תיעוד נדיר: סיור מודרך עם לוחמי חיזבאללה
ארגון הטרור כמעט אינו מאפשר הצצה למתרחש בתוכו, אבל בימים האחרונים לקח עיתונאים זרים לסיור נדיר בין מוצביו. התנאים היו נוקשים: בלי תמונות פנים, בלי שאלות לא רצויות ובלי צילומים ללא אישור. זה בכל זאת נגמר בסלפי (וירייה באוויר). כתבת סוכנות הידיעות הצרפתית הייתה שם
לוחם חיזבאללה מעווה את פניו בעוד עדת צלמים כורעת מולו. הם מנסים להלך על החבל הדק של הצורך לצלם תמונות, שמצד אחד יתאמו את כללי הסיקור הנוקשים של הארגון הלבנוני, אבל מהצד השני גם יהיו בעלות ערך חדשותי כלשהו. "אני פשוט לא אוהב לעשות פוזות למצלמה", מסביר פעיל ארגון הטרור השיעי כשהצלמים מבקשים ממנו להזיז את רובה הקלצ'ניקוב שלו, כך שהוא יופיע בצילומים שלהם. את פניו אסור להם להראות.
עוד חדשות בעולם :
- ש' זה שריעה. המילון של דאעש
- ב-25 שנה: מס' הרעבים ירד ב-200 מיליון
- אין לו לאן לברוח: אסד איבד כמעט כל גבול
- נאום המלכה: יהיה משאל על החברות באיחוד
האינטראקציה הזו הייתה חלק מסיור עיתונאים לא שגרתי שקיים חיזבאללה במוצבים באזור קלמון שבגבול סוריה-לבנון. חיזבאללה מעדיף בדרך כלל לקיים מגע מוגבל בלבד עם התקשורת, ודובריו מסתפקים בדרך כלל בתשובות בנוסח "אין תגובה", אבל בשבועות האחרונים הוא מנסה לנהל "מתקפת קסם".
בימים האחרונים לקח חיזבאללה כמה קבוצות של עיתונאים מקומיים וזרים לאזור קלמון במסגרת קמפיין יחסי ציבור נדיר מצדו, שנועד כנראה להגביר את התמיכה בחיזבאללה ככוח המגבה את שלטונו של נשיא סוריה בשאר אסד במלחמתו נגד המורדים והג'יהאדיסטים הסונים. הייתה זו הזדמנות לא-שגרתית להעביר את הזמן קרוב לאנשי הארגון, המוגדר ארגון טרור לא רק על-ידי ישראל אלא גם על-ידי ארה"ב, אבל בה בעת נלחם באותה ארגונים סוניים קיצוניים שנגדם נלחמת גם הקואליציה הבינלאומית בראשות ארה"ב, שמפציצה בסוריה ובעיראק.
בהתאם למוניטין של חיזבאללה, הסיור שאליו הצטרפתי אני, כתבת סוכנות הידיעות הצרפתית, תוכנן בקפידה והיה מתוזמר היטב. הוא התחיל במעין תדרוך המוכר לכל מי שסיקר אי פעם עניינים צבאיים - בהשתתפות מפקד המשתמש בעט לייזר כדי להסביר על תווי השטח ההררי של קלמון ועל החשיבות שבכיבוש אזוריו הגבוהים. אחר כך נסענו בשיירה לעיירה בעלבק שבמזרח לבנון, המפורסמת בעתיקות הרומיות שלה, ושם פנינו לשטח ההפקר של קלמון.
הבתים האחרונים של בעלבק נעלמו מאחורינו, ובעודנו נוסעים לא היה שום דבר שיכול ללמד אותנו היכן מסתיימת לבנון והיכן מתחילה סוריה - שום עמדות גבול או נוכחות צבאית לא היו שם. ניתנו לנו הוראות קפדניות מאוד לגבי מה שמותר לנו להסריט, לצלם ולהקליט: בלי תמונות פנים, בלי הקלטות של קולות אדם, בלי תמונות של כלי רכב צבאיים ובלי שום דבר שיכול לאפשר לצופה או למאזין להבין היכן אנחנו.
הכללים האלה היו מתסכלים מאוד עבור צלמי הסטילס והווידאו שבינינו, שמדי פעם נראו כאילו הם בספארי - עטים בהתרגשות על כל התרחשות כשהמלווים שלנו מכוונים אותם לעבר לוחמים שאותם הם מרשים באופן נדיר לצלם. אסור היה לנו לשאול על מבצעים עתידיים או על שום דבר שאנשי חיזבאללה שליוו אותנו החשיבו ל"פוליטי", כולל ההיעדרות הבולטת של צבא לבנון מאזור הגבול שאותו הוא אמור לכאורה להבטיח.
ירייה באוויר ללוחם שהלך להשתין
בכל תחנה, כולל עמדות ובונקרים שכבש חיזבאללה מג'יהאדיסטים וממורדים סורים, נתן לנו מפקד הצהרות שהוכנו מראש. חמור סבר מאחורי משקפי שמש הוא עצר לרגע, בקושי מנסה להסתיר את כעסו, כשעיתונאים הפריעו לו עם שאלות במהלך הצגת הדברים. הוא המשיך בדיוק מהמקום שבו עצר מבלי להשיב עד שסיים את דבריו.
רבים מלוחמי חיזבאללה שליוו אותנו והסיעו אותנו ממקום למקום, חלקם צבועים בצבעי הסוואה, לא ממש התלהבו לדבר אתנו. הם צפו בנו בחשדנות וחלקם עישנו, כאילו מחכים לראות אם ננסה להתחכם אתם ולגרום להם לומר משהו שהם לא אמורים להגיד. בנקודה אחת הסיר אחד הלוחמים את כובעו ואת נעליו הצבאיות כדי להתפלל. "אל תחשוב אפילו לצלם אותי", הזהיר בצלם שהביט בו ממקום סמוך.
כשלוחם אחד של הארגון סטה רגע מהדרך לצלע הר כדי להטיל את מימיו מבלי להודיע על כך למלווים שלנו, לוחם אחר ירה כדור באוויר כדי לאותת לו שיחזור מיד. אחרים היו פחות חשדנים, ניהלו שיחות זהירות עם עיתונאים על הקרבות ואפילו התבדחו מעט.
אחרי חצי מסלול עשינו הפסקת צהריים. "אל תתנו להם לכתוב שלא האכלנו אתכם!", צוחק לוחם חיזבאללה אחד בעודו מגיש קופסאות טונה ועלי גפן ממולאים
לעיתונאים. אחר כך נמשך הסיור שלנו, וביקרנו בבונקר שבו הציב המדריך בזהירות את שרידיו של טיל נגד טנקים, כך שמהבקרים לא יחמיצו אותו. בתוך הבונקר, פריטים כמו תרופות ובגדים היו מפוזרים באי סדר. תגית ישנה עם שמו של ארגון מורדים סורי נראתה צמודה לשק חול.
בסוף הסיור התאספנו כדי לנסוע בחזרה לבעלבק ואחד מאנשי חיזבאללה ניגש אלינו. הוא היה חביב וסיפר כממתיק סוד שניתוח הלייזר שעבר לאחרונה היה ההחלטה הטובה בחייו. עכשיו הוא רצה לומר שלום והייתה לו גם בקשה: "בואו נעשה סלפי מהיר". הוא התכופף מחויך לתוך המכונית שלנו וצילם תמונה חטופה באייפון שלו.
לפנייה לכתב/ת 
