פרימוורה 2015: לא רק להיפסטרים יודעי דבר
הליין אפ אולי פחות נוצץ מבשנים עברו ועדיין, פסטיבל פרימוורה הולך לספק כמה ריגושים לחובבי מוזיקה אמיתיים. אנתוני אנד דה ג'ונסונס, הבלאק קיז, ג'יימס בלייק וגם זמרת לבנונית וחטיבת הרכבים ישראלים לרפואה. ביניהם הסתובבה לירון סיני, ושיגרה ביקורת מחרישת אוזניים מיום הפתיחה
כשנוסעים לפסטיבל, לבד אבל במיוחד עם חברים טובים, אתם יודעים שמדובר באירוע מוצלח לפי שני סימנים: האחד - אתם שוברים את הראש איך תצליחו להיות בשמונה במות באותו זמן ובבת אחת. השני - כשתתכננו אילו הופעות אתם הולכים לראות, זה כאילו כל אחד מכם הולך לפסטיבל אחר.
זה בהחלט המצב בפסטיבל פרימוורה, שמציין השנה יום הולדת 15. לפני ההתלהבות הגורפת, אפתח בהסתייגות קטנה: כשהתפרסם הליינאפ לפסטיבל שמתקיים כל סוף מאי בברצלונה שבספרד, היו גם מי שהתאכזבו מעט מההיצע.
הסיבות העיקריות לכך היו הבילד-אפ לקראתו וההשוואה הבלתי נמנעת לשמות הגדולים במיוחד שהופיעו בו בשנה שעברה. קצת הרגיש שחסרים השנה הדליינרים בסדר הגודל והפופולריות של ארקייד פייר, דה נשיונל וקווינז אוף דה סטון אייג'.
עם זאת, ולמרות הראייה שהוא לא סולד אאוט השנה, עדיין יש מגוון עצום של הרכבים וז'אנרים שיבוצעו על ידי אמנים עדכניים וחדשים ואמנים ותיקים או כאלו שבאו להופיע כדי לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה. בהודעה רשמית מטעם הפסטיבל נכתב שהשנה מופיעות בפרימוורה 217 להקות ב-295 הופעות.
אלו מתרחשות בשלושת ימי הפסטיבל (28.5-30.5) עם מירב הפעילות בפארק דל פורום - מתחם אורבני ששוכן צמוד לחוף הים והמרינה, כמו גם באירועים ובמתחמים נוספים ברחבי העיר, ביתר ימות השבוע. הצפי הוא של כ-50 אלף איש שיגיעו לשמוע מוזיקה ולרקוד בפארק דל פורום בכל אחד משלושת הימים.
זה לא סוד (זה אפילו נאמר די בקולי קולות גם במיתוג שלו) שפרימוורה הוא פסטיבל להיפסטרים יודעי דבר. זה גם נכון, אבל הוא בשום פנים ואופן לא פסטיבל רק למשוגעים לדבר ולמתעניינים במוזיקה חדשנית וחתרנית. פרימוורה הוא פשוט פסטיבל לאנשים שבאמת אוהבים מוזיקה.
וזה מה שמחזיר אותי לסממנים שלו כפסטיבל מוצלח. השנה אני מבקרת בו בזוג, כחלק מחבורה גדולה יותר. ההילולה הזו טיפוסית לפסטיבל מוזיקה שכיף לחוות יחד. קל לזהות חבורות ברחבי המתחם, כי לרבים מהם יש איזה סימן מזהה ובולט למרחוק, למקרה שיתפזרו בין הבמות השונות.
פנדה בר. שווה 2 יורו?
כמו מדריכי טיולים ששתו כמו שצריך, אפשר לראות אחד מחזיק בלון הליום גדול, שרביט מאולתר וביזארי או פשוט ענף ארוך שתלשו מאיזה שיח רנדומלי. כל היתר, וגם אנחנו, מסתפקים בוואטס אפ. ומה הסיכוי שנתפזר? אין סיכוי שלא.
בגדול החלוקה הז'אנרית הולכת ככה: מי שבאה לראות הרכבי פאנק נשיים ברובם אבל לא רק - תראה בין היתר את סליטר קיני, בייבז אין טוילנד, פטי סמית' שמופיעה פעמיים - פעם אחת היא מבצעת את אלבום המופת שלה הורסס ובפעם השנייה היא תעשה מופע ספוקן וורד, טורי איימוס, אקס הקס ואינטרפול.
אלו שמעדיפות את המסיבה שלהן אלקטרונית יותר יחגגו בבוילר רום, רחבה שמעוצבת בצורת איגלו סגור ובה מתקלטים דיג'ייז מובילים כל ערב ועד סוף הלילה. הן יראו את סימיאן מובייל דיסקו, ראטטאט, רומן פלוגל, גי בוראטו, ג'נגל וקאריבו.
הבלאק קיז על הבמה
נשארנו עם מי שמחפשים דברים קצת יותר כבדים ואקסצנטריים. אלו ייהנו ו/או ידממו מהאוזניים עם אמנית הנויז פארמקון, ויראו גם את סוונז שמופיעים במשך שלוש שעות, איינשטורנזדה נויבאוטן, פול ברר, ג'וליאן קזבלנקס אנד דה וויידס שיגיעו גם אלינו, ג'וליאן קזבלנקס פעם שנייה כפרונטמן של הסטרוקס כמובן, פרפיום ג'ינייס שיגיע בקרוב לישראל, אקססנס ואלקטריק וויזרד. יש גם את אגדת השוגייז רייד, ולמי שאוהב שמדברים אליו הרבה ומהר מופיעים גם שבאז פאלאסס, ראן דה ג'ולז, טיילר דה קריאטור וסליפורד מודס.
בקיצור- ההופעות היחידות שבהן כולנו נפגשים הן קריבו, הסטרוקס ותקלוט הסגירה של דיג'יי קוקו שמנגן ערבובייה של פופ, דאנס ואינדי עד אור הבוקר.
מתוך שלושת הימים הסוערים צלחנו עד עכשיו את היום הראשון, שנפתח עם פנדה בר - אבל רק למי שהספיק והיה מוכן לשריין מקום באולם הקטן יחסית שבו הופיע תמורת עוד שני יורו. את הבמה הבינלאומית שמציגה הרכבים חדשים יחסית לקהל מילאו, גם בשעות המוקדמות והמאתגרות יותר, שלושה הרכבים מישראל:
ראשונים מבין השלושה עלו גרדן סיטי מובמנט, ההרכב האלקטרוני בו חברים יוני שרוני, יואב סער, רועי אביטל וירון גורן. הם כבר התאמנו בכמה פסטיבלים, כולל גלסטונברי בבריטניה. הם הפעילו את הקהל, גרמו לו לרקוד לאור יום לצלילים מלודיים אלקטרוניים שנשברו במקומות הנכונים. ההופעה נבנתה בהדרגה ממשהו רך ומלטף לביטים מרימים, פשוטו כמשמעו.
שעה לאחר מכן עלו דה אנג'לסי שעושים פולק-בלוז. חברי הלהקה הם הסולן רותם בר אור, מאיה לי רומן, אורי מרום, ענר פקר, אודי נאור ומעין זמרי. הם הגיעו לפרימוורה אחרי שהוחתמו השנה בלייבל הבינלאומי סוני. כשכבר החשיך עלו אקולקטיב. מי שזוכר אותם מלפני כמה שנים יודע שכבר אז הם היו פרפורמרים מעולים ומהודקים.
על הבמה היה אפשר לראות שהם עדיין כאלה. ההרכב, בו חברים בין היתר הסולנים רועי ריק ועידן רבינוביץ', הוא חבורה של חיות במה מנוסות. השישה עשו מוזיקת רוק פולק מצוינת עוד לפני שהזוגיות של חבר הלהקה יוסי מזרחי עם נינט משכה תשומת לב מבורכת.
אקססנס. פתחו את הפסטיבל
עם שני אלבומים הם הגיעו לפרימוורה כחלק מסיבוב הופעות אירופאי נוסף שלהם, אחרי שהתפתחו וצמחו מוזיקלית. לרוקנרול ההרמוני התווספו לופים ופילטרים בשימוש ניכר. הקהל, ישראלים אבל לא רק, התלהב ושיתף פעולה כשביצעו את הסינגל מהאלבום השני - "Happiest of All Memorial Days". אבל ההופעה עלתה לשיא כשביצעו את "Stolen Goods" מהאלבום הראשון. הם הראו שמה שנשמע טוב באלבום, נשמע מצוין על הבמה, והזכירו שהם אמנם מכונה משומנת היטב, אבל עם נשמה.בהמשך עלו ובאו אומנים נוספים שהרעידו לנו את האוזניים והנימים. הראשונה היתה יסמין חמדן, זמרת לבנונית ששרה בשפתה וגדשה את אחת הבמות הגדולות בשעה מוקדמת. שילוב של יכולת ווקאלית מרשימה, מקצבים של פופ ומוזיקה ערבית יחד עם גיטרות ובס הפכו את ההופעה שלה למשהו סוחף שאי אפשר לעמוד בפניו. חמדן מצליחה בקנה מידה בינלאומי, שיתפה לאחרונה פעולה עם הבמאי ג'ים ג'רמוש וזו הזדמנות נדירה למי שחי בישראל לראות אותה על הבמה.
אקססנס, הרכב פרוג רוק מקומי, פתחו מבחינתנו את הפסטיבל עם ריפים של גיטרות שעבדו מעולה עם השמש שהיתה עדיין גבוהה בשמיים. האנרגיות היו בפול ווליום והצלילים שהפיקו, למרות שהיו כבדים, עשו נעים וגם חשק לעוד.
אנתוני אנד דה ג'ונסונס העניק הופעה מרגשת כמעט עד דמעות למעריצים. הלחנים ובפרט הקול הייחודי שלו, חוצה המגדרים, הם העיקר - ובכל זאת הוא נתן חוויה עשירה עוד יותר. זו כללה רקדנית שפתחה את המופע, פילהרמונית קטנה שהיתה איתו על הבמה וליוותה אותו בביצוע ל"Blind" (במקור עם להקת הרקולס אנד דה לאב אפייר). לכך הוסיפו וידאו ארט על המסכים ומשחקי תאורה שיצרו דוגמאות מתחלפות על מסך ייחודי: הוא עצמו.
מדובר באדם גדול, גבר שזהותו המינית לא מתיישרת לפי דיכוטומיות מגדריות, וככזה הוא עלה לבמה בטוניקה לבנה שהיתה מצע ההקרנה. מצד אחד, הוא מיקד את תשומת הלב אליו, לגופו וחשף את עצמו. מצד שני, כך טשטש את האפשרות להסתכל עליו. המשחקים האלו רק הוסיפו ועזרו להתמקד בשירתו, בביצוע מרגש במיוחד ל"Cripple and the Starfish". הוא בקושי דיבר עם הקהל, אך גם לא היה בכך צורך, והוא נעטף על ידו באהבה.
אנתוני אנד דה ג'ונסונס. קול ייחודי וחוצה מגדרים
ת'רסטון מור שלצערי ביטל השנה הופעה בארץ, הבהיר שאכן יש על מה להצטער. יוצא סוניק יות' פתח עם שני טראקים מאלבום הסולו שלו - "Forevermore" ו"Speak to the Wild" - כל אחד מהם יותר מעשר דקות ורק בשבילם היה כבר תענוג לשמוע אותו. הוא והלהקה המשיכו באותו קצב עם גיטרות מנסרות לתשואות הקהל.
עוד עשו טוב, ללב ולאוזניים: הבלאק קיז עם רוקנרול שמח בטעם של פעם וגם צ'ט פייקר, שביקר בארץ לא מזמן ונתן כאן הופעה שהלהיבה את הקהל בבמת האמפיתיאטרון. סימיאן מובייל דיסקו וגי בוראטו עלו בזה אחר זה לבמה קטנה יחסית וקרובה ממש לים ולא הותירו ברירה אלא להמשיך לחייך ולרקוד, גם כשהשעות נהיו קטנות מאוד.
עד כאן היום הראשון של הפסטיבל. נשארו עוד שניים, הרבה בירה לשתות, הסטרוקס ועוד ים של הופעות להספיק לראות. איחלתי לשלל הנהנים בהצלחה.
