מהציאניד עד גרמניה: החיסולים שבמרכז 512
הצעיר שנרצח בגרמניה שנה לאחר שאחיו נורה למוות. ניסיון החיסול של אסי אבוטבול בכניסה לקזינו בפראג. ההיעלמות המסתורית בדרום אפריקה. החשודים שנעצרו עשור לאחר ששוחררו. ההרעלה בכלא. החקירות שבמוקד הפרשה שטלטלה את העולם התחתון
מגרמניה עד נתניה, מפראג עד נמל תל אביב: פרשת 512, שנחשפה בתחילת השבוע, כבר הובילה למעצרם של עשרות עבריינים, בהם ראשי ארגוני פשע, והמשטרה סבורה כי הגיעה לפריצת דרך בחקירת כמה ממעשי הרצח החמורים ביותר שאירעו בישראל ב-15 השנים האחרונות. נכון לעכשיו, זו רשימת החקירות שבמרכז הפרשה - מהפיגוע הפלילי בתל אביב, דרך הרצח בציאניד ועד החיסול מחוץ לגבולות ישראל.
רבים מעשרות העצורים משתייכים לארגון אברג'יל, ובהם גם ראש ארגון הפשע, יצחק אברג'יל. אבל מלבדיו נעצרו גם ראשי ארגוני פשע אחרים - אבי רוחן וריקו שירזי. שירזי נעצר בין היתר בחשד לרצח גיא יחזקאל, צעיר מקריית מלאכי, שגופתו נמצאה בגרמניה באוקטובר 2003.
יחזקאל נרצח בגרמניה שנה לאחר שאחיו פרי נורה למוות מטווח קצר בצומת עד הלום סמוך לאשדוד על-ידי אופנוען. המשטרה עצרה את גיא יחזקאל תשעה חודשים לפני רציחתו בחשד לקשירת קשר לרצח במסגרת חיסולי חשבונות בעולם התחתון, אך הוא שוחרר והתיק נגדו נסגר. משם נסע יחזקאל לפראג שבצ'כיה כדי לפתוח עסק. במהלך השהות הוא נסע לגרמניה למטרות עסקים ושם לפי החשד נרצח.
רק לפני חודש פסק בית המשפט שעל המדינה לשלם 1.2 מיליון שקלים פיצויים למשפחתו של יחזקאל, שתבעה את המדינה לאחר שקיבלה הודעה על מציאת חלקי גופתו של האח הגדול במשפחה, פרי, 11 שנה לאחר חיסולו. הרצח של האח הגדול לא פוענח עד היום.
הפרשה שטלטלה את העולם התחתון מערבת כמעט את כל ארגוני הפשע הגדולים בארץ בשנים האחרונות - מארגון אברג'יל, שרבים מבכיריו נעצרו, דרך רוחן ושירזי שנעצרו אף הם, זאב רוזנשטיין שהיה היעד לכמה ניסיונות חיסול, וגם את ארגון אבוטבול. שירזי ואחרים חשודים בניסיון חיסולו בפראג של אסי אבוטבול, המוגדר אף הוא כראש ארגון פשע ומרצה כיום מאסר.
בין החשודים במעורבות בניסיון הרצח של אסי אבוטבול וברצח גיא יחזקאל גם יעקב בן יהודה. עורך דינו טוען כי בן יהודה לומד כיום בישיבה בבני ברק, אך בעבר הוא היה נהג במלון בפראג שהיה שייך לפליקס אבוטבול, ולאחר מכן עבד עם בנו אסי.
פליקס אבוטבול עצמו נרצח ביריות בכניסה לאותו קזינו רויאל, שנתיים לפני כן.
באותה שנה, 2004, נרצח נתניה בדקירות סכין אחד מ"חייליו" של ריקו שירזי, העבריין דורון סרוסי. השבוע הובאו לבית המשפט שני חשודים ברצח - דרור חכמון מנתניה וכפיר כהן מהרצליה. שניהם נעצרו גם מיד לאחר הרצח בנתניה, אך שוחררו מחוסר ראיות. ככל הנראה גייסה המשטרה עד מדינה, שהיה שותף לביצוע הרצח, והפליל אותם. לטענתו, המניע הוא סכסוך שהיה לשניים עם סרוסי. מלבדם, נעצרו השבוע עוד חשודים במעורבות ברצח סרוסי.
כבר בתחילת הפרשה טענה המשטרה כי הגיעה לפריצת דרך בחקירת אחד מניסיונות החיסול המוכרים והחמורים ביותר, זה שבעקבותיו נכנס מונח חדש לז'רגון הישראלי - "פיגוע פלילי". אז, ב-2003, ניצל זאב רוזנשטיין מניסיון חיסול ברחוב יהודה הלוי במרכז תל אביב, אך שלושה אזרחים תמימים נרצחו - משה מזרחי בן 28 מאילת, רחמים סרויה בן 43 מתל אביב ונפתלי מגד בן 19 מאשדוד.
כמו ברצח סרוסי, גם כאן שניים מהעצורים במעורבות בפיגוע הפלילי נעצרו גם אז - ושוחררו. במשטרה העריכו לפני 11 שנה כי גולן אביטן, כיום בן 48, עמד בראש ההתארגנות והיה אחראי לקניית השלטים ששימשו להפעלת מטען החבלה. יחד איתו נעצר אז גם שמעון כהן, כיום בן 41, שכמו חברו התגורר באשדוד וחזר בתשובה כמה שנים לפני כן.
אז חשדו במשטרה כי תפקידו של כהן בפרשה היה לתצפת לעבר מקום הפיצוץ ולדווח מתי רוזנשטיין מגיע למקום. גם אז ההערכה הרווחת הייתה כי ארגונו של יצחק אברג'יל היה זה שניסה לחסל את רוזנשטיין, אבל המעצרים וגיוסו של עד מדינה לא הובילו לידי כתב אישום.
מהחקירה אז עלה כי המטען הגדול הוטמן על הפרגולה של עסק למרת הכספים, שאותו רוזנשטיין היה נוהג לבקר. המסקנה הייתה כי המתנקשים הכירו היטב את לוח הזמנים של רוזנשטיין ואת העובדה שאת הדולרים שלו אהב להמיר דווקא בחנות הזאת. לפי ההערכות, הם גם ידעו שהוא אמור להגיע לשם לקראת סוף השבוע. הם נערכו בלילה או בלילות שלפני הפיצוץ, הטמינו את מטען החבלה על הגגון - והמתינו.
על אף האיומים הרצופים, רוזנשטיין סירב לשנות את שגרתו. הוא נהג לאכול באותן מסעדות, לבלות באותם מועדונים ולבקר את אותם חברים. כצפוי, גם לחנות המרת הכספים הוא הגיע. המתנקש, כך חשדו במשטרה, עמד בצד השני של הכביש, והבחין ביעד. הוא חיכה שרוזנשטיין ייצא, ואז הפעיל את המעגל החשמלי של המטען באמצעות שלט רחוק. רוזנשטיין נפגע קל בלבד, אבל שלושת הקורבנות שהיו רק במקרה סביבו ספגו פגיעות קטלניות.
שנת 2003 זכורה במשטרה כשנה שבה עסקו במחוז תל אביב רבות בניסיונות להציל את חייו של רוזנשטיין. האיש שהוגדר למעשה כראש המאפיה הישראלית וחמק מהרשעות עשרות שנים, זומן כמעט כל שבוע למשרדי היחידה המרכזית (ימ"ר) והוזהר כי יש מידע על כוונות ממשיות לרצוח אותו. רוזנשטיין תמיד ענה בתשובה האופיינית לו "אין לי אויבים", אבל לכולם היה ברור שמשפחות אלפרון ואברג'יל היו אז בסכסוך קשה עם ארגונו.
חצי שנה קודם לכן, רוזנשטיין ניצל מפיצוץ מטען חבלה שהוטמן סמוך למשרדו בגני התערוכה הישנים, סמוך לנמל תל אביב. מאבטח שלו נפגע באורח קשה, יחד עם עוד 10 עוברי אורח. רוזנשטיין עצמו נפגע קל גם במקרה זה. כמה מהעצורים בפרשת 512 חשודים גם בניסיון חיסול זה.
באותו ניסיון התנקשות הונח מטען במשקל 2-3 קילוגרמים על המדרכה. המטען התפוצץ בשעה שרוזנשטיין ושלושת מלוויו, לפחות אחד מהם מאבטח, היו בדרכם ממכונית מרצדס משוריינת למשרד בפינת רחובות התערוכה ופלומר. השוטרים שסרקו באזור צפון דיזנגוף מצאו תוך זמן קצר את השלט - אבל גם התיק הזה נשאר פתוח יותר מעשור.
בנוסף, נעצרו חשודים גם בפרשת היעלמותו המסתורית של מיכה בן הרוש בדרום אפריקה. בן הרוש נראה לאחרונה ב-2005, והוא אמנם מוגדר רשמית כנעדר, אבל על פי הראיות שיש בידי המשטרה הוא ככל הנראה נרצח על ידי חברי ארגונו של אברג'יל.
רצח נוסף שנמצא במרכז בפרשה 512 הוא זה שנחשב לאחד מגדולי המחדלים של שירות בתי הסוהר. במרס 2005 הורשע יוני אלזם במעורבות ברצח העבריין חנניה אוחנה, כחלק ממאבקי כוחות בעולם התחתון, ובנובמבר באותה שנה נידון למאסר עולם. בדצמבר 2005 נמצא אלזם, בן 22, מת בתאו בכלא אשמורת שעות ספורות לפני שהיה אמור להעיד נגד חברו שמעון זריהן, שהיה הנאשם המרכזי ברצח אוחנה. ההערכה הייתה ארגונו של אברג'יל סבר כי אלזם "בגד בו" - והחליט לחסלו.
במרס 2006 התברר כי אלזם מת כתוצאה מהרעלה לאחר שחוות דעת רפואית שניתנה קבעה שהוא מת מהרעלה חריפה של ציאניד. האחראים לחיסול הצליחו להחדיר לתאו, בצורה מאוד מתוחכמת, את החומר הרעיל - ואילצו אותו לבלוע ציאניד. לפי חומר הראיות החדש שהצליחו להשיג חוקרי יאחב"ל, בין היתר מעד מדינה מרכזי מארגון אברג'יל, בארגון סברו כי אלזם מהווה סכנה, שכן הוא היה אמור להעיד בתיק נגד זריהן, וחיסלו אותו.
במהלך מאסרו הוגדר אלזם כאסיר טעון הגנה מחשש לפגיעה ממשית בחייו. משפחת אלזם טענה כי שירות בתי הסוהר התרשל בשמירה על בנם ותבע את המדינה בסכום של 10 מיליון שקלים. בפברואר 2010 הושג הסדר פשרה בין משרד המשפטים למשפחה, והיא קיבלה שני מיליון שקלים.
לפנייה לכתב/ת 
