'כשאני מצלם, האינטואיציה קודמת לאינטלקט'
הצלם הפולני רישארד לנצ'בסקי הגיע לישראל כאורח פסטיבל הסטודנטים, ובראיון הוא מספר על טכניקות העבודה שלו. בנוסף הוא חושף את נסיבות הריב שלו עם פאבל פאבליקובסקי על הסט של "אידה" זוכה האוסקר הזר. "כיום יש בינינו שלום קר - כמו מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס", הוא מעיד
כך קרה באחד הסרטים המדוברים ביותר של השנה הנוכחית, "אידה" הפולני, שזכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. רישרד לנצ'בסקי, אחד מצלמי הקולנוע המובילים והידועים בפולין, שהספיק גם לקנות את שמו בתעשייה העולמית היה שותפו של הבמאי פאבל פאבליקובסקי לנראות והמבע המיוחדים של הסרט. בשל בעיות בריאות וסכסוך פנימי בין השניים, מצא את עצמו לנצ'בסקי מחוץ להיכל התהילה, אף שכן זכה למועמדות לפרס הצילום באוסקר, לצד עוזר הצלם לוקאש זאל שהחליף אותו.
לנצ'בסקי שהגיע השבוע לארץ ומקיים כיתת אמן בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים של אוניברסיטת תל אביב כבר עבר את שלב הכעסים, אך עדיין מתקשה לחזור ליום בו נאלץ לעזוב את סט הצילומים. "אני אדם רגיש. קשה לי לדבר על מה שקרה", הוא מבהיר, "זה מאחורי, אבל עדיין עצוב לי".
לנצ'בסקי בן ה-67 הוא שועל קולנוע ותיק בעל רזומה מרשים של למעלה משלושים סרטים, בהם "אהבה של קיץ", "מרגרט", "אינטרמישן" ו"האישה ברובע החמישי". הוא הגיע להיות צלם קולנוע לגמרי במקרה, בעקבות עבודה זמנית בבית דפוס במהלכה התאהב בצילום סטילס. לאחר שזכה בתחרות חובבים החליט ללמוד צילום - והשאר היסטוריה.
"אידה" הפך לסיפור הצלחה וכשצופים בו לא ניתן להבחין בדרמה הגדולה שהתחוללה על הסט. בזכות בחירות צילום לא קונבנציונליות הכוללות מרווח הד-רום גדול יותר מהמקובל, צבעי שחור לבן עזים וגודל פריים של 3 על 4, מתקבלת יצירת ארט-האוס מעוררת התפעלות שמזכירה לעיתים שיטוט במוזיאון לאמנות. לנצ'בסקי כאמור, היה שותף לכל הבחירות הללו בבניית השוטינג.
"הסרט הוא תוצר של אהבה גדולה. פאבל התלבט בין שני תסריטים והסברתי לו שזה התסריט שאני יותר אוהב. אחר כך החל תהליך עבודה ארוך ומורכב בו ניסיתי ליצור מחווה לקולנוע הפולני של פעם. אני עובד תמיד עם תמונות סטילס וציורים שאני יוצר וכך מתכנן בקפידה כל פריים".
היו שמועות על סכסוך עמוק בינך לבין פאבליקובסקי, שמועות שטענו שלא עזבת את הסט מסיבות בריאותיות.
"אני יודע שזה השיח וזה מצער. אני רק יכול לספר את הגרסא שלי למה שקרה. במשך חצי שנה היו ההכנות, במהלכן היו לי בעיות לחץ דם. הייתי נתון תחת הרבה לחץ ומאוד מעורב. אני זוכר שנלקחתי לבית החולים ולחץ הדם שלי היה מטורף. דיברתי עם הרופאים שלי והם אמרו שאני ממש קרוב להתקף לב. אני בחור מאוד רגשי. לא רציתי ולא יכולתי לוותר על הפרויקט. חזרתי לסט אחרי הפסקה בת יומיים כי הרגשתי שאני מוכרח להיות שם. לוקאש החליף אותי והכל היה לי מוכן מהאספקט הטכני, הסטורי בורד - ציורים ותמונות לפרטים קטנים.
חזרתי ואחרי כמה ימים הרגשתי מאוד לא טוב אבל המשכתי. צילמנו בבית הקברות היהודי, וזו היתה סיטואציה רגשית קשה. שוב הרגשתי לא טוב ונלקחתי לבית החולים. בימים בהם הייתי מאושפז לא הצלחתי להשיג את פאבל טלפונית. הוא כעס עליי. מבחינתו - הוא אומר שעזבתי את הסט. אחרי כמה חודשים גם ביקשתי מחברת הסלולר שישלחו לי את פירוט השיחות כדי שתהיה הוכחה שניסיתי להשיג אותו, הייתי בסט מאז ועזרתי ללוקאש לצלם סצנות קשות, אבל פאבל החליט שהוא כבר לא סומך עליי. לא המשכתי להיות צלם ראשי".
איך מערכת היחסים ביניכם כיום?
"אני חושב שאפשר להשוות את מערכת היחסים שלנו לזו של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס. היינו חברים נורא טובים. זה עצוב. כיום יש בינינו שלום קר. הוא כועס עליי, אין בזה ספק".
איך הרגשת כשראית אותו זוכה באוסקר?
"את הטקס עצמו לא ראיתי. הייתי במצב בריאותי ירוד מאוד ולא החזקתי מעמד. ראיתי את ההכרזה אחר כך ביוטיוב. שמחתי, פאבל במאי מצוין ובשבילי רק המועמדות על צילום הספיקה".
גם "אהבה של קיץ", גם "אידה" וגם "מרגרט" עוסקים במעבר של בנות לעולם הנשיות ועוסקים בהתבגרות נשית. לנצ'בסקי מסביר שכגבר הצליח להתחבר לדמויות הנערות ולשים את הדגש על כל הניואנסים הקטנים באמצעות צילומי תקריב. "ניסיתי להיות בתוך הראש של הילדות האלה, להתקרב ולהתבונן בהן עם המצלמה שלי, להסתכל בצורה רחבה יותר ולקלוט כל ניואנס קטן", הוא אומר.
"זו הדרך שלי כשאני מצלם פנים לפעמים בפריים צר או רחב, אבל בעיקר צילומים של הפנים. אני מנסה ליצור מצב בו מסתכלים על החיים מתוך המצלמה. כשבניתי את השוטיניג ניסיתי לחשוב בכל רגע ורגע מה הבנות האלה מרגישות ואיך זה בא לידי ביטוי בגוף ובפנים שלהם, ובשלב לאחר מכן - איך אני תופס בצורה הטובה ביותר את כל המחוות הגופניות האלה. אני תמיד מתחיל באינטואיציה. לפעמים אני משתמש באינטלקט אבל בסוף תמיד חוזר לאינטואיציה. גם אם זה לא מושלם מבחינה טכנית, חשוב שזה יהיה מושלם מבחינה רגשית".
כיום לנצ'בסקי האט את הקצב. הוא מצלם בעיקר פרוייקטים קצרים ופרסומות, ומרצה בבית הספר היוקרתי לקולנוע בלודז'.
לדבריו, הוא מתרגש לשוב לישראל ששבתה את לבו עוד מביקורו הקודם, במהלכו צילם את סרטו של הבמאי אורי ברבש "כביש 41".
מעבר לסרטו של ברבש, יצא לך להחשף לקולנוע ישראלי?
"בוודאי. אני מעריץ גדול של 'לבנון' (של שמוליק מעוז). זה סרט מושלם. אני מראה אותו לתלמידים שלי. בעיקר בשנים האחרונות יש סרטים טובים מאוד. גם נחרט לי בראש הסרט 'הלהקה', עם החיילים שרוקדים ושרים, ונוסעים בדרכים. סרט. גם שם זיהיתי ניואנסים יפים. אני לא רוצה להכנס לפוליטיקה, אבל בישראל עשו ועושים דברים יפים. אני מקווה שתהיה דרך תמיד לעקוף את המריבות והמלחמות וליצור קולנוע כזה".
