בקיץ פגשתי קסם

קסמים, יש להם מן דרך כזו להפתיע.

לא היו סימנים מקדימים, לקסם. הוא התחיל בהיסוס קל, בשדה תעופה מיוזע של תחילת אוגוסט. מפגש של אנשים שהכירו לראשונה שבועיים קודם, "מחויילים" - כולם עם חולצות מאגמה. חיוכים ראשונים, שולחים מחושים זה אל זה ומקווים לטוב.

כנסו לעמוד מאגמה 13

מחפשים חווית קיץ בלתי נשכחת? הרשמו למאגמה 13 - מסע שטח לנוער והורים

שלנו בצבץ לו על השטיח, באזור ההמתנה לעליה למטוס. המטוס איחר, ושוב איחר, הלילה הפך דביק, לח וארוך מדי, אבל הילדים שלנו כבר היו במעגל אחד, מצחקקים ומגלים זה את זו, ואני חשבתי שאולי בכל זאת הכל יהיה בסדר.

קסמים, לפעמים באים בבת אחת, ולפעמים נבנים צעד צעד(צילום: מאגמה)

קסמים, קל להם יותר לקרות רחוק מהבית.

מעט מדי שעות שינה היו בלילה הראשון, אבל בבוקר גילינו שארמניה יפה ומיוחדת למרות שחום הקיץ לא הותיר בה ולו פרח אחד. היא לא צריכה קניונים, ארמניה, וגם לא פארקי שעשועים. די לה באנשים עם חיוך כובש ובפשטות שכבר קשה למצוא, שעוזרת מאוד לארגן לעצמך פרופורציות בחיים. כאילו אבק פיות מיוחד התפזר לו בעמק בו רכבנו על אופניים ביום הראשון, יחד עם טיפות הגשם שליווה אותנו.

פרות במרעה, כבשים שיורדות אל השוקת לפנות ערב, ערימת חומרי בעירה ומרחק סביר מתקשורת סלולארית מודרנית. שיירה אחת של ג'יפים, רשת קשר שלא נותנת לאף אחד לסטות מדרך הישר, "רכב מחכה לרכב" ומהר מאוד אתה חלק מחבורה הדוקה. ואז, מספיקה מחווה קטנה, חיוך, חיבוק, כדי להניע אדווה שיכולה להגיע רחוק. אה, ותגידו, הם עניים או עשירים?

לא זוכרת מתי בדיוק הבנתי שהקסם כבר עוטף אותנו. אולי בתרגילי המתיחה בהתעמלות בוקר , אולי היה זה על חוף ימת סוואן? אולי כשהילדים ייסדו לעצמם את טקס הג'ימלאיה או כששירי ה"אני" הצליחו להרעיד אוטובוס שלם, או אולי כששיחקנו "מה שמי ומה אני אוהב לאכול"? מילא מאכלים, אבל אין שום סיכוי שאזכור שמות של כל כך הרבה אנשים, חשבתי. והנה כולם נפגשים שוב, וברור לגמרי שיעל אוהבת קרטיב לימון.

קסמים, יש להם שפה משלהם(צילום: שרון פיקר)

במיוחד אם תולים את הירח מעל הר געש כבוי בערב שבת.

וכאשר יד אוהבת מפזרת על ההר אוהלים לבנים, מבעירה אש חמימה בלילה קפוא, ומכינה מרק חם, גיטרה וקידוש - הקסם לא חסר דבר, וכל מי שישן באותו לילה על ההר ההוא, תמיד יהיה מוכן לחזור אליו כבר מחר בבוקר.

ורצוי שפה סודית כזו, מלאה מילים שרק מי שמכיר את הקסם יוכל להבין. לשלנו קראו פפאיה וקיווי. ראש דשא וקלמר. נוהל פרות , קוביות לגו, מסטיק ורוד, מכונת כביסה וג'ימלאיה. לרגע אחד "מפעילים שיקול דעת", ובשנייה שאחרי הכל מתערבב כי הגיע הזמן ל"מילק שייק". וכמובן בארי לואיס האחד והיחיד. והלוואי ויהיה יום פתוח .

ולנו היו אנשים טובים במיוחד. הייתה לנו נויה אחת ויחידה, הישראלית הכי ארמנית שפגשתי, במסדר צבאי קשוח או בטקס מרגש עם גיטרה, שבזכותה הרגשנו שם כמו בחלום.

היה לנו את סורן , הארמני הכי ישראלי שיש, עם חיוך תמים ולב ענק. האיש יודע לתקן הכל, לנווט בפקקי תנועה או בהרים נידחים, לעלות ולרדת שבילים אינספור פעמים. אה, ומסמיק קלות כששרים לו "אתה תותח" בכל שעה של היום והלילה.

קסמים, הם הרבה יותר יפים כשהם עשויים מפרטים קטנים(צילום: מאגמה)

והיו לנו מיכל וזיוה, מלכות של קסמים עם שרביט בלתי נראה, פצצות אנרגיה חכמות עם כיוון ישיר למטרה, צצות צעד לפניך כאילו היו שם תמיד, מחליפות פיאות ותלבושות כמו זיקית , מצליחות להקים ארוחה לתפארת בכל מקום ובכל מצב.

והיה לנו את שמעון, הצוק האיתן הפרטי שלנו, האיש והאגדה, התגלמות הרעיון של "מים שקטים חודרים עמוק". ואני, שעד היום חשבתי שאם זה גבוה אז אפשר לוותר, בטוחה שגם אם ימקם את האומגה שלו ישירות מהירח, ברור שנגלוש בה בבטחה בלי להניד עפעף.

הקסם שלנו היה עשוי למופת. מישהו ישב ושזר לו נצנוצים קטנים לכדי חוט אחד ארוך של תשומת לב ושמחה. שקיות קטנות עם סוכריות ומחשבות יפות על עץ באמצע העלייה מהמפל, ארטיק שוקו בכפר נידח (נדמה לי שחיסלנו להם את האספקה השנתית... ) כרטיס קטן עם שיר, מזרון ים מתנפח בדיוק כשצריך אותו על שפת הים, סרט צהוב כדי לקשור על העץ הנכון, גיטרה ושיר תפילה, אפודים זוהרים למשחק כדורשת ואפילו ליצניות מצווחות באושר להשכמה מוקדמת במיוחד, פשוט כי נשאר להן זמן פנוי כשהן לא שוטפות את המכונית ובודקות דרכונים לנהגים שתיינים. פינוקים, מישהו ?

הקסמים הכי שווים, מחזיקים מעמד גם כשהאבק מתפזר(צילום: מאגמה)

קסמים, ראוי להם שיתפעלו מהם.

תחשבו על זה רגע. 30 אנשים זרים, מצפון ומדרום, מהעיר ומהקיבוץ, יחד, 24/7. הרי יכול היה להיות דביק, מעצבן, רועש, מעיק או כל צורה אחרת של "אוף" ישראלי. אבל לא.

במקום זה הפכנו ל"צוותים" ממוספרים ומסודרים בשורה מופתית, ששומרים זה על זה מכל משמר. כל כך לא מובן מאליו.

הקסמים הכי שווים, מחזיקים מעמד גם כשהאבק מתפזר.

עברו חודשים מאז שנחתנו. הצוק האיתן התחלף בסוג של המתנה לבאות, השנה החדשה בפתח, החצב בגינה זקוף ופורח.

בזכות הבן שלי, שכבר שנים מוביל אותי למקומות רחוקים ונסתרים מן העין, פגשתי את דונש ועדי, את דגנית ורוני , את הראל ויובל, את נטע ורז, את סיגלה וגילי, את איילת ונעה, את אריק ורוני, את גלי עופר ואלעד, את דוריס נעמה יעל ועומר, את קובי ואמיר, את אדמית דני איתן גל ומעיין.

והקסם הארמני הוא שלנו לעד.

מחפשים חווית קיץ בלתי נשכחת? הרשמו למאגמה 13 - מסע שטח לנוער והורים

שרון פיקר – דיאטנית קלינית, פוטותרפיסטית ואמא של אורי, השתתפה במסע מאגמה 13