"בצרפת נשים יכולות לבגוד - בשקט"
השחקנית הצרפתיה קארין ויאר מככבת בקומדיה "משפחת בלייה" כאישה חרשת, המתבדחת ללא מילים על חיי המין שלה. רוח החופש בארצה מאפשרת זאת: "הנשים משוחררות מאוד. אם יש לך גבר מהצד, זה לא אסון". ראיון
"משפחת בלייה" שמגיעה אלינו עכשיו חבה חלק נכבד מהצלחתה לביצועים המשעשעים של קארין ויאר (49), אחת השחקניות העסוקות ("פוטיש - אישה צעצוע", "ברוכים הבאים למכס") והאהובות בצרפת. ב"משפחת בלייה" היא מגלמת את אם המשפחה, שצריכה להתמודד עם רצונה של בתה המתבגרת - היחידה במשפחה ששומעת ומשמשת מתווכת בין המשפחה לסובבים - לעבור ללמוד בפריז ולהפוך לזמרת.
"אני גאה מאוד בהצלחת 'משפחת בלייה' וגם הרווחתי קצת כסף", הכריזה ויאר, בראיון שהתקיים בפריז במסגרת אירוע הרנד-וו שנועד להפיץ את בשורת הקולנוע הצרפתי ברחבי העולם. זה טוב בשבילי להופיע בסרט כזה,מצליח מאוד, בגלל שזה מאפשר לי להמשיך לעבוד בסרטים אמנותיים או דקדנטיים, שאני אוהבת לעשות, וקשה יותר לממן אותם,ולמצוא להם קהל. זה טוב גם לתדמית שלי,כי אני עובדת הרבה על דברים משוגעים, ועושה דמויות קיצוניות,דמויות שהקהל
לא תמיד מתעניין בהן. אז אילו הייתי מגלמת רק תפקידים כאלה, הייתי עלולה להידחק לשוליים".
למרות שדמות האם שהיא מגלמת ב"משפחת בלייה" אינה תקינה פוליטית כלל וכלל, ויאר מספרת כי דווקא השובבות הזו משכה אותה לתפקיד - ללא כל רתיעה: "כשקראתי את התסריט, מיד התאהבתי בו. חשבתי שזה תסריט מדהים. זאת היתה הזדמנות בשבילי לגלות תרבות שלמה שלא הכרתי: תרבות החירשים".
איך היה ללמוד את שפת הסימנים?
"הכל צריך להיות בשפה הזאת נורא מדויק. זה היה קשה כמו ללמוד כל שפה שאתה לא יודע. הקושי היה דווקא לתרגל את השימוש באצבעות ופרקי הידיים, שצריכים להיות גמישים מאוד. לא היה קשה לי להיות בשקט ולא לדבר. התפקיד אפשר לי להיות מלאה הבעה. זאת היתה תחושה מאוד משחררת. לחירשים אין מגבלות. הם גם מאוד אוהבים סקס. אוהבים לדבר על הנושא.
"בשפת הסימנים אין יותר מדי מילים, אבל הם מבטאים הכול, והם צוחקים הרבה. החירשים מאוד ישירים. הם למשל נותנים לך שם על פי המראה שלך ואתה פשוט מי שאתה, וכיוון שאני כזאת במידה מסוימת גם בחיים האמיתיים שלי,זאת היתה הקלה של ממש עבורי לבטא את עצמי באופן כזה. במהלך הצילומים שיחקתי כמו ילדה וזה היה נורא מצחיק. אגב, בדרך כלל אני אוהבת לצחוק מדברים שיש בהם גם צד אפל או מעורר רחמים".
ויאר סבורה ש"משפחת בלייה" הוא סרט מאוד צרפתי, "למשל, הצדדים הקומיים של הקשר המיני בין הבעל לאישה. הרבה עיתונאים שאלו אותי: מה מאפיין את האישה הצרפתייה לדעתך?', אז עניתי: 'אלגנטיות ושחרור מיני', ואני חושבת שזה נכון. בצרפת, הנשים משוחררות מאוד. ואם למשל, יש לך גבר נוסף, חוץ מהבעל, זה אולי לא כל כך טוב, אבל לא מדובר באסון. כלומר, תבגדי בשקט ואל תדברי על זה. זה הכול".
צרפת אולי המדינה היחידה בעולם שבה לכל פוליטיקאי יש פילגש רשמית. בכל מדינה אחרת הם היו נאלצים
להתפטר.
"אני אוהבת את אופן המחשבה ואת אורח החיים הזה. באמריקה אתה חייב להתנצל אם חטאת".
ואם מזכירים כבר את אמריקה, אז הוליווד רכשה את הזכויות של "משפחת בלייה" וזוממת לעשות לו גרסה דוברת אנגלית. ויאר מתקשה להבין איך ניתן יהיה לעבד את התסריט מצרפתית. "איך אפשר לעשות את הסרט הזה באמריקה? אין שם גבינה".
מי יכולות להיכנס לנעליך?
"הרבה בנות. קייט בלנשט, קייט וינסלט. בעצם, קייט וינסלט לא. היא קצת אפלה מדי. גם ג'וליאן מור יכולה. למעשה אני יכולה לנסוע לאמריקה כדי לגלם את התפקיד שלי, אני הרי לא צריכה לדבר. אבל אני מציאותית, הם לא צריכים אותי באמריקה, ואני זקנה מדי. בצרפת הגיל לא מהווה בעיה".
עם כל הקלילות וההומור האופיינים לה, הראיון עם ויאר נערך שבוע אחרי מתקפת הטרור שטלטלה את פריז, וניכר כי השחקנית היתה הלומת צער. "כששמעתי על הפיגועים הייתי בהלם מוחלט, הייתי עצובה ומדוכדכת מאוד, אבל הרגשתי גםמאוד מוכנה לקרב. הרגשתי מגויסת ומוכנה למאבק", היא מצהירה.
"חשבתי שאולי, אולי זאת בדיוק ההזדמנות שהצרפתים היו צריכים כדי שכולנו נתגייס וניאבק באמת על חיינו יחד.
אבל בכל זאת, אני מרגישה כמו שמרגישים יום אחרי הלוויה, כי תקפו אותנו בליבה, בשורשים שלנו. לא חשבתי שזה יכול לקרות בצרפת, שיהרגו אמנים - אני חושבת שזה מעיד על כך שאמנים צריכים להיות מחויבים ולהשמיע את קולם בעד סובלנות וחופש".
ויאר סבורה שהבעיה קשורה בעיקר למוסלמים בני הדור הצעיר: "הם נמצאים במצב מאוד לא ברור. הם לא רוצים לראות אנשים נרצחים והם לא רוצים להרוג, אבל הם לא אוהבים את שארלי הבדו, ואת הגישה שלו. רובם מרגישים שאסור לצחוק על מוחמד וזה עוצר אותם. הם לא יכולים להגיב.ואנחנו צריכים לשמוע אותם מבטאים את עצמם. הם צריכים להשמיע את קולם, בגלל שהמדינה הזו שייכת להם כמו שהיא שייכת לכל אזרח צרפתי אחר. אנחנו, הלא-מוסלמים צריכים לתקשר איתם. כמו כן צריך לפתח קשרים הדוקים בין הקהילה היהודית לזאת המוסלמית, ולשלב את כולם בתוך החברה שלנו".
