נבחרת ספרד ושל בארסה, שנחשבת בעיני רבים לקבוצה הטובה בכל הזמנים. מסי היה המוציא העיקרי לפועל – אבל המאסטרו, המושך בחוטים, היה צ'אבי.
בשבת בערב, במשחק במחזור האחרון בליגה נגד דפורטיבו לה קורוניה, ייפרדו אוהדי בארסה מהמאסטרו שלהם, אבל לא באופן סופי, כי בשבת הבאה בארסה
תתייצב לגמר גביע המלך בקאמפ נואו מול אתלטיק בילבאו. במשחק הזה צ'אבי כנראה יישב על הספסל, ולמרות שהגמר יהיה בקאמפ נואו, זה לא יהיה בדיוק משחק ביתי של ברצלונה. שכן הקהל יהיה מחולק – חצי של בילבאו וחצי של בארסה.
ובעוד שבועיים, גמר ליגת האלופות מול יובנטוס בברלין. צ'אבי רוצה כמובן לזכות גם בגביע עם האוזניים הגדולות בפעם הרביעית בקריירה שלו, במשחקו האחרון בהחלט בקבוצה. כשחקן.
בשנתיים הבאות צ'אבי ישחק באל סאד, הקבוצה הקאטארית שבה שיחק בעבר ראול, ויעשה לביתו. מדברים על שכר של 10 מיליון דולר בשנה. לא רע לשחקן בן 35. מה יהיה לאחר מכן? במסיבת העיתונאים ביום חמישי שבה הודיע על פרישתו, הוא אמר: "אני עוזב אבל מקווה שעוד אחזור לברצלונה, כמאמן או כמנהל ספורטיבי".
ימים יגידו. בינתיים בברצלונה נפרדים – ולו באופן זמני – מהשחקן שנאמר עליו שהכדור הוא חלק בלתי נפרד מרגל ימין שלו.
לפנייה לכתב/ת 
