ש' זה שריעה. המילון של דאעש
ארגון הטרור הסוני הולך ומתרחב ומאיים כעת על דמשק ובגדד ואין בכוונתו להיעלם בקרוב. למה דגל הארגון שחור? מהי מטרת העל שלו? מה סוד הצלחתו? ומתי יפנה נגד ישראל? התשובות - במילון המושגים של דאעש
האָלֶף-בֵּית של ארגון הטרור: ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) הולך ומתרחב מערבה בסוריה ומזרחה בעיראק ומאיים כעת על בגדד ודמשק. אחרי תשעה חודשי לחימה נגד כל ארגוני האופוזיציה הסורית, משטרו של בשאר אסד, צבא עיראק, הפשמרגה הכורדית ותחת הפצצות הקואליציה בראשות ארצות הברית, ארגון דאעש עדיין רב עוצמה וממשיך לכבוש שטחים חדשים. מאחר שאין בכוונת "המפלצת השחורה" להיעלם מהשטח בזמן הקרוב ראוי שנכיר את המושגים המאפיינים את "המדינה האיסלאמית" בכדי לנסות ולהבין את התופעה.
המדינה האיסלאמית ודאעש
"א-דַוְלַה אל-אִסְלַאמִיַה" (המדינה האיסלאמית): לפי מקורות ערביים, המדינה האיסלאמית שעליה הכריז דאעש אינה מדינה ואינה איסלאמית ואינה מייצגת את האיסלאם בשום אופן. השושלות המוסלמיות (כגון: אומיים, עבאסים, איובים, ממלוכים ועות'מנים) גילו בדרך כלל סובלנות כלפי מיעוטים ושימרו את אוצרות התרבות בתחומם. עולם האיסלאם בימי הביניים אף היה מרכז התרבות העולמית. לעומת זאת, ארגון דאעש יוצר רק הרג המוני, גלי פליטים וחורבן ואינו מייצר שום תרבות.
חברי הארגון אינם קוראים לעצמם בשם "דאעש", זהו מעין כינוי גנאי של מתנגדיו (ברבים: "דַוַאעִש") שאין לו כל משמעות בערבית. זהו קיצור של "א-דַוְלַה אל-אִסְלַאמִיַה פִי אל-עיראק וא-שַאם" (המדינה האיסלאמית בעיראק ובסוריה). דאעש מקורו בארגון שייסד ב-2004 הטרוריסט הנאמן לאוסמה בן לאדן, אבו מוצעב א-זרקאוי, שיזם פיגועי התאבדות נגד הכיבוש האמריקני בעיראק. לאחר חיסולו וחיסול ממלא מקומו, השתלט איבראהים עואד "אבו בכר אל-בגדדי" על הארגון ב-2010. ב-9 באפריל 2013 הכריז על ייסוד ה"חליפות".
חליפות, שבט קוריש, דגלים שחורים, שריעה וסלף
"אל-חִ'לַאפה" (החליפות): היא כינוי מילוי מקומו של הנביא מוחמד, תואר שהיה שמור לבני שבטו של מוחמד בלבד, קורַיְש. החליפות בוטלה רשמית בטורקיה ב-1924 אחרי פירוק האימפריה העות'מנית. "המדינה האיסלאמית", שעל הקמתה הוכרז ב-2013, מחדשת כביכול את המוסד המפואר ומנהיגה אבו בכר אל-בגדדי מכנה את עצמו מאז "אל-קורַשִי", כלומר צאצא לשבט קורייש כביכול.
הדגלים השחורים של הארגון מסמלים מהפכה, רמז למהפכה המשיחית של השושלת העבאסית ב-750 לספירה, שאחד מסמליה היה הדגלים השחורים. על הדגל מתנוססת ה"שַהַאדַה" (העדות), הכרזת האמונה המוסלמית, לפיה יש רק אל אחד ושליחו מוחמד. לטענת הארגון, הסמל העגול הלבן עם הכיתוב "אללה רסול מוחמד" (אללה, שליח, מוחמד) הוא חותמת הנביא המקורית.
מטרת הארגון, הכולל כמה עשרות אלפי חברים, היא להשליט את האיסלאם על העולם כולו ולהחיל את ה"שַרִיעַה" - החוק המוסלמי - על פי הגרסה הקיצונית של דאעש. גרסה זו מבוססת על כתבי חכם ההלכה החנבלי אבן תימיה (המאה ה-15). שורשיו האידיאולוגיים מצויים בתנועה הוַּהַאבִּית של חצי האי ערב, השואפת לחזור לאיסלאם בגרסת המייסדים, "א-סַלַף".
ג'אהליה, כופרים, סרבנים, וצפווים
ההוצאות להורג והרציחות ההמוניות שדאעש יוזם מזכירים למוסלמים את השואה המוסלמית בידי המונגולים במאה ה-13 באיראן ועיראק. סגנון החיסולים שייך למנטליות ימי הביניים: סקילה, שריפה, עריפת ראשים וצליבה. אנשי הארגון מגדירים עצמם כ"אַהְל א-סוּנַה" (אנשי הזרם הסוני) ומטרתם לאחד את כל הסונים ולבטל את כל הגבולות הגיאוגרפיים, בראשם גבולות סייקס-פיקו שקבעו המעצמות בריטניה וצרפת בתום מלחמת העולם הראשונה. הארגון הוא "תכְּפירי", כלומר הוא נוטל לעצמו את הסמכות להכריז על מוסלמים אחרים ככופרים שדינם מוות. מטרת הארגון "לטהר" את האיסלאם מה"בִּדְעַה" (החידוש המגונה) ומה"חֹֻרַאפַאת" (שטויות ואמונות טפלות).
מיהו ,"כַּאפִר" (כופר) ע"פ דאעש? בראש ובראשונה הכתות באיסלאם, בראשם: השיעים, העלווים והדרוזים. אלה נקראים גם "מֻרְתַדוּן" כלומר מי שהיה מוסלמי והתחרט או נגרר אחר אמונות שווא.
כופר הוא כל מי שדוגל באידיאולוגיה חילונית - "קַוְּמִיַה" (פן ערביות, כגון מפלגת הבעת'), "וִַּטַנִיַה" (לאומיות) וקומוניזם. גם ה"מֻנַאפִקוּן" (הצבועים) דינם מוות, אלה הם סונים המשתפים פעולה נגד דאעש ומסייעים לשיעים ולארה"ב כמו "א-צחוה", השבטים הסונים במערב עיראק.
השיעים נקראים גם "רַוַּאפִד" (סרבנים) מכיוון שהם מסרבים להכיר בעליונות המנהיגים הסונים, בראשם אבו בכר ועמר ממלאי המקום של מוחמד. האיראנים מכונים "צַפַוִּיַה" על שם האימפריה השיעית הצפווית שהוקמה בראשית המאה ה-16 באיראן ואיימה על האימפריה העות'מנית.
מוג'אהדין, מהגרים, שהידים, שבועת אמונים ומחוזות החליפות
לוחמי הארגון, ה"מֻגַ'אהִדוּן" מקיימים את חובת ה"גִ'הַאד" (מלחמת הקודש) הנחשבת רק אצלם למצוות חובה החלה על כל המוסלמים ("פַרִד עַיְן"). לוחם שנהרג הוא בגדר "שַהִיד" (עד), כלומר מי שמעיד במותו שהוא נאמן לאיסלאם והוא בגן עדן.
המתנדבים המצטרפים לארגון מרחבי העולם (רובם עוברים דרך טורקיה) נקראים "מֻהַאגִ'רוּן" (מהגרים), רמז לנאמני הנביא מוחמד שהיגרו עימו ממעוז הכופרים בעיר מכה לתומכיו בעיר אל-מדינה, ב-622 לספירה. מנהיג הארגון מקבל "בַּיְעַה" (שבועת אמונים) מאנשיו בעיראק ובסוריה ומארגונים בעלי אידיאולוגיה דומה, המעוניינים להסתפח ל"מדינה האיסלאמית" בלוב, בסומליה, בסיני ובמקומות אחרים. הסניף בסומליה הוא גשר לכל יבשת אפריקה. השלוחה בלוב חשובה על מנת לאיים על אירופה, השלוחה בסיני אמורה לאיים על מצרים וישראל.
יהודים ונוצרים, מס ג'זיה, מלחמה ב"בוגדים" ושחרור אל-אקצא
מנהיגים בדאעש טוענים כי בניגוד ל"עובדי אלילים" כגון היזידים בעיראק, שהארגון טובח בבניהם והופך את נשותיו לשפחות, נוצרים ויהודים יזכו לסובלנות וייקחו מהם מס "גִ'זְיַה", אולם ידאגו שהם יחיו במצב של נחיתות ביחס למוסלמים.
אשר למדינת ישראל, קובעים "אנשי דת" של הארגון כי תורה של המלחמה לשחרור מסגד אל-אקצא מידי "אל-יהוד" יבוא רק אחרי חיסול הישויות הבוגדניות המקיפות אותה: המשטר העלווי שמכר את הגולן, חיזבאללה הכופר השיעי שנלחם בישראל רק למראית עין, חמאס ששומר על הפסקת אש עם ישראל, ירדן ומצרים שחתמו עמה על הסכם שלום ושהן בנות חסותה של ארצות הברית.
המופת לחיקוי של הארגון הוא המנהיג המוסלמי צלאח א-דין (מאה 12) שלפני שנלחם בצלבנים ושחרר את ירושלים, חיסל את המדינה השיעית הפאטמית במצרים וכבש ואיחד תחת דגל אחד את המדינות המקיפות את ארץ ישראל.
קואליציית הצלבנים, כיבושים, מחוזות ומועצת שורא
"המדינה האיסלאמית" נלחמת נגד "אל-אִאתִלַאף א-צַליבִּי" (הקואליציה הצלבנית) שהקימו הצלבנים החדשים - ארה"ב. תחומי דאעש מתרחבים באמצעות "פֻתוּחַאת", מושג מימי הביניים לכיבושי שטחים. אזורי הכיבוש מחולקים ל"וִּלַאיַה" (רבים "וִּלַאיַאת"), מחוזות המנוהלים על ידי ועדות שריעה מקומיות. לארגון יש אדמיניסטרציה עצמאית: דרכונים, טפסים שונים עם חותמת הארגון (לדוגמא טפסים לחלוקת "זַכַּאת" - מענק לעניים), "דִיוַּאן" - רשימת לוחמים ומשכורות, ומועצת "שוּרַא" הבוחרת מנהיג לארגון מבין הבכירים.
אחרי העלווים יבוא תורם של השיעים ואח"כ "אל-יהוד"?
פרשנים ערביים מזהירים כי אין כיום צבא ערבי המסוגל להתמודד עם דאעש. בחודשים הקרובים יקבעו קרבות דרמטיים בסוריה ובעיראק אם דאעש ימשיך להתרחב.
בסוריה, המשטר העלווי ובעלי בריתו השיעים יילחמו על עתידם. אם יפסידו יהיה גורלם רע ומר. הצבא הסורי שולט כעת על חמישית מהמדינה בלבד. לא מן הנמנע כי אם תיפול סוריה בידי הארגון הרצחני, תהפוך לבנון בעקבותיה ל"ולאיה", מחוז של דאעש. אם יתגשם תסריט זה, תצטרך ישראל להתמודד לראשונה עם הבעיה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
