איזי ריידר: שרצקי - השולף הכי מהיר בצפון
מצליח, כוחני, מקצוען, מבין כדורגל, נוטר טינה. כך הפך איזי שרצקי מבעלים של קבוצת כדורגל צנועה לאיש שעשה היסטוריה ובדרך רב עם חצי עולם
שרצקי הוא הבעלים הכי דומיננטי בכדורגל הישראלי, בוודאי מבחינת המעורבות והשליטה שלו בעירוני קריית־שמונה. הוא לקח קבוצת כדורגל צנועה מהפריפריה והפך אותה למועדון צמרת מצליח ששומר על יציבות. המחלוקת הקבועה נוגעת לדרך בה הוא מתנהל, שכוללת התערבות משמעותית בעבודת המאמן, השתלחויות נגד עובדים שלשיטתו סרחו, וחוסר יכולת לשמור דברים בבטן.
בוס כריזמטי וחם, שמדבר על ערכים ופועל לקידום הפריפריה, אבל גם ידוע כמהיר חימה וטיפוס שאסור להתעסק איתו. תשאלו את ברק בכר, רן בן־שמעון, אלונה ברקת ועוד רבים וטובים.
עם תקציב שנע סביב 20 מיליון ש"ח בעונה, שרצקי הוביל את קריית־שמונה לזכייה באליפות היסטורית, גביע המדינה, סגנות, וגם לעונה מכובדת בליגה האירופית. אין ספק שיעקב שחר ואלונה ברקת יכולים רק לקנא. הוא מבין בכדורגל ועל כך אין עוררין. ההצלחה של הקבוצה הצפונית הגיעה בזכות מאמנים כמו רב"ש ובכר, אבל היא רשומה קודם כל על שמו.
הוא משקיע סכומים ניכרים במחלקת הנוער (קבוצת הנוער של המועדון היא מהיחידות בארץ שבכל משחק חוץ שחקניה יוצאים יממה קודם לכן לבית מלון כחלק מההכנה) וזאת מתוך האמונה בשילוב שחקנים צעירים בקבוצה הבוגרת. ואצל שרצקי, זה לא רק סיסמאות, אלא מדיניות בפועל, גם במחיר של עימות ישיר עם המאמן.
בשורות סגנית הטרייה אין כוכבים דוגמת ערן זהבי, יוסי בניון, איתי שכטר או אלירן עטר. הוא מאמין בשחקנים אלמונים שיעשו אצלו את פריצת הדרך ומפה יגיעו לקבוצות גדולות, מה שיכניס כסף גדול לקופת המועדון. הבחירה שלו במאמנים בתחילת דרכם, דוגמת רן בן שמעון וברק בכר, היא הוכחה לכך שלשרצקי יש טביעת עין, לא רק לגבי שחקנים.
בקריית־שמונה איזי שרצקי הוא המאמן בפועל או אולי הג'נרל מנג'ר. במועדון הצפוני אין יותר מדי אנשי מינהלה ועובדים - יש מנכ"ל (יוסי אדרי) שמתפקד כיד ימינו של שרצקי, דובר (עדי פרג') שבמקביל עובד גם כמזכיר ומתאם בנושאים לוגיסטיים. והמאמן? הוא נמצא בקשר ישיר ורציף עם שרצקי וחייב לעדכן את הבוס לאחר כל אימון. שרצקי רוצה לדעת הכל: מי נפצע, מי נעדר, מי בלט ומה מצב הרוח של כל שחקן ושחקן. לעיתים הוא לא רק הבוס, אלא גם פסיכולוג ומעין אבא שני לשחקנים.
כאמור, אחד העקרונות החשובים ביותר עבור שרצקי הוא שיתוף צעירים, ומאמן שלא יתמיד בדרך זו, ימצא את עצמו מחוץ לחממה הצפונית. הנה דוגמה מהחודש האחרון, שמאירה זווית נוספת על הסיבות לפרידה מבכר: כשהמגנים של הקבוצה נפצעו, דרש שרצקי מהמאמן לשתף את ערן אזרד, מהכישרונות הבולטים בקבוצת הנוער. לדברי הבעלים הוא שמע מבכר שאזרד פצוע. לתדהמתו, במהלך משחק הנוער הוא ניגש לאזרד ושאל אותו לשלומו ושמע כי הוא כלל לא פצוע, מה שעורר את זעמו.
מעבר לכך הוא מרבה לשוחח לפני משחקים עם המאמן על ההרכב, משמיע לו את עצותיו ואם זה בוחר להתעלם מהן, והתוצאה לא לשביעות רצונו של הבוס, זה עלול להוביל לוויכוח קשה אחרי המשחק.
ואלה שמות: בני טבק, רן בן־שמעון, ברק בכר וגילי לנדאו. כולם עזבו את קריית־שמונה לאחר עימות מתוקשר עם שרצקי. לאותם מאמנים כנראה נמאס בשלב מסוים מהבוס הדומיננטי ומההתערבות הבוטה בעבודתם. אצל טבק זכור המקרה שבו בחר להשאיר את שרון אזולאי מחוץ לסגל לפני משחק מול הפועל ירושלים. שרצקי נזעק לחדר ההלבשה בדרישה: "עכשיו אתה מחזיר את שרון לסגל", טבק סירב, והבוס פיטר אותו מיידית ושלח את עוזר המאמן לנהל את המשחק.
בלנדאו חשד שרצקי כי הוא הדליף לתקשורת, ואצל בן־שמעון היו חשדות דומים, לצד העובדה שהמאמן התמהמה עם החתימה על הארכת החוזה. התגובה לא איחרה לבוא. הריטואל הזה חוזר עכשיו עם בכר, שלטענת שרצקי ניהל מו"מ מאחורי גבו עם הפועל באר־שבע. הבוס הרגיש נבגד, ומהר מאוד הכביסה המלוכלכת עושה את דרכה לכותרות העיתונים.
ואי אפשר להתעלם מהסגנון הישיר והבוטה. לשרצקי יש פתיל קצר וברגע של כעס, הוא לא בורר מילים. הלקסיקון שלו כולל אמירות בסגנון "לא היה לך מה לאכול", "אם לא אני, הוא לא היה מאמן" ועוד פנינים שהופכות את הגירושים למכוערים במיוחד.
שרצקי הוא מסוג השולפים שבלהט הרגע יורה בלי לחשוש מההשלכות. את לנדאו הוא פיטר יממה לפני משחק מול ליון בליגה האירופית, את רב"ש אחרי זכייה היסטורית באליפות, ואת בכר אחרי גביע וסגנות. ואת מי מינה עכשיו במקום? סאלח חסארמה חסר הניסיון שעדיין לא קיבל תעודת פרו.
לשרצקי יש טביעת עין מעולה לכדורגלנים ולא משנה אם מדובר בכישרונות מליגות נמוכות או זרים. דארקו טאסבסקי, דויד סולארי, דייויד מנגה, קאסיו פרננדז הם רק חלק מהבחירות של הבעלים המעורב. במובן מסוים, הוא לא סומך על אף אחד, עושה סקאוטינג בעצמו, צופה בקלטות ולא ממהר לקבל החלטות. לעיתים הוא יוצא בחשאי למשחקי הזרים המועמדים לקבוצה כדי לצפות בהם מקרוב ולקבל רושם בלתי אמצעי.
הוא פוגע בול גם במרבית שחקני הרכש הישראלים. רועי קהת, שנזרק ממכבי ת"א, פרח בקריית־שמונה ועכשיו מחוזר בלהט על ידי אותה מכבי ת"א (כמו גם מכבי חיפה וקבוצות מעבר לים). שיר צדק, שקיבל אצלו את ההזדמנות הממשית, הפך לבלם נבחרת וגם מכירה שלו תכניס סכום נאה למועדון. לאלה אפשר להוסיף שמות כמו אלעד גבאי, וויאם עמאשה ושמעון אבוחצירה, שפרחו בקריית־שמונה ונמכרו במיליוני שקלים, שלמעשה מחזיקים את מועדון הצמרת שבנה שרצקי.
אז האם אפשר להכניס את הדמות המורכבת של איזי שרצקי לתוך שורה תחתונה? תשכחו מזה. הבוס הגדול מהצפון לא מתכוון להיכנס לשום מגירה או מסגרת שתגדירו עבורו. הוא מעדיף להיכנס להיכנס לחדר ההלבשה ולקבוע מה בדיוק יקרה שם.
לפנייה לכתב/ת 
