שור צולע: הקריסה של רפאל נדאל
אחרי תשע שנים כפייבוריט, "השור ממאיורקה" מגיע לטורניר האהוב עליו בלוח השנה מעמדה זרה: זו של האנדרדוג. אחרי פתיחת שנה מסוייטת ועונת חימר רעה, האם הוא בכל זאת יכול להשתקם דווקא עכשיו ולהניף גביע רולאן גארוס עשירי בקריירה?
כל בן אדם והתקופה האהובה עליו בשנה. יש כאלה שמעדיפים את הקיץ, עם הים, הפירות והחולצות הקצרות. אחרים יספרו את הדקות לסופות של החורף. אבל עבור רפאל נדאל לא משנה מה מזג האוויר בחוץ, העיקר שמשחקים על המשטח הנכון. העיקר שהוא סוף סוף יעלה על החימר, ויתחיל ליהנות באמת מהחיים עם ההחלקות, הנקודות הארוכות והמשחקים המרתוניים.
ככה כבר כמעט עשור. בכל שנה מנסים לאתגר אותו מחדש במגרש הביתי שלו, לנסות לקרוא עליו תיגר ולשלוף מהמגירה פטנטים כדי לנסות לבלבל אותו. שחקנים חדשים עולים על הזירה, אבל ההרגלים הישנים נשארים. נדאל מלקט תואר אחד תואר בפריס, ורק צריך לדאוג לרענן מדי שנה את הלוק. רק כדי שנדע להבדיל בין כל תמונות ההנפה שהצטברו עם השנים.
אסופת השיאים של נדאל על המשטח האדמדם הפכה במרוצת הזמן לאקסיומה מקצועית. שלושת הגרנד-סלאמים האחרים היוו ומהווים שדה פתוח לשחקנים שרוצים לעשות את הפריצה. לא מעט פעמים הם שימשו כר פורה עבור רוג'ר פדרר כדי לאסוף עוד ועוד זכיות, בדרך לעקיפתו את פיט סמפראס בכמות תארי הגרנד סלאם. פעמים אחרות ג'וקוביץ' הגיע אליהם ולקח את כל הקופה. רק הרולאן גארוס נשאר מבצר מסוגר של השור הזועם, בו הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. הכל עם קריאות ה"ואמוס" המפורסמות, הברכיים שנושאות את המעמסה והחיוך הנבוך בטקסי הסיום. תסריט ידוע מראש וקריאות התפעלות צפויות בסופו.
הרומן של נדאל והרולאן גארוס הפך עם השנים למשהו שאינו תלוי בדבר, חוץ מבנדאל עצמו. מאז 2005, למעשה, השנה שבה פרץ לתודעה באמת וזכה בגביע הראשון שלו בצרפת, נדאל נעזר בגראנד סלאם השני של השנה כדי להיחלץ מתקופות קשות, חוסר ביטחון או כושר לא מוצלח. ברגע שהוא עלה למשחק הראשון במגרש המרכזי, הכל נשכח. תשעה גביעים בעשר שנים, ביניהם חמישה רצופים יש לנדאל בטורניר, לעומת הפסד אחד בודד לרובן סודרלינג בשמינית הגמר של 2009. אותו הפסד שגם נתן את ההכשר לזכייה של רוג'ר פדרר באותה השנה – דבר שלא קרה מאז שוב.
הדעיכה שהפכה למשבר
השנה, אם במקרה פספסתם, משהו אחר קורה. לא מתחת לפני השטח, אלא בצורה גלויה ופומבית. רפאל נדאל הפך משור זועם לשור צולע, ואת פוזיציית הפייבוריט הוא איבד לנובאק ג'וקוביץ'.
האותות הראשונים לכך ניתנו כבר בסוף 2014. הוא גמר את העונה שלו כבר בחודש אוקטובר עם אקורד סיום חמוץ בדמות הפסד לכוח העולה של הטניס העולמי, בורנה צ'וריץ', אז בן 17 ובמקום ה-124 בעולם. גם הכישרון של הקרואטי לא היווה תירוץ מבחינת נדאל, שירד מהבמה אל אחורי הקלעים מתוסכל וגם קצת מבויש במטרה לחזור טוב יותר בשנה הבאה. המעריצים על הטריבונות קיבלו זאת בהבנה, וחיכו להתאוששות. הוא תמיד מצא הרי את הדרך להתאושש ולחזור לעניינים.
אלא שאת השנה החדשה החל השחקן בעל עשר הנשמות בדיוק מהמקום בו הפסיק. הוא נפל קורבן למיכאל ברר האלמוני בסיבוב הראשון בדוחא, ובאוסטרליה החזיק את הראש מעל המים עד לרבע הגמר. שם הוא קרס מול תומאס ברדיך כמעט בלי מאבק.
את הסנריו הזה, של פירוק והרכבה, הוא מכיר די טוב מהעבר. לא אחת בקריירה הברך שלו בגדה בו, לא עמדה בעומס האדיר המוטל עליה והכריחה אותו להפסקות כפויות ו-ויתורים על טורנירים גדולים כדי לתת לה מרווח נשימה. רבים ראו בכך את הדייסה שנדאל בישל ועכשיו צריך לאכול: בניגוד ליריביו משחק הטניס של הספרדי מושתת על כוח ועוצמות.
עבודת הרגליים שלו מדהימה, ויש לה מחיר. מכות הטופ-ספין שלו, אלה שהוא חותך כדי שהכדורים יגיעו ליריבו מהירים ומסובבים כמו יצאו מתוך מערבולת מסחררת, הן תוצאה של עבודה גופנית מאומצת וכיפוף ברכיים מסיבי כמעט בכל שלב של המשחק. העבודה הסיזיפית שנדאל משקיע בכל חבטה גורמת לו למצוא את עצמו מותש וכואב, ולא אחת גם לעצור בצד הדרך ולוותר על מקטעים מסויימים במירוץ שהוא הקריירה המפותלת שלו. העיקר הבריאות.
איבד את כוח ההרתעה
התחושה הפעם, גם אצל נדאל עצמו, היא שאירוע חמור יותר מתרחש. הוא לאט לאט מתפרק מנכסיו, כאלה שהחזיק בהם בבלעדיות במשך שנים. המונופול שלו על החימר מתפורר וההגמוניה נשברת על-ידי שחקנים שעד לפני כמה שנים עלו למשחק נגדו בשביל החוויה. היום כל אחד כזה עולה כדי לנסות ולתת לנדאל בראש. תשאלו את פאביו פוניני (29), החתול השחור שלו ב-2015, שקטע לו רצף בן שמונה זכיות בטורניר ברצלונה כבר בשמינית הגמר והעיף אותו גם מטורניר ריו.
"אני ממש שמח על המשחק שלי היום", סיפר פוניני אחרי המפגש בין השניים בברזיל, "ניצחתי את השחקן הכי טוב שיש על חימר. תמיד קשה לשחק נגד רפא, אבל מהסט השני שיחקתי ממש טוב והייתי הרבה יותר סבלני כדי לקחת את ההזדמנויות שניתנו לי".
המספרים מספרים יותר טוב מכל הפסד את סיפור התקופה הקשה והמדכאת של נדאל, כנראה שגם יותר טוב מפוניני. הספרדי הצליח לזכות רק בטורניר אחד מתוך חמישה בהם השתתף, וגם זה שהצליח לעבור בשלום, בבואנוס איירס, לא באמת יכול לנחם אותו. לצורך המחשה, בגמר הוא גבר על המדורג 60 בעולם אז חואן מונאקו, ולארגנטינה, יעד שלא נחשב ליוקרתי בסבב העולמי, הוא הגיע בפעם הראשונה מזה עשור כדי לצבור ביטחון. נדאל של השנים הטובות היה מחליט שטורניר כזה זניח מדי עבורו. עבור נדאל של החודשים האחרונים הזכייה בו היא היחידה שהוא יכול להיאחז בה השנה.
מאז 2004, השנה האחרונה שבה נדאל לא זכה ברולאן גארוס, לא הייתה לו תקופת הכנה כל כך עגומה לשבועיים הקרובים בפריז. חמישה הפסדים על חימר תוך חודשיים הם הרבה יותר מדי בשביל טניסאי שמחזיק במאזנים אימתניים כמעט בכל יעד שבו משחקים על המשטח. רק אשתקד, למשל, הגיע נדאל לצרפת כשבאמתחתו שלושה תארים ושלושה גמרים – אחד בלתי נשכח מול סטן ואוורינקה באוסטרליה, שהסתיים בהפסד מכובד אחרי פייט ראוי. מצד שני, גם אז הוא לא הגיע לרולאן גארוס בכושר מזהיר ואיבד שלושה טורנירי הכנה "בטוחים". כולם זוכרים איך זה הסתיים.
השור יחזור לדהור?
השנה נדאל עצמו מבין שמדובר, אולי, בתחילת הסוף שלו כשחקן בגווארדיה הבכירה באמת – או לפחות בנסיגה המשמעותית ביותר שחווה בכושרו מאז ומעולם. היא התבטאה גם בדירוג העולמי האחרון, שבישר לו כי נדחק לראשונה מזה עשור אל המקום השביעי.
"אין עליי לחץ השנה", אמר נדאל לפני טורניר מונטה קרלו בפשטות ובכנות, "אני לא פייבוריט, בשום דבר. אני משחק גרוע יותר משאר היריבים שלי. הלחץ הזה הוא לא בשבילי. אני מגיע הנה עם המוטיבציה לעשות את הטוב ביותר שאני יכול". לא מזמן אף נשמע נחרץ יותר, כשבחר להגיד בראייה מפוכחת ואולי גם עצובה משהו: "אני לא טוב כמו בעבר ולא מנצח כמו שניצחתי בעבר".
לרולאן גארוס הקרוב יגיע נדאל מעמדה לא מוכרת. הוא רחוק מלהיות אנדרדוג (רוג'ר פדרר אף הגדיל לומר כי לדעתו הוא עדיין הפייבוריט ללכת עד הסוף) ולאחרונה אף דווח כי השופט היחיד שמנסה למנוע ממנו
לחרוג ממגבלת הזמן המותרת לו להתארגנות בין הנקודות לא צפוי לשפוט במשחקים שלו. ועדיין, הטורניר לא יחייך אליו. כולם יבואו להכות בברזל בעודו חם ולנסות לגנוב את ההצגה על חשבון אחד משחקי הטניס המעוטרים ביותר בהיסטוריה, שהוא גם במקרה שיאן הזכיות בטורניר שייפתח היום (א').
האם בכוחו של רפאל נדאל לעשות זאת שוב? והאם כנגד כל תחושות הבטן והסימנים המוקדמים הוא יניף את הגביע העשירי והמיוחל, שיזניק אותו בחזרה אל המחוזות המוכרים? אם התשובה לשאלה הענקית הזאת תהיה חיובית, מלך החימר יהפוך לאחד מגיבורי הטניס הגדולים שראינו. בינתיים "השור" עוד כאן, והוא יעשה הכל כדי לדאוג שזה יקרה.
לפנייה לכתב/ת 
