שופטת לאלמנה: שלמי 75 אלף שקל ונדון בתביעתך
אלמנתו של מוריס ביקשה לממש את פוליסת ביטח החיים שרכש, לאחר שנהרג בתאונת דרכים. אולם אז היא גילתה שכדי לדון בתביעתה היא תצטרך קודם לשלם 75 אלף שקל אגרה, סכום שאינו בהישג ידה. השופטת לא הקלה עליה. הגיע הזמן לשנות את הכללים
מוריס אדמוני נהרג בתאונת דרכים והותיר אחריו אישה וילד פעוט. מוריס היה איש משפחה אחראי. הוא היה בתחילת דרכו המקצועית. לא צבר עדיין ממון לעת צרה. לכן חשש שאם יאונה לו הרע מכל, משפחתו תישאר ללא מקור פרנסה.
כמו צעירים רבים בנסיבות אלה הוא נאלץ לסמוך על טייקוני הביטוח ורכש בחברת הביטוח הראל פוליסת ביטוח חיים על סך 3 מיליון שקל. אלא שהראל סירבה לשלם לאלמנה וליתום את כספי הביטוח.
לאלמנה לא נותרה ברירה אלא לפנות לעזרת מערכת הצדק. כדי שבית המשפט ידון בתביעתך, הסביר לאלמנה גזבר בית המשפט המחוזי בתל אביב, עליך לשלם אגרה בסכום של 75,000 שקל.
האלמנה נתקפה בהלם. היינו זוג צעיר, הסבירה, בעלי רכש את פוליסת הביטוח מתוך דאגה שאם ימות לא נסתדר. עכשיו יש לי פוליסה אבל אין לי אמצעים לממש אותה.
אל תתייאשי, עודד אותה הגזבר, תזכרי את דברי השר משה כחלון שאמר כי "בית המשפט זה המעוז האחרון של החלשים". תגישי לשופטים בקשה לפטור אותך מהאגרה ותקווי לטוב.
השופטת לא ממהרת לתת הנחה
בקשתה של האלמנה והיתום הונחה על שולחנה של השופטת עינת רביד.
האלמנה תיארה בפני השופטת את המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו היא ובנה בעקבות מות בעלה. "אין לנו כל נכסים או כספים. אין לנו דירה ולא מכונית. אנחנו מתקיימים מקצבה חודשית דלה של הביטוח הלאומי. רק הגן של הילד עולה 2,100 שקל לחודש".
האלמנה הוסיפה כי במסגרת זכאותה לשיקום מהביטוח הלאומי היא החלה ללמוד במכללה. אבל עבודה עדיין אין. בגלל הקשיים הכלכליים היא עברה לגור עם בנה אצל הוריה, אשר תומכים בה. האלמנה הגישה לשופטת הצהרה לפיה היא ביקשה הלוואה מהבנק כדי לשלם את האגרה אולם הבנק סירב מאחר וקיימים עיקולים על חשבון הבנק שלה.
מהי עמדת חברת הביטוח, שאלה השופטת את נציג הראל.
תשובת נציג הראל לא הפתיעה. אגרת בתי המשפט הגבוהה משמשת להראל, כמו לכל חברות הביטוח, מגן מפני תביעות של מיעוטי יכולת. הראל נאחזת בכל מכשול שמערכת המשפט מציבה בפני משפחת מבוטח שנפטר. לכן עמדתה לגבי מתן פטור מאגרה ידועה מראש.
והשופטת, האם היא שמשה "המעוז האחרון" כלשון השר כחלון?
השופטת לא שכחה לצטט אמרה מחממת את הלב מפסיקת בית המשפט העליון: "זכות הגישה לערכאות היא יסוד מוסד בשיטתנו המשפטית". אבל, הוסיפה מיד, חשוב גם לזכור כי האזרחים חייבים להשתתף בעלות השירות שהם מקבלים ממערכת בתי המשפט. תשלום אגרת המשפט גם "מהווה כמסננת להליכי סרק ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך".
תקנות האגרות, הודתה השופטת, אכן נותנות סמכות לשופטים לפטור בעל דין מתשלום אגרה אולם זאת רק כאשר הוא מוכיח שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את האגרה ובתנאי נוסף שלתביעתו קיימים סיכויים כלשהם.
האם מצבם הכללי של האלמנה והיתום מצדיק מתן פטור מאגרה, מקשה השופטת. השופטת בדקה את חשבון הבנק של האלמנה. את עיניה צדה העובדה שחשבון הבנק של האלמנה לא נמצא באוברדרפט אלא במצב זכות שנע בין 1,500 שקל לבין 10,000 שקל.
מעבר לכך, האלמנה הצהירה כי היא נסמכת על שולחנם של הוריה והיא מתגוררת בביתם. אז למה שהם לא יממנו לה את אגרת המשפט, שאלה השופטת.
בנוסף, ציינה השופטת, האלמנה מיוצגת בהליך זה על ידי עורך דין פרטי אולם משום מה היא לא מפרטת כיצד היא מממנת את שכר טרחתו.
"לאור האמור", קבעה השופטת, "לא עלה בידי האלמנה להוכיח כי ידה אינה משגת לעמוד בתשלום סכום האגרה בה חויבה".
האמנם - "המעוז האחרון"?
כעת השופטת עוברת לדון בשאלה אם לתביעת הביטוח יש סיכויים והיא קובעת שהם אינם גבוהים. מדוע? כי עורך דינה השתהה בהגשת התביעה עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות ומשום שחברת הביטוח טוענת כי ביקשה מהאלמנה שתמציא לה מסמכים שונים הקשורים בתאונה ואת תיקיו הרפואיים של בעלה והיא לא נענתה.
בקיצור, השופטת הודיעה לאלמנה שאם תוך 30 יום היא לא תמצא מימון לאגרה, דלתות "המעוז האחרון של החלשים" ייסגרו בפניה.
ואני מבקש בעניין זה לפנות אל ליבם של שרי המשפטים והאוצר החדשים. בתקנות האגרות קיים כבר הסדר מיוחד לתביעות פיצויים בשל נזקי גוף לרבות בגין תאונות דרכים. לפי הסדר זה בעל הדין משלם אגרה מופחתת, כ-700 שקל בבית משפט השלום וכ-1,200 שקל בבית המשפט המחוזי. האוצר לא נפגע מהסדר זה כי חברת הביטוח בסוף ההליך משלמת את היתרה.
למרבה הצער, בית המשפט העליון קבע לפני מספר שנים בפרשנות מוטעית לעניות דעתי וגם לדעת שופטים אחרים, כי הסדר זה לא חל על תביעות ביטוח. שרי המשפטים והאוצר באישור וועדת החוקה של הכנסת יכולים בהינף קולמוס לתקן את המעוות וכך לפתוח את שערי בתי המשפט גם בפני דלת העם. שלא לדבר על החיסכון בזמן שיפוטי יקר שייחסך בהתדיינויות החוזרות ונשנות בשאלה אם לתת פטור מאגרה או לא.
לפנייה לכתב/ת 
