הנבחרים: סיכום העונה בליגת העל

רשמית, עונת 2014/15 של הליגה הישראלית תסתיים רק מחר (ב'), אבל בפועל היא נגמרה מזמן. היורדת האחרונה נקבעה לפני שבועיים, ואנחנו יודעים מי האלופה כבר הרבה זמן. האמת, אפילו זהות השחקן המצטיין ברורה בערך מאמצע העונה. ובכל זאת, עם סיום העונה יש כמה תארים אישיים שצריך לחלק ושעליהם אפשר להתווכח. רגע לפני ששריקת הסיום יורדת על ליגת העל, הנה נבחרי העונה של "ידיעות אחרונות", לטוב ולרע.

• צפו: 11 השערים היפים של העונה
  
• שחצנות שגובלת בבכיינות: על קבלת ההחלטות של ערן זהבי
  

שחקן העונה: ערן זהבי

את נבחרי העונה בחרו עיתונאי "ידיעות אחרונות" המסקרים את הכדורגל הישראלי. בכל קטגוריה היו מספר אפשרויות והבחירות היו שונות ומגוונות, חוץ מבתואר החשוב מכל. לכולם ברור, וכנראה אין במדינה מי שיחלוק על כך, שערן זהבי הוא שחקן העונה, ובהפרש גדול מכל מתחריו.

יש בחירות שאי אפשר לחלוק עליהן(צילום: אורן אהרוני)

זהבי כבש 27 שערים, ועוד יכול להגדיל את הכמות מחר מול מכבי פ"ת. הוא הבקיע בכל אחד מ-13 המשחקים הראשונים העונה, וחגג בהם לא פחות מ־17 שערים. חשוב לזכור שאת כל זה עשה כשבחלק גדול מהמשחקים הוא לא הוצב בעמדה הטבעית שלו.

הסיפור עם פואד ופיצוץ הדרבי התל-אביבי דווקא העצים את תופעת זהבי. הפיו-פיו הפך לסמל, והחתימה שלו בשבוע שעבר על חוזה מיליונים חדש במכבי ת"א מהווה את הפעולה הכי חשובה שהטרבליסטית יכולה לעשות הקיץ. בשנתיים וחצי בצהוב הפך זהבי ליקיר האוהדים הצהובים ולשנוא נפשם של אוהדי הקבוצות היריבות, אבל גם יריביו הגדולים יסכימו שמדובר בשחקן ברמה אחרת ממה שיש כרגע בישראל.

המאכזב: מאור מליקסון

הגיוני לחשוב שאכזבת העונה תגיע דווקא ממכבי חיפה, שפתחה את העונה עם תקוות עצומות. ויש מועמדים טובים. יוסי בניון בהחלט לא משאיר זיכרונות טובים מהחזרה שלו לישראל, אבל עדיין סיים עם חמישה שערים וחמישה בישולים. איתי שכטר הוא נפילה גדולה, אבל הגיע לקבוצה רק בינואר, וחיפה התרסקה הרבה לפני שהצטרף.

מאור מליקסון. מספרים גרועים(צילום: אורן אהרוני)

במקרה של מאור מליקסון, לעומת זאת, מדובר ביכולת חלשה, עם מספרים גרועים (שלושה שערים, שני בישולים), ולאורך עונה שלמה. עד השער שכבש אתמול במשחק חסר חשיבות, מליקסון לא חגג שער ליגה מאז תחילת נובמבר. כן, כמעט שבעה חודשים. האם הציפיות ממנו היו כמו אלו מבניון? לא בטוח, אבל צריך לזכור שחצי שנה לפני שחתם בבאר-שבע מליקסון עדיין היה שחקן הרכב בנבחרת ישראל. במוקדמות המונדיאל האחרון הוא פתח בשמונה משחקים.

הנקודה הכואבת ביותר בסיפור מליקסון הוא ששחקנים אחרים, שאותם לא הכירו פה, שידרגו את הסגל של באר-שבע. מדובר, כמובן, בזרים ג'ון אוגו ואובידיו הובאן. הסגל של באר־שבע, על הנייר, טוב מזה של העונה שעברה. ועדיין, היא השיגה פחות נקודות. אם מליקסון היה נותן עונה נורמלית, אולי היינו מדברים אחרת על מאבק האליפות.

המאמן: פאקו אייסטראן

אם היינו עושים את הבחירות האלו לפני חודשיים, רוב הסיכויים שפאקו לא היה מאמן העונה, אולי אפילו לא מועמד. גם אם היינו מבקשים מאוהדי מכבי ת"א לבחור את מאמן העונה, הם כנראה לא היו הולכים עם הספרדי שלהם. הרי גם בתוך מחנה האוהדים הצהוב יש חילוקי דעות לגביו. אבל בזמן האחרון משהו השתנה, ובגדול.

פאקו. מי שזכה בכל תואר אפשרי חייב להיות מאמן טוב(צילום: אורן אהרוני)

יכול להיות שזה גמר הגביע המרהיב, אולי פשוט חילחלה ההבנה שמאמן שלוקח כל תואר אפשרי חייב להיות מאמן טוב. כך או כך, יש שינוי. עכשיו, כשהעונה מסתיימת, רוב אנשי הכדורגל, והאוהדים, רואים את פאקו אחרת. מעריכים אותו יותר. מצחיק שזה קורה דווקא כשהמנהל המקצועי שלו רוצה, כך לפחות אומרים הדיווחים, להחליף אותו.

מאמן העונה צריך להיות מאמן שלקח קבוצה והעלה אותה מעל למקום שייעדו לה בתחילת העונה. אם לא מחשיבים מאמנים שהגיעו באמצע השנה, ובתואר מאמן העונה נוהגים לדבר בעיקר על מאמנים שהיו שם מההתחלה עד הסוף, אין באמת מישהו כזה (חוץ מרן בן-שמעון). פאקו לפחות הוסיף לאליפות המצופה ממנו גם את התארים האחרים. זה לא תמיד היה הכי יפה, אבל יעילות ודאי הייתה שם, ונראה שהספרדי חיפש סגנון שיכול להצליח גם באירופה. האם תינתן לו האפשרות לנסות אותו במוקדמות ליגת האלופות? עדיין לא ברור.

המאמן המאכזב: ניר קלינגר

נדיר שאת התואר הזה מקבל מאמן שעדיין נמצא בקבוצה שבה איכזב כל כך. הרי אם המאמן נכשל, הגיוני שבעל הבית יפטר אותו במהלך העונה, לא? גם השנה, כמובן, היו מועמדים טובים שלא עמדו בציפיות והלכו הביתה בשלב מוקדם. הבולט הוא אלכסנדר סטנוייביץ', שהגיע למכבי חיפה בקול תרועה ונעלם במהירות כשהוא משאיר מאחוריו קבוצה מרוסקת. גם ראובן עטר שנפל בהפועל חיפה הוא מועמד ראוי.

ניר קלינגר. כישלון עצום(צילום: אורן אהרוני)

אבל התואר הזה הולך הפעם למישהו שהיה שם כל הזמן, מההתחלה עד הסוף. והסוף הוא מקום אחרון בליגה. ג'קי בן-זקן התעקש להשאיר את ניר קלינגר בתפקיד, וקלינגר הוריד את אשדוד לליגה הלאומית אחרי שקבוצתו לא הצליחה לנצח ב-15 המשחקים האחרונים של העונה.

עד כמה גדולה האכזבה מקלינגר? חוץ מחאתם עבד אל-חמיד, שעבר לרומניה, הסגל זהה לזה שסיים בעונה שעברה במקום השמיני וחלם על פלייאוף עליון. אף שחקן משמעותי אחר לא עזב. לכן מדובר בכישלון מקצועי ומנטלי עצום של המאמן.

הפריצה: שלומי אזולאי

עד לפני שנה, אם היו שואלים מי זה שלומי אזולאי, סביר להניח שהייתם מדברים על החלוץ ששיחק העונה בהפועל ת"א. אבל שלומי אזולאי הבכיר יותר היום הוא דווקא זה של בית"ר ירושלים. אזולאי הגיע לבית"ר מהליגה השנייה. בעונה שעברה הוא שיחק בהפועל ראשל"צ מהלאומית, ובית"ר לקחה אותו, בהשאלה, רק אחרי שבועיים של מבחנים. והנה, הגענו לחודש מאי ואלי גוטמן זימן את אזולאי לנבחרת ישראל. מהליגה השנייה לנבחרת בתשעה חודשים חתיכת התקדמות.

שלומי אזולאי. גם מכבי ת"א הפכה לאופציה עבורו(צילום: אורן אהרוני)

אזולאי בן ה-25 הוא מסוג השחקנים שהכי מבוקשים בעולם הכדורגל היום: קשר שיודע לעשות גם הגנה וגם התקפה, שמחבר בין שני צידי המגרש של הקבוצה, גם כשהיא עם הכדור וגם בלעדיו. אזולאי התאים היטב לשיטת המשחק של שני המאמנים שלו העונה, מנחם קורצקי וגיא לוי, והיה יפה לראות איך הוא מוציא קדימה את ההתקפות המהירות של בית"ר.

היכולת שלו, והחיבור עם הקשר הנוסף קלאודמיר פריירה, הם מהסיבות המובילות שבית"ר הגיעה לאירופה. עכשיו נשאר לראות אם אזולאי יישאר חלק מבית"ר, או שאולי יעבור לקבוצה גדולה אחרת. מכבי ת"א כבר מוזכרת כאופציה.

השחקן הצעיר: עומר דנינו

בכדורגל של היום, שחקנים טובים באמת, כישרוניים ממש, מתחילים לשחק בקבוצת הבוגרים בגיל צעיר מאוד. בישראל נדיר ששחקנים מקבלים במה כבר בגיל העשרה, בטח לא בתפקיד הגנתי שדורש ניסיון, אבל עומר דנינו, בלם מכבי פ"ת, הראה שהסיפור האישי שלו שונה. לטובה.

במשך רוב העונה דנינו היה רק בעשור השני לחייו. הוא חגג 20 לא מזמן, ועוד קודם לכן לא רק קיבל דקות משחק בקבוצת פלייאוף עליון, אלא הפך במהרה לשחקן הרכב ואפילו למועמד לנבחרת העונה. כשמדברים על "תואר לשחקן הצעיר" מתייחסים באופן מסורתי לשחקנים שבתחילת העונה היו מתחת לגיל 21. דנינו, מכוכבי הנבחרת הצעירה, היה בן 19 בקיץ שעבר ואין לו מתחרים בקטגוריה הזו.

עומר דנינו (הימני). האופי כבר שם(צילום: טל שחר)

כשמדובר בשחקנים צעירים, הרבה פעמים אנחנו מתפעלים מהיכולת הטכנית או מהיצירתיות, ומקווים שהשחקן יפתח אופי וקבלת החלטות נכונה בעתיד. במקרה של דנינו האופי כבר שם, וזה מה שהופך אותו לשחקן ליגה לגיטימי בגיל צעיר. אין ספק שהוא בדרך להפוך לאחד הבלמים הטובים בישראל.

הזר: ג'ון אוגו

סיום העונה הראשונה של ג'ון אוגו בישראל לא חיובי במיוחד. יש את ההתבטאות שלו אחרי שאלונה ברקת הודיעה לאלישע לוי כי אינו ממשיך בבאר-שבע, ויש את היכולת הלא טובה במשחק הגדול האחרון, בגמר הגביע. זה הזיכרון המאוחר, שנוגע בחלק קטנטן של העונה. בכל היתר, אוגו היה אחד השחקנים הטובים בליגה.

אוגו. למעט הסיום החמוץ, היה מצוין(צילום: עוז מועלם)

כולם כבר יודעים שאחד היתרונות הגדולים של באר-שבע העונה היה מרכז הקישור, שכולל את אוגו ואובידיו הובאן, אבל בעוד שהרומני נחלש קצת בחלק השני של העונה, הניגרי שמר על יציבות והראה איך הוא תומך בהגנה (שני בליגה בהצלחה בתאקלים) וגם מוציא במהירות התקפות מסוכנות ואף מסיים אותן (ארבעה שערי ליגה, לא רע לקשר מרכזי).

זו הייתה עונה טובה יחסית לשחקנים זרים חדשים בליגה. הובאן, קלאודמיר, ססאר ארסו כולם הגיעו העונה וראויים למחמאות. אוגו נמצא קצת מעליהם, בקרב צמוד.

הרכב העונה