"האנטישמיות היא בושה גדולה לנורבגיה"
במותחן הפעולה הקומי שלו "בסדר ההיעלמות" מתבדח הבמאי הנורבגי האנס פטר מולנד על חשבון כולם: סקנדינבים, אסיאתים וגם יהודים. באמצעות הסטריאוטיפים הוא מלגלג על הגזענים, ובודק את התמימות של בני עמו: "יש לנו בחירה חופשית, ומשאבים, וזה מאפשר לנו להיות מוסריים". ראיון
הקהל הישראלי, כמעט בכל דבר במדינה הזאת, שואב את רוב ההשראה שלו מהתרבות האמריקנית. ובכל הנוגע לקולנוע זה אומר מסרטים הוליוודים. כך יוצא שבדרך אנחנו מחמיצים לא מעט יצירות מופת שמסתובבות בעולם, וגם יוצרים עשירים, מופלאים ומקוריים שסרטיהם לא תמיד מגיעים לבתי הקולנוע בארץ. זהו המקרה של האנס פטר מולנד הנורבגי, במאי מלא דמיון, ושנון במיוחד, שלא מוכר לרבים מבינינו, וחבל.
באופן אישי גיליתי את מולנד רק לפני ארבע שנים כשהדרמה הקומית המרירה והמאוד מבדרת שלו "ג'נטלמן בנשמה" הופצה בישראל. הסקרנות התעוררה, והתיאבון נפתח - והוא בא על סיפוקו בשנה שעברה עם "בסדר ההיעלמות" - מטובי הסרטים של 2014 לטעמי. למרות שהמותחן הקומי המדויק הוקרן בפסטיבל חיפה בפני אולמות מלאים, הוא לא זכה להקרנות מסחריות בישראל. הזדמנות לצפות בו מגיעה דרך המסך הקטן עם שידורו הערב (ה', 22:00) ב-yes3. בנוסף נכלל הסרט בספריית פסטיבל הקולנוע של yesVOD שהושקה החודש. נסו אותו, ותהנו.
"בסדר ההיעלמות" קרוי על שם מוטיב מקורי ומשעשע שחוזר על עצמו לאורך הסרט, אך לא נחשוף אותו בפניכם כדי לא להרוס. מה שכן אפשר לספר הוא שבמרכז העלילה המתרחשת ברובה בקהילה קטנה בצפון נורבגיה עומד נילס דיקמן (סטלן סקושגורד) - אזרח מכובד שדואג לתחזוקת הדרכים באיזור מבודד זה כשהוא מתפעל את מפלסת השלג שלו. הוא חי חיים שלווים עם אשתו עד שאסון גדול נופל עליו כשבנו מת ממה שנראה כמנת יתר.
בשלב הזה, סיפור הרקע בוודאי לא ממש נראה לכם מצחיק, אלא שמולנד ביד אמן מצליח להפוך את הטרגדיה הזו למותחן נקמה קומי שיש בו הומור ציני חכם, וגם אקשן מדמם. כשהאב האבל מגלה שבנו בעצם נרצח על ידי קרטל סמים מסועף, הוא יוצא לצוד כל אחד ואחד מהם. אזרח הכבוד הופך לוויג'ילנטה על מפלסת שלג אדירה, ומשאיר מאחוריו שובל של גופות חמות בדרך לבוס הגדול - סוחר סמים יאפי מטורלל וגזען שמצוי בעיצומו של הליך גירושין. אל הקלחת נשאבת גם המאפיה הסרבית (וברונו גאנץ שעומד בראשה). המרבדים הצחורים נספגים בדם, וגם בהמון בדיחות צוננות. קרח יבש וממיס.
"יש בסרט הזה מגוון של ז'אנרים מדרמה, לאקשן, לקומדיה וזו היתה המטרה שלי לשלב את כולם", אומר מולנד בן ה-59 בראיון ל-ynet, "זה היה האתגר שלי ובגלל זה הלכתי על הפרויקט, רציתי להתנסות". ואכן, מאז סרטו הארוך הראשון "הלוטננט השני" מ-1993 (על גנרל מזדקן בצבא נורבגיה, שיוצא למלחמה חסרת סיכוי בפולשים הנאצים, וגם בחבריו התבוסתנים), יצר מולנד כמה סרטי מופת בנורבגיה, בריטניה ואפילו בארצות הברית ("הארץ היפה" עם טים רות' וניק נולטה). עם זאת, הוא מעולם לא ביים סצנות אקשן אפקטיביות כמו אלו ב"בסדר היעלמות".
"גם כשאתה במאי ותיק ומפתח פרויקט, אתה לא יודע מה יקרה. לפעמים אתה בטוח בעצמך, ולפעמים אתה מגיע עם ספקות. לפעמים דברים הולכים חלק, ולפעמים יש תקלות. אבל כשאתה מנוסה, אתה יודע לא להתייאש ולחפש פתרונות בדרך להשלמת הסרט".
מי שמלווה את מולנד לאורך עשרים השנים האחרונות הוא סטלן סקושגורד השבדי בן ה-64 - ראש שבט סקושגורד ההוליוודי. מאז כיכב בסרטו השני "Zero Kelvin" מ-1995 הוביל גם את הדרמה "אברדין" מ-2000 (ביחד עם לנה הידי, הלא היא סירסיי מ"משחקי הכס"), את "ג'נטלמן בנשמה" מ-2011. "הוא הכוכב הגדול ביותר של סקנדינביה מלבד מקס פון סידוב. אני בר מזל לעבוד איתו זמן רב כל כך", אומר מולנד על ידידו שבמקביל נודע מעבודתו עם לארס פון טרייר, ובינתיים פרץ גם להוליווד עם הופעות ב"ת'ור" ו"הנוקמים", "מאמה מיה", העיבוד של דיוויד פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון".
בכלל, מולנד נוהג לשמור על נאמנות לשחקניו הוותיקים, כמו גרד איידסוולד ויאן גונאר אויסה שלוקחים חלק גם ב"בסדר ההיעלמות". את פאל סוורה האגן, שמגלם את ראש הקרטל המכונה "הדוכס", ליהק הבמאי גם לעיבוד העתידי שלו לספר הבלשים של יוסי אדלר-אולסן הדני "קונספירציית האמונה". במקביל הוא עובד על פרויקטים נוספים - "דומינו" שיופק בדנמרק, ו"Elskede Poona" בשבדיה.
בימים אלה הדור החדש של במאי נורבגיה נוהרים בהמוניהם להוליווד ומשגשגים שם - רובם השתמשו בסרטי ז'אנר שיצרו בארצם כמקפצה לתעשיית הקולנוע האמריקנית. טומי ווירקולה יצר את "הנזל וגרטל: ציידי המכשפות", מורטן טילדום היה מועמד לאוסקר השנה על "משחק החיקוי", ויואכים רונינג ואספן סנדברג שיובילו את הסרט החמישי של סדרת "שודדי הקריביים". מולנד לעומת זאת מתרכז בעשייה בסביבתו הטבעית - סקנדינביה.
"עשיתי סרטים שרציתי לעשות בדרך שלי, וחשוב לי ליצור קולנוע עצמאי", הוא מסביר, "אין לי על מה להתלונן. היו לי פרויקטים הוליוודים, וחייתי שנים רבות בלוס אנג'לס, אבל אני רוצה רוצה ליצור את הסרטים שלי בלי קשר לפלח השוק שלהם".
הטריילר של "החבר פדרסן" מ-2006. עוד הברקה של מולנד
אחד מהדברים שמולנד חוסך לעצמו בכך שהוא נמנע מהוליווד, הוא ההתמסרות לכללי הפוליטיקלי קורקט שנהוגים שם. מה שברור מצפייה בסרטיו, הוא שפוליטיקלי קורקט אינו נוגע לו. זה בולט במיוחד ב"בסדר ההיעלמות" בו מלגלג מולנד על מוסדות השלטון בנורבגיה, תמימות תושביה, בעיות הגירה, ומשתעשע עם דעות קדומות. הוא מכוונים חיצים ופוגע בכולם: כפריים ועירוניים, יאפים, טבעונים, מזרח אירופים, מזרח אסיאתים וגם יהודים. כך למשל אומר "הדוכס" למתנקש יפני: "אתם הסינים, אתם היהודים של אסיה".
"מדובר בדמות של גזען, והוא מתנהג בגסות לכולם - לא רק ליהודים", מתאר מולנד את דמותו של "הדוכס", שבמהלך הסרט מתקשה גם להבדיל בין אלבנים לסרבים, ומזהה כאמור יפני כסיני, "הוא וולגרי ומזלזל גם באנשים מבוגרים, מלגלג על אנשי הכפר, ונוהג בשובניזם כלפי גרושתו. יש בסרט בדיחות רעות, אבל כאלה שכולם צוחקים עליהם. פוליטיקלי קורקט הוא לא דבר שמעסיק אותי. מה שכן מעסיק אותי אלו שאלות בנוגע ללאומיות, למה הופך אותך לנורבגי. שאלות של הגירה ופחד מזרים".
אלו שאלות מאוד רלוונטיות לאירופה נוכח ההגירה ההמונית אליה ממדינות העולם השלישי.
"זוהי דילמה הומניטרית עצומה. הגישה הנוצרית האופיינית למדינות מערב אירופה דוגלת בעקרון של להיות טוב לשכניך. אבל מה עושים כשהשכן מגיע מאפריקה? זהו אתגר מוסרי אדיר. האנשים הללו מגיעים ממדינות נכשלות ובהרבה מקרים מדובר בפליטים שנמצאים בסכנת חיים בארצות המוצא שלהם, והם מתדפקים על דלתנו בחיפוש אחר עזרה. לנו האירופים אין מה להציע להם. אי אפשר לקלוט את כולם, ועלולה להיות להם גם השפעה שלילית על החברה שלנו. אבל מצד שני, המראות של ספינות מהגרים שטובעות בים היא בלתי נסבלת. אי אפשר לקבל אסונות כאלה".
ב"בסדר ההיעלמות" מולנד לא מפגין חמלה לאף אחד, לא למהגרים וגם לא למקומיים. הוא עושה מטעמים מהסטריאוטיפים, ומתכתב באמצעותם עם המציאות - למשל זו של המהגרים ממזרח אירופה. "לא היתה לנו בעיית סמים בעבר, אבל הרבה מאפיונרים הגיעו לנורבגיה מהבלקן אחרי נפילת מסך הברזל, ואיתם הגיעו גם הפשע וההירואין", הוא מסביר, "לא ניתן לבנות חומות. אני לא יודע מה הפתרון, אבל אי אפשר לעצור את ההגירה. האתגר הוא להתמודד איתה".
מלבד הפשע, מדינות אירופה וסקנדינביה נאלצות להתמודד גם עם איומי הטרור של האיסלם הקיצוני. מולנד מודה שלעתים יש לנורבגים נטייה להיות יפי נפש, אפילו תמימים. "לנו יש בחירה חופשית, ויש לנו משאבים ומערכת חינוך ורווחה, וזה מאפשר לנו להיות יותר מוסריים, אבל אין בכך דבר רע לשאוף לחברה טובה יותר", הוא מדגיש.
יש בישראל מי שחושב שהצדקנות של הנורבגים גורמת להם להיות אנטי-ישראלים.
"בילדותי גדלתי בנורבגיה שבה היתה הערצה גדולה לישראל. כולם התפעלו מהפלא של הקמתה והצבא הקטן והערמומי שלה. מעולם לא היה אצלנו ספק בזכות הקיום של מדינת ישראל. זה נכון שבשנות ה-70 וה-80 חלק ממפלגות השמאל החלו לפקפק במדיניות של ישראל בשטחים ופעלו להכרה בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים. אני חושב שהסכסוך הזה מעיק על העולם כולו, ויש תחושה של יאוש כי זה נראה קשה יותר ויותר להגיע לפתרון ולהביא שלום. אבל אני מזהה שינוי. אירופה מבינה עכשיו שזה מורכב נוכח השחיתות של מוסדות הפלסטינים, וההתנהלות של החמאס".
באופן מפתיע, מולנד מפגין ידע לא מבוטל בקורות הסכסוך במזרח התיכון ואף ביחסי ישראל ואירופה, ולצערנו הוא גם זוכר - כמו רבים מבין אזרחי אירופה - את קריאתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ליהודי צרפת לעלות לישראל (אחרי הפיגוע במערכת צ'ארלי הבדו והיפר-כשר בפריז). לטענתו אמירה זו נתפסת בעיני האירופים כעלבון מהדהד עד היום. "אין לנו קהילה יהודית גדולה אבל אנחנו רוצים לשמור עליה", הוא אומר.
אבל יש דיווחים על התגברות האנטישמיות בנורבגיה.
"אני לא בטוח אם מדובר בתגובת נגד של אזרחי נורבגיה יוצאי מדינות ערב, שמגיבים למצב הפוליטי, או בהתעוררות של נורבגים ילידים, אבל זה נכון שהיתה התגברות של גילויי האנטישמיות. זו היתה בושה גדולה לכולנו, הממשלה והתושבים. הבהרנו שאנחנו לא רוצים שום קשר לרעה החולה הזאת, ונעשו הרבה פעולות כדי להיאבק בזה ואני חושב שזה עבד. לדוגמה, אחרי הפיגועים בפריז, חברי הקהילה המוסלמית באוסלו יזמו צעד אנושי סמלי יפה, כשהקיפו את בית הכנסת בעיר כשהם שלובי זרועות".
אחד הדיאלוגים המבריקים ב"בסדר ההיעלמות" מתנהל בין שני פושעים ברכב (סצנה א-לה טרנטינו),
ובה הם דנים בהבדל בין מדינות סקנדינביה לבין אלו הדרומיות שלחופי הים התיכון (יוון, איטליה, ספרד ושאר המדינות שבמשבר כלכלי). המסקנה היא שלמדינות הקרות מצפון יש מערכת רווחה ענפה וביטחון חברתי, בעוד שלאלו החמות יש שמש - פיצוי הולם. "במקום לקבל תמיכה הם פשוט אוכלים בננה", נאמר שם. אז האם יש גם הבדל בסוג ההומור המיוחס לכל איזור? מולנד מניח שכן:
"אני בטוח שיש הבדל. למשל אומרים שלגרמנים אין חוש הומור, ושהם קודרים ודכאוניים. לנו הנורבגים יש הומור - יבשושי, עדין וצונן. קצת כמו ההומור היידישאי של יצחק בשביס זינגר שמאוד פופולרי כאן. הוא עצוב ושמח בו זמנית".
