האשליות שהתנפצו במרוקו / טור
אורן סמדג'ה בטור אישי מיוחד על היחס לו זכו הישראלים בתחרות המאסטרס. מהעיכוב בנמל התעופה, דרך העלמת דגל ישראל ועד העוינות מהקהל המקומי
למרות הקשיים בארגון הנסיעה לתחרות השנה במרוקו, איגוד הג'ודו העולמי היה ערב לכך שנבחרת ישראל תשתתף ותהיה תחת אבטחה מקומית ובאחריותו. וכך הוחלט לנסוע ולהשתתף בתחרות חשובה זו בשנה אולימפית, שבה כל ניקוד חשוב על מנת לעמוד בקריטריון הבינלאומי לכך. תמיד שמעתי סיפורים מחברים שנולדו וגדלו במרוקו, והזכירו את המדינה כטובה ליהודים, מכבדת ומסבירת פנים לאורחיה. עם נחיתת הנבחרת בנמל התעופה ברבאט, כל האשליות התנפצו לי...
זה התחיל בעיכוב של כל המשלחת בכניסה למדינה ללא כל סיבה, באולם ללא כיסאות, אוכל ושתייה. היינו תקועים שם למעלה מ-8 שעות. הרשויות תירצו את העיכוב בכך שלא היו ויזות למשלחת ולאחר מכן בטענה שלאחד מהנוסעים היה נשק במזוודות... כמובן שאין שום אמת בטענות אלו.
אך ורק לאחר שיו"ר איגוד הג'ודו העולמי, מריוס ויזר, איים על המארגנים שיבטל את התחרות אם לא ירשו לנו להיכנס למדינה, נעתרו הרשויות ואיפשרו את הכניסה, כשיחידת האבטחה של המלך הגיעה וליוותה את הנבחרת למלון. ברגע ההוא אמרתי לעצמי שזו תקרית שולית ואי הבנה. בסך הכל העניין נפתר וקיבלו אותנו יפה במלון. למחרת התחלנו באימונים במלון עצמו ולא באולם התחרות, כי לא נתנו לנו לצאת, ואז גילינו שזו הייתה רק ההתחלה.
ביום התחרות הראשון, שוב החלו המקומיים ביחס עוין כלפי הספורטאים מישראל, מה שהתבטא במספר תקריות. קודם כל, דגל ישראל לא הונף באולם התחרות, כך שהנציג של איגוד הג'ודו העולמי ביקש להוריד את כל הדגלים של המדינות המשתתפות.
עוד לפני העלייה למזרן, פסלו לנו חליפות ללא הצדקה לקראת הקרב של שגיא מוקי. רק בהתערבות נציג האיגוד העולמי, איפשרו לשגיא לעלות עם החליפות שלו. יש לציין שלשגיא חליפה רשמית שנתפרה למידותיו במיוחד. בקרבות עצמם זכינו להתנהגות מבזה של הקהל, עם קללות של "נרצח אתכם" מלוות בסימנים, וקריאות בוז של הקהל המקומי בכל עלייה וירידה של ישראלי, יחד עם הנפת דגלי פלסטין.
למרות הכל, הספורטאים הצליחו להשיג פעמיים את המקום החמישי (ירדן ג'רבי ושירה ראשוני), ושלוש פעמים את המקום השביעי (גילי כהן, לינדה בולדר ומוקי). ספורטאיות וספורטאי נבחרת ישראל גיבורים בעיניי ואני גאה בהם. למרות כל הקשיים הם לחמו וייצגו את המדינה בכבוד.
לסיכום, אני רוצה להודות לאיגוד הג'ודו העולמי ולעומד בראשו על שעשה כל שביכולתו ואיפשר לנו להשתתף בתחרות הזו. יחד עם זאת, אני רוצה לפנות מכאן אליו ולכל רשויות הספורט, שייתנו יד וינקו את הספורט מהפוליטיקה ומעוינות מכל סיבה שהיא. מדינות שלא יידעו לארח ולכבד את הספורטאים המתחרים אצלן אינן ראויות לזכות לארח תחרויות כאלו.
אנחנו חוזרים מפה וכבר מרוכזים להמשך ההכנות לקראת המטרה הקרובה – משחקי אירופה בבאקו. אני גאה להיות ישראלי ומאמן נבחרת ישראל של גיבורים!
לפנייה לכתב/ת 
