קנס על שימוש בקרקע על הירקון: חצי מיליון ש'

במשך שנים עשו מנהלי גן אירועים ואזרחים פרטיים שימוש בשטחים באזור הנחל בפתח תקווה. השופטת קבעה: מדובר במכת מדינה שצריך לחסל

עו"ד גלית יוסף-עוזפורסם: 27.05.15 , 22:51

בעוד המדינה ביקשה לשמור על הריאה הירוקה שלאורך נחל הירקון באזור פתח תקווה, עשו שלושה נאשמים בקרקעות כבשלהם במשך שנים: אחד הפעיל במקום גן אירועים ושניים אחרים גרו והשכירו מבנים למגורים. בעקבות כתב האישום שהגישה המדינה נגדם הוטלו על כולם קנסות בשווי כולל של כחצי מיליון שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-1992 פורסמה תוכנית מתאר מקומית שקבעה כי שטח המשתרע על 3,050 מ"ר בפתח תקווה הוא שטח חקלאי. מטרת התוכנית הייתה בין היתר לשמר משאבי טבע ונוף לאורך נחל הירקון ולהותיר לטובת הציבור ריאה ירוקה באזור המרכז הצפוף. למרות זאת, ב-2004 הופעל במקום אולם האירועים "לב האצולה". בנוסף, שני אחים שהחזיקו חלקות במתחם, החליטו להתגורר במקום.

תביעה

מי פה החקלאי? הבן המאומץ נגד צוואת אמו

עו"ד גלעד שרגא

אישה שהלכה לעולמה הורתה בצוואתה למכור את הנכס ולחלק את הכסף בין יורשיה. בנה התנגד: הצוואה מנוגדת להסכם עם רשות מקרקעי ישראל

מי פה החקלאי? הבן המאומץ נגד צוואת אמו

ב-2012 הגישה המדינה נגד בעלי האולם ושני האחים כתב אישום שייחס להם עבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר, ובנוסף האשימה את אחד האחים באי קיום צו בית משפט. לאחר הליך גישור הגיעו הנאשמים להסדר טיעון – שלא כלל הסכמה לעניין העונש – ולפיו הודו והורשעו בכל העבירות המיוחסות להם, ועניינם הועבר לבית משפט השלום בפתח תקווה לשם גזירת עונשם.

המדינה ביקשה להטיל על החברה שמפעילה את האולם קנס של 350 אלף שקל בנוסף לקנס אישי על המנהל בסך 100 אלף שקל. באשר לאחים טענה המדינה כי עוד ב-1999 הוצא נגד אחד מהם צו האוסר שימוש חורג במקרקעין, אך הוא המשיך להפר אותו, ואף השכיר את השטח תמורת 10,000 דולר בחודש.

לגבי האח השני, המאשימה לא ידעה מתי החל להשתמש בקרקע שלא למטרות חקלאות, ובהיעדר מידע אם השכיר את המקום וקיבל דמי שכירות או לא, הודיעה כי תסתפק בקנס בגובה 15 אלף שקל.

החברה שהפעילה את האולם ביקשה מבית המשפט להתחשב במצבה הכספי הקשה (הפסדים של 1.7 מיליון שקל), וכן במנהל, שמצוי אף הוא בקשיים כלכליים עקב הלוואה בנקאית גדולה שנטל לצורך מימון של שיפוץ הגן. בנוסף ביקש המנהל לציין כי בניגוד למקרי עבר, שבהם נערך שימוש במבנים בשטח חקלאי תוך סיכון שלום הציבור, הרי שלגן האירועים הייתה תוכנית בטיחות מאושרת וכן אישורי תברואה.

האחים גם הם ביקשו מבית המשפט להתחשב בנסיבותיהם האישיות: האח הראשון טען שהוא המפרנס היחיד במשפחתו, הכוללת שני ילדים שנאלצו לעבור ניתוחים לתיקון מום בלבם, וכן נאלץ לדאוג לאחיו, המוכר כבעל 80% נכות וסובל ממחלת ניוון שרירים. האח השני ציין כי ירש את הקרקע מאביו ולא היה מודע לכך שנעשה בה שימוש חורג.

טרם החלטתה ציינה השופטת שלהבת קמיר-וויס כי מערכת המשפט עמדה רבות על הצורך להטיל ענישה מרתיעה בעבירות על חוקי התכנון והבנייה, שכן מדובר בעבירות הפוגעות במקרקעי הציבור ובערכים של שלטון החוק והסדר הציבורי.

היא שמעה את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, אך קבעה כי אין להתעלם מחומרת מעשיהם, שכן שימוש בשטחים ציבוריים לצרכים אישיים היא "מכת מדינה" שאותה יש לחסל על ידי הרתעה חזקה.

לבסוף הוציאה השופטת צו הפסקת שימוש במקרקעין, האוסר על הנאשמים לבצע בהם כל שימוש שאינו חקלאי, ובנוסף פסקה קנסות לכל אחד מהנאשמים: החברה תשלם 200 אלף שקל ומנהלה 75 אלף שקל. האח הראשון נקנס ב-200 אלף שקל ואילו אחיו ב-15 אלף שקל.