טים שואו: הגמר ההיסטורי של שרווד
הוא נזרק מטוטנהאם לאחר שהתעמת עם שחקנים, עיצבן את הקהל ומעטים ספרו אותו כמנג'ר. אחרי שחולל מהפך באסטון וילה והשאיר אותה בליגה, הפה הגדול רוצה להוביל אותה לניצחון על ארסנל (19:30) ולזכייה ראשונה בגביע מאז 1957. האם הוא יהפוך לאנגלי השני בלבד שזוכה בתואר ב-20 השנים האחרונות?
מעבר לכך, שרווד עיצבן את האוהדים כשהחליט לשבת ביציע הכבוד במהלך המשחקים ולא על הספסל. הם האשימו את המנג'ר בחוסר כבוד ולאחר מכן הוא הצטדק: "כך אני רואה טוב יותר את המשחק, זה עוזר לי לעקוב אחר הביצועים של השחקנים שלי".
אף אחד לא הופתע כאשר שרווד נשלח הביתה בסיום העונה, למרות שהשיג 69 אחוזי הצלחה והוביל את התרנגולים למאבקי הצמרת. מראש היה ברור שההנהלה מינתה אותו באופן זמני לאחר פיטוריו של אנדרה וילאש בואש.
רבים רואים בו כמי שראוי לקרדיט על התפתחותם של הצעירים בטוטנהאם בראשות הארי קיין, אבל במועדון חיפשו שם גדול יותר ומינו את מאוריסיו פוצ'טינו במאי 2014. "אחוזי ההצלחה שלי טובים יותר מאשר של מי שהחליף אותי ובלעדיי הארי קיין לא היה אותו שחקן שאנחנו רואים עכשיו", הצהיר שרווד בפברואר השנה וחיזק עוד יותר את תדמית בעל הפה הגדול.
"החלקלק" התקשה לפתח קריירת אימון
מעטים לקחו אותו ברצינות לפני שנה. ראו בו ממלא מקום, אחד שעובד באופן זמני לאחר פיטורים של מאמנים. הוא אמנם נחשב לדמות מפורסמת בכדורגל האנגלי וזכור היטב כקפטן בלקבורן שזכתה באליפות ב-1995, כמו גם ממשחקיו במדי נוריץ', פורטסמות' וקובנטרי, אבל קריירת אימון מרשימה הוא לא הצליח לפתח בעשור האחרון.
בימיו כשחקן הוא כונה Slippery (“חלקלק") וקווין גלאגר, החלוץ ששיחק איתו בבלקבורן, הסביר בהומור בראיון ל”סאנדיי טיימס”: “זה בגלל שהוא היה לונדוני טיפוסי, כל הזמן מגעגע כמו ברווז וצולל".
כיום שרווד כבר בן 46, אבל עדיין מוגדר כ"מאמן צעיר" בפרמייר-ליג, למרות שברנדן רודג'רס מליברפול, למשל, צעיר ממנו בארבע שנים. זאת, מכיוון שמאז שפרש ממשחק פעיל שימש בעיקר כאיש צוות האימון בטוטנהאם וכפרשן בטלוויזיה.
תחילה עבד כעוזרו של הארי רדנאפ, אשר נחשב לאיש המקצוע שהשפיע עליו יותר מכל, יחד עם קני דלגליש ששימש כמנג'ר שלו בבלקבורן. אחר כך עבר לתפקיד מנהל טכני בטוטנהאם ובהמשך אימן את קבוצת הנוער של המועדון. אשתקד קודם, כאמור, הוחתם על חוזה לשנה וחצי, אבל בסיום העונה הודיע לו היו"ר דניאל לוי על הפסקת עבודתו.
משחקו האחרון של שרווד על הקווים של טוטנהאם היה בניצחון 0:3 על אסטון וילה. בפברואר האחרון מינתה אותו אותה הקבוצה למנג'ר, לאחר שפיטרה את פול למברט, וזאת במטרה אחת ברורה – להציל אותה מירידה.
מאז הוא השיג חמישה ניצחונות בפרמייר-ליג (חשוב במיוחד היה ה-0:4 בחוץ על היריבה לתחתית, סנדרלנד), רשם שבעה הפסדים ותיקו אחד, ובסופו של דבר סיימה אסטון וילה את העונה במקום ה-17, שלוש נקודות מעל לקו האדום.
תחת הדרכתו השתפרה אסטון וילה בהרבה בחלק הקדמי וכבשה כמות שערים גדולה פי שלושה לעומת זו שכבשה כשפול למברט אימן – 19 ב-13 משחקים לעומת 12 ב-25. היא שיחקה במערך 4-3-3 התקפי ונהנתה בעיקר מכושר נפלא שהציג החלוץ הבלגי, כריסטיאן בנטקה (11 שערים ב-13 משחקי ליגה), שצפוי לעזוב בקיץ למרות שהוא חתום לעוד שנתיים.
מוטיבטור כשרוני או הרפתקן ללא עתיד?
את הליגה סיימה אסטון וילה בצורה לא סמפטית, עם תבוסה 6:1 לסאות'המטון והפסד ביתי 1:0 לברנלי שירדה לצ'מפיונשיפ. יחד עם זאת, אם לפני שנה סימנה ליברפול את נקודת השפל של שרווד בעת שאימן את טוטנהאם, העונה הוא הוביל את אסטון וילה לניצחון מרשים 1:2 על האדומים בחצי גמר הגביע, כשלפני כן היא גברה 0:2 על ווסט ברומיץ' ברבע הגמר.
הניגוד הזה מאפיין גם את המחלוקת לגבי עבודתו של שרווד. מצד אחד ישנם רבים האוהבים את הסגנון שלו ואת יכולתו לזהות ולפתח כשרונות, וטוענים שהוא התקווה הגדולה לנוכח מיעוט המנג'רים האנגלים המשפיעים כיום.
אותם אנשים מציינים לטובה את החופשיות והביטחון שהרגישו שחקני הקישור של אסטון וילה. טום קלברלי, למשל, שבתקופת למברט קיבל הוראות למסור הצידה כל הזמן, יכול היה לנוע בחופשיות לרחבת היריב. לקפטן פביאן דלף הוא התיר לצאת קדימה גם כן, מה שלדעת פרשנים רבים עזר להפוך את בנטקה למכונת שערים.
הגישה החיובית של שרווד, הביטחון שהוא מחדיר בשחקנים והידע לנצל היטב את כשרונם כבר הפכו לשם דבר באנגליה בשנה האחרונה. לעומת זאת, מבקריו טוענים שהוא הרפתקן, לא הוכיח שהוא מסוגל לבנות קבוצה בעצמו ולא יצליח לאורך זמן.
הערב (ש', 19:30) יוביל שרווד את שחקניו בגמר הגביע האנגלי מול ארסנל בוומבלי וינסה להוכיח שמצדדיו צדקו. יהיה זה הגמר הראשון של אסטון וילה מאז שנת 2000 (הפסידה אז 1:0 לצ'לסי) ואוהדיה נרגשים לכבודו במיוחד. "האריות", שנוסדו ב-1874 נחשבים למועדון ותיק ששימש כאחד ממייסדי הליגה האנגלית ב-1888, אבל מדובר בקבוצה צנועה יחסית שרחוקה מלהשפיע כמו הגדולות.
אסטון וילה אמנם זכתה שבע פעמים באליפות אנגליה ובשבעה גביעים, אבל כולם היו מזמן. מדובר במועדון קטן יחסית, למרות שיש לו אוהדים מפורסמים כמו ראש הממשלה דייויד קמרון והנסיך וויליאם.
את האליפות האחרונה חגגה הקבוצה ב-1981, כעבור שנה זכו שחקניה בגביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות במתכונתה הקודמת) היחיד בתולדות המועדון ועל מנת להיזכר מתי הניפו את הגביע האנגלי, יצטרכו לשאול שם את האוהדים הוותיקים ביותר ולברר אם מישהו מהם זוכר את החגיגה ב-1957.
האם שרווד יישאר בעונה הבאה? הרבה תלוי במי שינהל את אסטון וילה ונכון לעכשיו לא ברור מי זה יהיה ואיזה תקציב יעמוד לרשות המועדון. הבעלים רנדי לרנר הודיע שיתפטר מתפקיד היו"ר אם לא יצליח למכור את הקבוצה במהלך הפגרה. זאת, אחרי שהאוהדים האשימו אותו בחוסר השקעה.
אבל עוד לפני כן, המנג'ר רוצה לסיים את העונה עם תואר ולהפוך לאנגלי השני בלבד שזוכה במפעל ב-20 השנים האחרונות. כן, מאז הוביל ג'ו רויל את אברטון לזכייה בגביע האנגלי ב-1995 זכה רק מנג'ר אנגלי אחד לגעת בפרס – מורו ורבו של שרווד: הארי רדנאפ עם פורטסמות' ב-2008.
שרווד, במקרה שיזכה, יהיה גם הבריטי השלישי בלבד שעושה זאת ב-20 שנה. מלבד רדנאפ זכה גם אלכס פרגוסון הסקוטי עם מנצ'סטר יונייטד ב-1996, 1999 ו-2004.
מה יהיה הערב? האם אסטון וילה מסוגלת לנצח את ארסנל שהביסה אותה העונה פעמיים בפרמייר ליג (0:5 באמירויות ו-0:3 בווילה פארק)? שרווד חושב שהתוצאות האלה לא אומרות הרבה, אולי מכיוון ששני המשחקים האלה התקיימו בטרם הוא מונה לתפקיד.
"אנחנו יודעים היטב שאנחנו האנדרדוג וכולנו יודעים מה עשתה ארסנל", הודה. “הם מחזיקי הגביע וברור שיהיה קשה מאוד, אבל לא נבוא לשחק בשביל הפרוטוקול, אלא על מנת להציג משחק טוב. השחקנים שלי היו ראויים לניצחון על ליברפול במשחק גדול ואנחנו מקווים לעשות את זה שוב".
לפנייה לכתב/ת 
