"הרצוג": להבין מבפנים איך המכונה עובדת
בסרטה הדוקומנטרי "הרצוג" ליוותה ענת גורן את בוז'י בדרכו לנסות ולהחליף את כס השלטון - ובלי קשר לתוצאות הבחירות, הצליחה להנציח רגעים נדירים של המועמד בזכות השימוש במצלמה אחת, קטנה ואינטימית. ההתמסרות שלו אליה לעומת זאת, עדיין מקדימה את זמנה
יש משהו כמעט מופרך בעובדה שבזמן שנתניהו הולם בערוץ 10 ומשלש לו את החוב, אותו ערוץ משדר סרט שלמעשה מחסל את היריב הפוליטי שלו. אלא ש"הרצוג", סרטה הדוקומנטרי של ענת גורן, שהחלק השני שלו שודר אמש (ג') בתוכנית "המקור", היה אמור להיות סרט ניצחון. כשגורן צילמה אותו היא היתה חלק בלתי נפרד מהבועה שהקיפה את המחנה הציוני וחלק לא קטן מהעם, זאת שהבטיחה להחליף את השילטון ולהושיב את יצחק בוז'י הרצוג וציפי לבני על כס הברזל. גם גורן עצמה האמינה שהחילוף הזה הולך להתגשם.
אבל גם כשהסוף המשוער של הסרט קיבל תפנית מפתיעה והבועה התפוצצה אל מול 30 המנדטים של הליכוד, התברר שהתוצאה כבר היתה כתובה בכתב לימון בחומרי הגלם של הסרט. "הרצוג" לא פוסח על אף צעד בוויה-דלורוזה של המחנה הציוני, שכללה את גרבוז והקמעות, את המגבר המקרטע, את האין מדפסת, את דיכוי מחיאות הכפיים בנאום, את המסך הגדול מאחורי האיש הקטן, הוויתור המאוחר על הרוטציה ואת מסמר הקבורה בקמפיין הזה - האוטובוסים שנוהרים לקלפיות עמוסים בערבים.
ברור שעריכה כמעט תמיד נעשית בדיעבד, כשהסוף קובע את כל מה שיבוא לפניו, כל סדרת ריאליטי יכולה ללמד אותנו דבר או שניים על עריכה ברוורס. אבל על "הרצוג" אפשר לומר שגם אם הסוף היה שונה, הסרט עצמו היה נשאר אותו הסרט, הרצוג היה נשאר אותו הרצוג, ואז הניצחון היה מתרחש למרות הפאלטות, ולא בגללן.
